לדף ראשי



יעקב בירב - צפת הייתה במאה ה -16 עיר מלאה סופרים וחכמים, דיינים וראשי ישיבות. הגדול שבין חכמי צפת היה ר' יעקב בירב, שנולד בספרד והיה תלמידו של ר' יצחק אבוהב גדול חכמי ספרד שלפני הגירוש. בשנת הגירוש [1492] הגיע לפאס שבמרוקו והתמנה שם לרב בהיותו בן 18. משם עלה לארץ-ישראל דרך מצרים והתיישב בצפת. עמד בראש הישיבה הגדולה ובראש בית הוועד, היינו, בית הדין הגדול של חכמי כל הקהלים בצפת.

ר' יעקב בירב הציע לחכמי צפת לחדש את הסמיכה בא"י כפי שקובע הרמב"ם בפירושו למשנה מסכת סנהדרין פ"א, מ"א ובמישנה תורה הלכות סנהדרין, שאם יסכימו כל החכמים שבא"י למנות דיינים ולסמוך אותם - הרי אלו סמוכים ויש להם רשות לדון דיני קנסות ולסמוך חכמים אחרים. והיות ובית הדין בצפת הוא בית דין גדול שכולל דיינים רבים ורוב חכמי א"י הם בצפת, צריך בית הדין שבצפת לחדש את הסמיכה. שנתיים נשאו ונתנו חכמי צפת בעניין חידוש הסמיכה ובשנת 1538 כינס ר' יעקב בירב בי"ד של עשרים וחמישה דיינים שהכריעו בדין חידוש הסמיכה וסמכו ראשון את ר' יעקב בירב. הם כתבו סמיכה וכל עשרים וחמישה החכמים חתמו עליו.
את כתב הסמיכה שלחו החכמים עם חתימותיהם לחכמי ירושלים. אך רבה של ירושלים ר' לוי בן חביב התנגד נחרצות לחידוש הסמיכה ע"י רבני צפת, וראה בחידוש זה דבר בטל. לשיטתו אי אפשר לחדש את הסמיכה אלא בהסכמת כל חכמי א"י ולא די בחכמי צפת בלבד. ועוד שראוי שחידוש סמיכה בא"י ייעשה בירושלים. בעקבות חידוש הסמיכה תקף במילים בוטות את ר' יעקב בירב. והתנגדות הרלב"ח וחכמי ירושלים הייתה כל כך תקיפה עד שר' יעקב בירב, מחשש השלטונות בצפת, נאלץ לעקור ולעבור לדמשק.
בטרם עזב את צפת סמך רי יעקב בירב ארבעה חכמים:
ר' יוסף קארו,
ר' משה מטראני,
ר' אברהם שלום
ור' ישראל די קוריאל.

והם סמכו אח"כ את תלמידיהם ובתוך הזמן נסמכו החכמים הבאים:
ר' משה גלאנטי,
ר' משה אלשיך,
ר' חיים ויטאל,
ר' אלעזר אזכרי [בעל ספר חרדים],
ר' חיים הרופא,
ר' יעקב אבולעפיה
ר' יום טוב צהלון.
הרלב"ח כתב את נימוקי התנגדותו לחידוש הסמיכה בצפת בחיבור הנקרא: "קונטרס הסמיכה".
בצפת לא נעתרו לחכמי ירושלים לבטל את חידוש הסמיכה. וחכמי צפת ורבים בקהילות העות'מאניות ראו בבית הדין הגדול בצפת בית דין גדול.
וכך כתב ר' יוסף קארו בספרו "אבקת רוכל", סימן יז:

"בזמן הזה בית דין העיר הזאת מומחה לרבים וגדול בחכמה ובמניין מכל המקומות ששמענו שמעם. מארבע כנפות הארץ יריצו להם שאלותם ואחר דברי תשובתם לא ישובו, וכיוון שכן, דין בית הדין הגדול יש להם כל שכן שמינום כל הקהילות עליהם".

בין חכמי ישיבתו של ר' יעקב בירב נמנו:
ר' דוד קונפורטי, מחבר הספר "קורא הדורות",
ר' יוסף קארו,
המבי"ט,
ר' שלום אברהם,
ר' מנחם הבבלי
ר' שלמה חזן ועוד.

הרב בירב היה באמת חכם גדול ומופלא בדורו, עד כי הב"י מכנהו "מורי הרב הגדול", אבל כנראה לא היה מרוצה לרוב החכמים, ומהם מהר"ם אלשקר (שו"ת שלו, סימן ש"ז, ל"א, ס'), ובפרט לר' לוי בן חביב (עי' שו"ת הרלבנ"ח, סימן ק"ו, קכ"ט-קל"ד). עוד לפני הויכוח בדבר "סמיכת חכמים" שנפל ביניהם, היו חלוקים בעניינים נוספים, והראשון היה בדין קדושין שנעשו בארם צובה בשנת הרפ"ה (שו"ת מהרלנ"ח סי קל"ד).
כאשר עבר הרב בן חביב דרך צפת, והרב בירב לימד אז בישיבתו הלכות שבת לרמב"ם פ"ו כ', נפל ויכוח ביניהם בהבנת לשון אחד (עי' שו"ת בירב סימן נ"ה ומועתקת בטעות תוך תשובות תם בן יחיאל סימן קנ"ו). גם היו חלוקים בעניין הגט שניתן בצפת בב"ד של בירב, שפסלו הרלבנ"ח.

בהגיע דבר הסמיכה אל מהרלנ"ח, שהיה אז מראשי חכמי ירושלים - אף כי גם לו שלחו כתב סמיכה - התנגד לתקנה הזאת וטען טענות לבטל את היסודות עליהם בנה מהר"י בירב את בניינו. בסופו של דבר רפו ידי התומכים בחידוש הסמיכה, והיא לא נתפשטה בישראל.

חיבורי רבי יעקב בירב
פרטים על ספריו בקטלוג הספרייה הלאומית:

שו"ת שנדפס בויניציא 1663, ונדפס עמו שיטה למסכת קדושין.
פירוש על הרמב"ם בכל המקומות אשר לא נמצא אתנו "מגיד משנה", הזכירו הרב בתשובותיו (סימן מ"ט ומובא בשו"ת "המביט" סימן קע"ד).
קונטרס בעניין קבלת נזירות במחלוקת שהיה בינו ובין הרב אליה מזרחי והרלבנ"ח (מזכירו הרלבנ"ח בשו"ת ח"א, סימן מ').
בספר "לקוטי שושנים" לר' משה בר' יהודה נמצאים מפירושיו עה"ח.
חבר הערות על הנביאים וקצת מתרי עשר ונדפס מהם במקראות אמשטרדם בשנת 1724.
נכדו ר' אברהם בירב היה ג"כ חכם ובאה תשובתו ב"אבקת רוכל" סימן קמ"ו.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן