לדף ראשי



בספטמבר 1940 הוקמה ברומניה "הדיקטטורה המלכותית" ומצב היהודים הלך והחמיר. חצי שנה לאחר מכן, עם פלישת גרמניה לברית-המועצות, הצטרפה רומניה למלחמת לצד גרמניה והצבא הרומני נכנס לאזורי בוקובינה ובסראביה, שפונו על-ידי הצבא הרוסי הנסוג (באזורים אלה היו מרוכזים יהודים רבים). החל גל של פרעות נגד היהודים שהואשמו בבגידה ובתמיכה בקומוניזם. אלפי יהודים נהרגו בפרעות, אולם הממשלה הרומנית המשיכה לתמוך בהגירה כפתרון לשאלת היהודים. הדרך היחידה ליציאה מרומניה שעמדה לרשות היהודים היתה דרך הים, וזאת כיוון שעם כניסת גרמניה לבולגריה, לא ניתן היה להשתמש ברכבת בולגריה-תורכיה.
באותה תקופה לא עודדה המנהיגות הציונית בארץ וברומניה את העלייה הבלתי לגאלית (אנשי "המוסד" לא נמצאו עוד ברומניה ובאיסטנבול), ועם הפלגתה של "סקאריה", נתפזרה השלישייה שעמדה בראש העלייה הרביזיוניסטית - ערי ז'בוטינסקי וראובן פרנקו עלו ארצה וברומניה נשאר רק מייסנר. הוקם ועד עלייה חדש והוחל בחיפוש אחר אניות עבור העלייה הבלתי לגאלית, אולם בגלל המלחמה קשה היה למצוא אנייה מתאימה.

בתנאים אלה עלה מחדש השימוש באנייה "סטרומה" שעגנה ברומניה - אנייה קטנה בעלת נפח של 180 טונות , ששימשה להובלת בקר על הדנובה.

הכשרת "סטרומה" לשיט עצמאי בים ארכה זמן רב ולבסוף היא הפליגה מנמל קונסטנצה ב-12 בדצמבר 1941 בדרכה לאיסטנבול, כשעל סיפונה 769 עולים. בדרך התקלקל המנוע, ואת המסע, שבדרך כלל אורך ארבע השעות, עשתה "סטרומה" במשך יומיים. עם הגיעה האנייה ב-14 בדצמבר לאיסטנבול, חדל המנוע מלפעול והאנייה נגררה על-ידי התורכים דרך שדה המוקשים והועמדה במקום עגינתן של אניות בבידוד. בלחץ ממשלת בריטניה לא הורשה איש מן הנוסעים לרדת לחוף או ליצור קשר עם העולם החיצון.

עשרה שבועות שהתה "סטרומה" באיסטנבול באזור הבידוד. לאחר עשרה ימים, הותר לשמעון ברוד, נציג הג'וינט בתורכיה, להעביר לאנייה פעם בשבוע מצרכי מזון. אולם הצפיפות והתנאים הקשים נתנו את אותותם, וקשה מכל היה הייאוש שהחל לחלחל בקרב העולים. הם קיוו שיורשו לרדת לחוף באיסטנבול ומשם לנסוע ברכבת לארץ-ישראל, אולם ככל שחלף הזמן, הלכה והתפוגגה התקווה.

הסוכנות היהודית, שידעה על הפלגתה של האנייה מרומניה, לא עשתה דבר למען העולים בשבועות הראשונים של שהייתם באיסטנבול. שרתוק קיווה שעניין פליטי "סטרומה" ימצא את פתרונו במסגרת המשא-ומתן שניהל עם השלטונות הבריטים בדבר מכסת הסרטיפיקטים לחצי השנה המתקרבת. ובינתיים מצבם של העולים על האנייה נעשה בלתי נסבל והלחץ על הסוכנות היהודית מהג'וינט ומהתאחדות עולי רומניה הלך וגבר. בישיבת הנהלת הסוכנות היהודית שהתקיימה ב-8 בפברואר 1942 נשמעה ביקורת נוקבת על עמדתה של המחלקה המדינית שהתמידה בשיטת הדיפלומטיה השקטה, שיטה שלא הניבה כל תוצאות. או אז פנה שרתוק אל המשרד בלונדון להפעיל לחץ על הממשלה הבריטית ולהרשות לפחות להעלות את הילדים המצויים על האנייה. בעקבות הלחץ הזה הסכימה הממשלה לתת רישיונות עלייה לילדים, אולם לא היה זמן להוציא החלטה זו לפועל, משום שב-23 בפברואר 1942 באה ספינת משמר תורכית ופקדה על רב-החובל של "סטרומה" להרים עוגן ולצאת לעבר הים-השחור. בגלל התנגדות רב-החובל והעולים, עלו על הסיפון 150 שוטרים תורכים, שהכריחו את העולים להיכנס לבטן האנייה וגררו את "סטרומה" מן הנמל.

לפנות בוקר נשמעה התפוצצות גדולה ו"סטרומה" ירדה למצולות. רק נוסע אחד ניצל מן הטביעה והגיע בשלום ארצה. היה זה דוד בן יעקב סטוליאר, העד היחידי ששרד כדי לספר את קורות מסעה וטביעתה של האנייה "סטרומה".



הערות לערך:
שם המעיר: יונה לוי-גרוסמן
הערה: באותו זמן שהבריטים מנעו מיהודים למלט את נפשם ע"י חזרה אל מולדתם מכורתם, הבריטים איפשרו לערבים להתיישב בא"י ללא מפריע. כך לא רק שערבים רבים הגיעו לארץ מצפון, מזרח ודרום, הבריטים אף הביאו ביוזמתם עשרות אלפי ערבים כדי לבצע ביצורים וכל מני עבודות עבור הצבא הבריטי. כיום אותם מצרים, חורנים וכ"ו טוענים שהם "פלסטינים" היושבים בא"י מאז ומקדם ואילו היהודים הם כובשים.


שם המעיר: דבורה בר און
הערה: למיטב ידיעתי היו שני ניצולים גבר בשם סטולר דוד שניצל בשחייה ואשה צעירה בשם מדיאה לבית מרקוביץ נשואה טריה בהריון שהיתה על האניה עם בעלה (לא מכירה את שם המשפחה אחרי נישואיה) . היא הפילה העובר והטורקים הורידו אותה לחוף לבי״ח.
מדיאה עלתה לארץ עבדה בבית חרושת/מתפרה ושם התאהבה בבעל המפעל שהיה ממוצא ערבי לבנוני והתחתנה איתו ונולדו להם 3 ילדים או יותר.משפחתם היתה מבוססת אבל כאשר היתה חוסר יציבות בלבנון
הם היגרו לצרפת.מדיאה היתה בקשר משנות ה-70 בערך עם בת דודתה
בנתניה (מילים דידה) והיא אף ביקרה אותה בפריס היא לא היתה מאושרת עד יום מותה כי ילדיה התנכרו לה בגלל יהדותה.
אני שמעתי הסיפורים הללו מהורי והייתי די צעירה אז.בכל מקור שאני קוראת ורואה שכתוב ניצול אחד זה מרתיח. אנחנו איבדנו שני דודים בסטרומה.

שם המעיר: נתן ברוך
הערה: עד היום לא ברור לגמרי מה גרם לפיצוץ באנמיה אך כל הסימנים מעידים כי היתה זו צוללת רוסית אשר הטביעה, אולי בטעות, את האניה.
מקור ההערה: ידע אישי

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן