לדף ראשי




התוכן
הלבושים
יתרון ה"לבושים" על ש"ע
ר' מרדכי כמקובל
בניו ובני משפחתו

ר' מרדכי יפה - בעל הלבושים – פוסק. נולד בפראג בערך בשנת 1530, ומת בפוזנא ג' אדר שני שע"ב (1612).
אביו, ר' אברהם מביהם, היה ראש הקהל ורב הגליל מטעם הממשלה. רש"ל ורמ"א היו רבותיו בנגלה, ור' מתתיהו ב"ר שלמה דילקרוט היה רבו בקבלה (עי' הקדמת לבוש אור יקרות). ר' מרדכי למד גם פילוסופיה, הנדסה וחשבון.
היה ראש ישיבה בפראג עד שנת 1561, אז יצא בראש הגולים מביהם בגזרת הקיסר פרדינאנד, הלך לאיטליה ושהה בונציה שנים רבות. בשנת 1572 נקרא להיות רב בהוראדנא, ובשנת 1588 נבחר לרב בלובלין, והיה שם אחד מראשי הרבנים באספת ועד ארבע ארצות. משם הלך לקרמניץ. בשנת 1592 היה רב בפראג, ומשנת 1599 ועד מותו היה רב הגליל בפוזנא. כל ימיו עסק בצרכי הצבור וענייני הדת, ושני ימים לפני מותו כתב תשובה לרבני הועד, וסיים דבריו:

"אני עכשיו מוטל על ערש דווי לא עליכם,
ותולה בדין מלך מלכי המלכים,
חותם בידים רפות,
מרדכי נקרא יפה".

על מצבתו ניתן לקרוא את הדברים המעטים האלה:

"ציון זה לראש הגאון אב"ד מו"ה מררכי יפה ז"ל ג' ואדר שע"ב".

הלבושים
ר' מרדכי קרא את עשרת הספרים שחיבר בשם כולל "לבושים" או "לבוש מלכות", בעקבות הפסוק "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות" (אסתר ח' ט"ז). הוא מתחיל את הקדמותיו במילים "אמר התופר" - תופר הלבושים.
הספרים שחיבר:
א) לבוש התכלת, דיני או"ח ח"א עד הלכות שבת לפי סימני הטוש"ע;
ב) לבוש החור, דיני או"ח מהלכות שבת עד תומו;
ג) לבוש עטרת זהב, דיני יו"ד;
ד) לבוש הבוץ והארגמן, דיני אח"ע;
ה) לבוש עיר שושן, דיני ח"מ;
ו) לבוש האורה, ביאור על רש"י ורא"ם ומפרשי התורה, והוספות על לבושי תכלת וחור;
ז) לבוש שמחה וששון, דרשות למועדים ורגלים לנישואין ומילות;
ח) לבוש פנת יקרת, באורים ותוס' הגהות על מורה נבוכים לרמב"ם;
ט) לבוש אדר היקר, פירוש על הלכות קדוש החדש לרמב"ם ועל חכמת התכונה;
י) לבוש אבן היקרה, פירוש על הריקאנטי עה"ת.

לבוש א"ח נדפס ראשונה בלובלין בשנת 1590,
לבוש יו"ד קראקא 1594,
ולבוש אה"ע וח"מ קראקא 9 - 1598 גם נדפסו בפראג וויניציא.
לבוש האורה נדפס בפראג בשנת 1603;

לבוש אור יקרות כולל שלושה לבושים: לבוש יקרה, לבוש אדר היקר, לבוש פנת יקרת.
כתב הגהות על הש"ס שנדפסו בהוצאה ווין 1830.

יתרון ה"לבושים" על ש"ע
ר' מרדכי יפה, בהקדמתו לחמש הלבושים הראשונים בסדר הש"ע, מתנצל על שחיבר ספרו אחר שיצא לאור ספר הטורים לר' יעקב אשרי. הוא אומר כי קודם לכן כבר עלה במחשבתו לעשות חבור כזה -

"ויהי בבוא הספר בראשונה בארצות האלו שמחו עליו כל לומדי התורה... כי חשבוהו לקיצור כנגד רבוי הספרים... כי ראוהו - משביר בר לכל עמי הארץ, וינשאוהו על כל הספרים הפוסקים הראשונים אשר היו בידינו, כי הוא כולל דעת כולם. וגם אנכי הקטן בעניות דעתי ורך בשנים אז היה בעיני כמוצא שלל רב... אך ברוב הימים ראיתי והתבוננתי כי עדיין דרכו הוא דרך ארוכה מאוד, כי הוא ז"ל לרוחב התפשטות שכלו הרב לעיין בו בנקלה, קראו הוא קצרה... אז אמרתי אלך לי בעקביו וארשום לי קיצור הדינים ע"פ הסכמתו שכתב להישען על שלושה עמודי ההוראה ז"ל (על הרי"ף הרמב"ם והרא"ש ולהכריע הרבים נגד היחיד) אבל אסבירם בטעמיהם ובדרכם בקיצור שאפשר. וזה החלי לעשות".

בינתיים גורש מארצו ובא לאיטליה ושם מצא כי ר' יוסף קארו חיבר את הש"ע, שהוא קיצור הטור וב"י. אך גם זה לא ישר בעיניו -

"כי קצר קצרה ידו בו מאוד, ולא יספיק כלל למעיינים בו, כי הוא כספר החתום וכחלום כלא פתרון, וכאלו היה הכל הלכה למשה מסיני בלי שום טעם".

ובפרט התנגד לכך שכתב רוב הדינים כדעת הרמב"ם מפני שכך היו נוהגין בארצות ישמעאל, ומנהגי אירופה היו שונים מהם. ולכן גמר בלבו לשוב למלאכתו -

"לכתוב ולבאר את הדינים הנוהגים באלו הארצות אשכנז: פיהם מעהרין פולין רוסיה ואגפיהן".

אך חזר ומשך ידו ממלאכתו פעם שנית בשמעו כי הרמ"א התעורר על הדרך הזה וכתב הגהות על הש"ע. אמנם גם ההוספות האלה עם הש"ע לא הניחו את דעתו.

"כי רחוקים וגבוהים דרכיהם מדרכי ומחשבותיהם ממחשבותי, כי הם כתבו דבריהם בלא טעמים... והנה הם ערכו שלחנם בכל מיני מעדנים מגדים כפרים עם נרדים, אך המאכלים כתפל בלי מלח... כי אי אפשר לדין בלא טעם, כמו שאי אפשר לאכול בלי מלח.., המלח שמקריבין על כל קרבן לא הביאו, והוא המרתיח את התבשיל ומחמם את האדם... וחסרו לדמות מלתא למלתא, והשמיטו כמה דינים מהטור".

הסיבה שהניעה אותו להוסיף לבושיו על הטור וש"ע היא זו: הטור הוא ארוך ביותר, והש"ע קצר ביותר, ושניהם פוסקים על פי סברא ודמיון.
ר' מרדכי כתב בלשון צחה, ובכל זאת לא נתקבלו ספריו בקהל הלומדים והרבנים כמו הטור והש"ע.

ר' מרדכי כמקובל
ר' מרדכי מפרש כמה דינים ע"פ הקבלה מחכמי האמת.
טעם לאמירת תהילים דווקא קודם התפילה על פי בעל שערי אורה: להבריח המקטרגים קודם התפילה (לבוש התכלת סי' א' ט').
בהנחת תפילין אומר שלא להוציא תפילה של ראש מהתיק לפני שיניח של יד (אע"פ שאין להפסיק ביניהם) מפני שיש בזה איסור ע"פ סוד הקבלה... והמשכיל יבין בסוד החיבור גלוי ונעלם.
לא יתקן לפתוח הרצועות של תפילה של ראש עד אחר הנחת של יד ע"פ הסוד הנ"ל בסוד לא תחסום שור (שם סי' כ"ה י"א).
אין נופלין על פניהם בלילה כדי שלא לקצץ בנטיעות ח"ו כידוע ליודעי חן, ובליל האשמורות נוהגין ליפול על פניהם, ונ"ל טעמא מפני שהוא קרוב ליום ומדת היום שהיא מידת הרחמים ממשמשת לבוא ולהתחבר ואין כאן קיצוץ והמשכיל יבין וידום (שם סי' קל"א ג').
פוסק כזהר (משפטים) שלא לאכול אפילו בשר אחר גבינה ואפילו בשר עוף, ואומר "ויש אומרים .
אומר כי "קבלת הזהר וסודותיו לא היו מפורסם בזמן הפוסקים אלא שנתגלה מקרוב" (שם סי' קע"ג א').
עוד דברים בקבלה פוזרים בלבושיו ובפרט בפירושו על הריקאנטי.

בניו ובני משפחתו
ר' מרדכי יפה השאיר אחריו שני בנים ושלוש בנות: ר' פרץ יפה (מת בשנת 1647), ר' אריה ליב יפה; וולקה אשת ר' שמואל וואל, בילא אשת ר' יחיאל מיכל הלוי עפשטיין ב"ר אברהם הרב בריסק דליטא, ובתו אשת ר' בנימין וואלף גינצבורג רב במאינץ.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן