לדף ראשי



פלוגות העבודה של בית"ר נוסדו בארץ במחצית השנייה של שנות העשרים. בראשית 1930, זמן קצר לאחר פרעות תרפ"ט, ייסדה ברחובות קבוצת עולים בית"רים את "גדוד העבודה על-שם זאב טיומקין". בדצמבר אותה שנה הגיעה קבוצה ראשונה של בית"רים מפולין ומרומניה לראש-פינה שבגליל העליון לעבוד באריזת טבק. הקבוצה קראה לעצמה "פלוגת חלוצי בית"ר בגליל". קבוצות אלה קמו מתוך דחף פנימי של חבריהן למעשה חלוצי. בכינוס העולמי הראשון של בית"ר שנערך בדנציג באפריל 1931, הוחלט להקים בארץ "פלוגות עבודה של בית"ר, אשר כל חבריהן מתגייסים לשנתיים לשרות-גיוס". כל בית"רי שעלה ארצה חייב היה להצטרף לפלוגות אלה מיד עם בואו לארץ. "כל פלוגה רשאית לבחור לה צורת-חיים חברתית (קואופרטיב, קומונה וכו') כרצונה, בתנאי שיובטח החופש המכסימלי לכול פרט המשתתף בפלוגה" - וזאת בניגוד להתיישבות החקלאית של המפלגות הציוניות-סוציאליסטיות שכפו על המתיישבים חיים שיתופיים מלאים.
עם צמצום עליית הבית"רים, חלה ירידה דרסטית במספר המגויסים לפלוגות העבודה, ובשנת 1935 הוחלט להרחיב את הגיוס לפלוגות גם לחברי בית"ר בארץ. בהתאם לכך הוסב השם ל"פלוגות הגיוס של בית"ר". בעקבות העלייה הבלתי לגאלית, חלה בשנים 1938-1939 עלייה במספר המגויסים, ובאוקטובר 1939 הגיעו מספר החברים ל-801 ב-18 מחנות ברחבי הארץ.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן