לדף ראשי




כשקורא המעיין את המלים הראשונות שבתורה "בראשית ברא אלהים"... מיד מתעוררות אצלו השאלות: אלהים מהו? ואיך הוא ברא את העולם? שני אלה הם הנושאים המרכזיים במסתורין היהדות: סוד האלהות וסוד הבריאה, אשר נקראו בפי חכמי התלמוד "מעשה מרכבה" ו"מעשה בראשית".

התגלות ה' בדרגות התגלות שונות
סוד האלהות, הנקרא בפי המקובלים "מעשה מרכבה", מהו? סוד זה עוסק בדרכי התגלות ה' לבני אדם.

"ויאמר אלהים יהי אור", "קול ה' אלהים מתהלך בגן" - שני פסוקים אלה הם תיאור של התגלות ה' בעולם. הדברים אינם כפשוטם, שהרי התורה מזהירה ואומרת "כי לא ראיתם כל תמונה". אלא: התורה משתמשת בשפת סמלים כדי להביע את מעשי ה' והתגלותו.

התגלות ה' היא בדרגות שונות. "וידבר אלהים אל משה, ויאמר אליו: אני ה', וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב באל שדי, ושמי ה' לא נודעתי להם" (שמות ו:ב-ג). ההבדל בשם שהא-ל מתגלה בו מסמן הבדל בהשגה אצל אלה שהוא מתגלה להם. לא הייתה דומה השגת האלהות אצל האבות להשגתו של משה רבנו.

במעמד הר סיני אנו רואים שלוש התגלויות של ה', שכל אחת גדולה מקודמתה.

התגלות ראשונה לעם כולו: "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים" (שמות כ:טו). "הן הראנו ה' אלהינו את כבדו" (דברים ה:כא). למעלה מזו, ההתגלות לשבעים הזקנים: "ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר... ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו" (שמות כד:י-יא). אולם משה, אף שהשתתף בשני מעמדי התגלות אלה, עדיין חוזר הוא אל ה' בבקשה "הראני נא את כבודך". מכאן שמשה השתוקק לדרגה גבוהה עוד יותר של התגלות. הוא ביקש, כנראה, להגיע לתפיסה שלמה ומקיפה של מהות האלהות, ומשאלה זו לא ניתנה לו. "אני אעביר כל טובי על פניך... לא תוכל לראות את פני, כי לא יראני האדם וחי... וראית את אחורי ופני לא יראו" (שמות לג:יח-כג). שלוש דרגות של התגלות: העם רואה את כבוד ה'. הזקנים רואים "תחת רגליו", ואילו משה רואה "את אחורי". למעלה מזה קיים שער במהות האלהית שנשאר סגור גם בפני משה, תחום עליון שאינו ניתן לשום תפיסה כלל של השכל האנושי. כשם שהכוחות הגופניים מוגבלים, כך כוחו של השכל מצומצם במגבלותיו, משיוכל לתפוס את האינסופיות של האלהים.

השימוש בשפת סמלים בתיאורי האלהות
בדברי התורה על הא-ל ופעולותיו, משתמשת התורה בשפת סמלים מוחשית, כאילו המדובר הוא בעצם גופני. הדבר נובע מכך שאנו, כבני אדם, אין אנו יכולים לתאר או אפילו לחשוב משהו רוחני אלא באמצעות מושגים הלקוחים מן הניסיון שלנו בעולם המוחשי בו אנו חיים. משל למה הדבר דומה? לשימוש שאנו משתמשים בכתיבה באותיות כדי לתאר על ידן עצם או רעיון שלגופו אין בו שום דמיון לצורת האותיות והמלים המדברות בו. בין הסמלים שבהם משתמשת התורה בולטים אלה הלקוחים מדמות האדם: כף, רגל, פנים ואחור ועוד. לפיכך משתמשים הוגי האמונה המקראיים בכינויי אברים של גוף האדם, או בכינויי פעולות אנושיות, כדי לרמוז על תכונות מסוימות שבהתגלות האלהות בפעולותיו (אשר, כפי שניתן לשער, שימשו תוכן הגותם של בעלי המסתורין באומה).

מעשה מרכבה
חזון המרכבה של יחזקאל על נהר כבר (פרק א ופרק י) תופס את כלל המציאות במערכת של שלושה תחומים (ההוגים המאוחרים קוראים להם שלושה עולמות): התחתון בהם הוא תחום ה"אופנים" - ה"גלגלים". זהו כלל העולם החומרי הנברא, מן גלגל הכוכבים שבשמים ועד הארץ. למעלה ממנו (הכוונה אינה למעלה במקום אלא במעלה) הוא תחום ה"חיות", הם המכונים גם "כרובים" - הכוחות האלהיים אשר מהם באה כל החיות וכל התנועה של העולם החומרי התחתון. אך גם אלה הנראים לנו כשולטים במציאות העולם אינם לאמיתם אלא מונעים ע"י הא-ל שעל גביהם, שממנו באים כל הכוחות, ורצונו הוא ה"רוכב" עליהם, ומפעיל ומנהיג אותם: "ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה... וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא. ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם מלמעלה". הדמות ההיא מסמלת את האלהים. מחציתה העליונה "כעין חשמל כמראה אש בית לה סביב" (חסומה באופן מוחלט בפני השגת הנביא, שאינו יכול לתפוס בה כלום), לעומת חציה התחתון "ראיתי כמראה אש ונוגה לו סביב.. הוא מראה דמות כבוד ה'". הוא הכבוד האלהי שאת הקרנתו תופס הנביא בהתפשטותה בעולם הנברא. זהו כללו של סוד האלהות והמציאות המשתקף בחזונו של הנביא.

ועוד רבו בו הבחנות יותר מפורטות, ואלה מהוות את התוכן הרזי של המסתורין העליון שבו הגו הוגי האמונה של כל הדורות הבאים אחריו, והמכונה על שם מקורו זה "מעשה מרכבה".

מעשה בראשית
מסוד האלהות, שהוא המסתורין המעולה והמקודש ביותר בהגות האמונה, נובע סוד הבריאה, הוא המכונה "מעשה בראשית".

בריאת העולם מתוארת לכאורה בתורה במפורש. אולם מאחורי תיאור זה מסתתר תהליך יותר סמוי, שסודו לא נמסר אלא לבעלי ההשגה המעמיקים, בעלי הסוד. "ויאמר אלהים יהי אור" את התחלת תהליך ההתהוות ראו הוגי האמונה באותו האור המוזכר בתורה בפתיחת מעשה בראשית. אור זה לא היה גשמי, שהרי המאורות נבראו רק ביום הרביעי. הכוונה בו היא לאור רוחני.

כשעלה ברצונו של הא-ל לברוא את העולם, הוציא תחילה אור רוחני גדול: הוא מקור ההוויה. מיסוד האור הראשון נבעה הבריאה, וממנו נשתלשלה כל המציאות, החל בשורשיה השכליים הראשונים, ועד לקצה הבריאות והבריות הגשמיות, שהתהוותם מפורטת אחר כך בהמשך פסוקי התורה.

עשר ספירות
במקרא בולט קו מיוחד של שבעה. "חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה". ואמנם יסוד השבעה מהווה יסוד מרכזי בהגות האמונה במקרא ובתקופות הבאות.

תורת הקבלה, שנתגלתה ברבים על סף האלף השישי (במאה ה-13) תופסת את סוד האלהות וההוויה במערכת עשר הספירות - מידות. שלוש מהן עליונות, ושבע - תחתונות. העליונות הן: כתר, חכמה ובינה. אלה מסמלות את עצמות הא-ל, שלאמיתה אינה ניתנת להשגת אנוש. משורש הבינה התפשטו שבע הספירות התחתונות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. אלו הן מידות הפעולה של הא-ל, שעל ידן פעל בבריאת העולם, ושהן מתגלות בהנהגת העולם. חשיבות מיוחדת נודעת לאחרונה במערכת הספירות, היא ספירת מלכות. אם כי כל כוחה בא אליה אך ורק ממה שמגיע אליה מן הספירות שלמעלה הימנה, הרי היא המעבירה את כל השפע האלהי לעולם הנברא. היא היא הנקראת "כבוד ה'", והיא "השכל הפועל" שעל ידה פועל ושולט הא-ל בעולם הנברא, היא גם המכונה "שכינה" ועל ידה מתגלה ה' לאלה שנפשם הזכה ומידותיהם מזכים אותם לחזות באורו.

התורה והמצווה
רצון הא-ל מוצא את ביטויו בהנהגת העולם, ובכך הוא ניתן לתפיסה ולהכרה של כל באי עולם. חיבה יתרה נודעת לישראל, שה' גילה להם את רצונו ואת דרכיו בתורה. התורה היא התגלות של רצון ה' וחכמתו, ואדם מישראל העוסק בתורה לשמה מתקשר על ידי כך עם מקור החכמה של מעלה וזוכה להארה, ככל שיש בידו לקלוט אותה.

המצוות שבתורה הן הצינורות שעל ידם מגלה האלהים את רצונו לנאמניו. כל הממלא אחרי רצונו, מלבד מה שהוא מזכך את עצמו ומידותיו בדרכי ה', זוכה ומזכה את הרבים, כי על ידי קיום המצוות כיאות ובכוונה נכונה הוא פותח את שערי השפע למעלה, והברכה יורדת לעולם התחתון. כשם שעוברי רצונו חוסמים את דרכי השפע האלהי ומביאים רעה לעצמם ולעולם. באמצעות המצווה נעשה אדם שותף למעשה בראשית ולהנהגת העולם, לזכות או לשבט.

מדוע הסתירו את תורת הסוד?
"אין דורשים במעשה בראשית בשניים, ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן חכם ומבין מדעתו. כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם: מה למעלה מה למטה, מה לפנים ומה לאחור. וכל שלא חס על כבוד קונו, ראוי לו שלא בא לעולם" (חגיגה ב). בזמן הגמרא והגאונים היה חרם בית דין שאסר לגלות את סוד האלהות. יש עדויות על כך עד המאה ה-13. החרם קרוי היה גם "ברית": "ואני מביא בברית נאמנת... לכל מסתכל בספר הזה, לבל יסבור סברה, ואל יחשוב מחשבה בדבר מכל הרמזים אשר אני כותב בסתרי התורה, כי אני מודיעו נאמנה שלא יושגו דברי ולא יודעו כלל, בשום שכל ובינה, זולתי מפי מקובל חכם לאוזן מקבל מבין" (רמב"ן, הקדמה לפירושו לתורה).

הסיבה להסתרת הקבלה היא שהקבלה מנסה לתת ביטוי למה שלמעשה אינו ניתן להשגה, לגיבוש ולניסוח. מתוך כך משתמשים בסמלים, אך אלו מסובכים, ההבחנות עדינות, ורק השכל המעולה יכול לתפוס אותן. אנשי מעלה ידעו, כי מדובר בסמלים, אך חששו שהציבור יבינם בדרך לא נכונה. ואמנם: כתות שונות שעסקו בקבלה יצאו לתרבות רעה בגלל טעויותיהן. מפורסמת שבהן: כת שבתי צבי.

ספרי הקבלה
אופיה זה של הקבלה מסביר את העובדה שהייתה בעיקרה "תורה שבעל פה" בלבד. תורותיה נמסרו מרב לתלמיד, מפה לאוזן. במידה שחכמים העלו יסודות מסוד האמונה בכתובים, היו אלה רסיסים בלבד אשר נשתלבו בהבלעה בספרות, בתלמוד ובמדרשים.

החיבורים הראשונים שנכללה בהם במרוכז תורת הסוד של האומה הם "ספר יצירה" ו"ספר הבהיר". "ספר יצירה", העוסק בסוד מעשה בראשית עולה לראשונה בתקופת הגאונים (רס"ג היה הראשון שכתב עליו פירוש). "ספר הבהיר" עוסק בעיקרו בסוד האלהות, וכבר כלולה בו תורת הקבלה על מערכת עשר הספירות שלה, וכל עיקרי תורותיה המצויים אח"כ בספרות הקבלה. הספר כתוב בהסתר רב, בשפת סתרים ורזים, שלא ניתן לעמוד על מובנים, כי אם לאלה שאליהם הגיעו מפתחות הסוד. רק במאה ה-13 עולה שמו ומוזכרות מובאות ממנו בקרב חכמי פרובנס, ובעיקר חכמי גירונה (רמב"ן וחבריו), הם העמיקו חדור בחיבור זה, אף פענחו את סודותיו, ובכך פתחו את השער להפצת תורת הסוד, תחילה בחוגים רחבים של מקובלים, ולבסוף בקרב האומה.

התגלות הקבלה
בדורות ההם התרחבה ההתעסקות בסודות האמונה בחוגים רחבים, וזה הביא לידי פריצת גדר ההסתרה שהיו נוהגים בה קודם לכן. וכך התפשט הלימוד עד שהדברים הגיעו לרבים, וזו הייתה התגלות הקבלה.

ספר הזוהר והשפעתו
החיבור הגדול והמרכזי שכלולה בו תורת הסוד הוא ספר הזוהר. הזוהר נערך כפירוש לפי סדר פרשיות התורה, והוא מגלה את סתרי התורה והאמונה הרמוזים בלשונות המקרא, לרוב בצורה של דרשות שבהן השתמש בהרחבה בשפת הסמלים של תורת האמונה. הדמות המרכזית שבספר היא רבי שמעון בר יוחאי, שלפי המסורת היה גם מחבר ספר הזוהר. הוא דורש ומגלה את רזי האמונה לבני סיעתו, החוזרים אחריו ודורשים גם הם דרשות סוד. מטרת החיבור היא להפיץ את הידיעה של רזי האמונה וסתרי התורה בין הראויים לכך. הספר מדבר בספירות האלהיות, מהותן ודרכי פעולותיהן, והתגלותן בהנהגת הבריאה, בדרכים אשר בהם יבין האדם את רזי התורה והתפשטות כוחות האלהות בהוויה. האדם הוא חלק של התפשטות כוחות האלהות, וגם באדם יש חלק אלו-ה. האדם שותף לה' במעשה בראשית, בכך שהוא ממלא את תפקידו בקיום המצוות, בלימוד תורה, הוא כאילו מעורר את האלהות, והאלהים רוצה להיענות לאדם. על ידי התנהגותו יכול האדם לפתוח או לשבש את דרכי השפע האלהי. צדיקים מוסיפים כוח בגבורה של מעלה, האבות הם המרכבה. בהעדר שפע - סתרא אחרא, שיבוש הסדרים. כך יכול האדם לבנות את העולם או להרסו. כך מקבל האדם תפקיד גבוה ביותר: האדם הוא כביכול שותפו של הקב"ה.

ספר הזוהר, שהוא המקודש ביותר בכל ספרי הקבלה, נעשה הספר המרכזי להפצת תורת הקבלה באומה. רבים הם שהגו בחיבור זה שהשפעתו הייתה כבירה בעיצוב הדעות והעמקת רגשי האמונה באומה כולה.

על הויכוחים בדבר קדמות הזוהר, ראה:
הזוהר / הרב מנחם מ. כשר

ספרי קבלה רבים עלו בעקבות ספר הזוהר, מהם לפרש דבריו, ומהם לעבד את השקפות הקבלה מיסודותיו. בעלי השיטה הגדולים שקמו לתורת הקבלה הם רבי משה קורדוברו בספרו "פרדס רימונים", ורבי יצחק לוריא (האר"י הקדוש), אשר תורותיו נכתבו והופצו על ידי תלמידיו, ובראשם רבי חיים ויטאל. הקבלה היא כוח מרכזי בהגות האומה. היא הטביעה את חותמה על דרכי המחשבה, והיא ניכרת אף במנהגי התפילה וקיום המצוות. היא הפרתה את המחשבה בדרכים הרבה, ובעיקר יש לציין את הענף החדש אשר צץ משורשיה בתקופה החדשה, הרי הוא תורת החסידות, התורה שהפיחה רוח בדרכי ההתלהבות לעבודת ה' בשמחה בשכבות רחבות של האומה ואשר הדיה נשמעים בקרב האומה עד היום הזה.

מאמרים להרחבה
צפת ומקובליה / הרב א.ל. גרייבסקי
רבינו משה קורדובירו / ישראל וינשטוק
חמישה יסודות בשיטתו של האר"י הקדוש / מ. אונגרפלד

קטע מתוך הזוהר

מקור (ארמית) אמר רבי שמעון, ווי לההוא בר נש דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומלין להדיוטי. דאי הכי, אפלו בזמנא דא אנן יכולין למעבד אוריתא במלין דהדיוטי, ובשבחא יתיר מכלהו. אי לאחזאה מלי דעלמא, אפילו אינון קפסירי דעלמא אית בינייהו מלין עילאין יתיר. אי הכי נזיל אבתרייהו ונעביד מניהו אורייתא כהאי גוונא. אלא, כל מלין דאורייתא מלין עילאין אינון ורזין עילאין.... האי ספור דאורייתא לבושא דאורייתא איהו. מאן דחשיב דההוא לבושא איהו אורייתא ממש, ולא מלה אחרא, תיפח רוחיה ולא יהא ליה חולקה בעלמא דאתי. בגין כך אמר דוד "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" - מאי דתחות לבושא דאורייתא. תא חזי: אית לבושא דאחתזי לכלא, ואינון טפשין כד חמאן לבר נש בלבושא דאתחזי לון שפירא, לא מסתכלין יתיר. חשיבו דההוא לבושא גופא, דגופא חשיבו נשמתא. כהאי גוונא אורייתא אית ליה גופא. ואינון פקודי אורייתא דאקרון גופי תורה, האי גופא מתלבשא בלבושין דאינון ספורים דהאי עלמא. . טפשין דעלמא לא מתסכלי אלא בההוא לבושא דאיהו ספורא דאורייתא, ולא ידעי יתיר, ולא מסתכלי במה דאיהו תחות ההוא לבושא. אינון דידעי יתיר לא מסתכלן בלבושא, אלא בגופא דאיהו תחות ההוא לבושא. חכימין, עבדי דמלכא עלאה, אינון דקיימו בטורא דסיני, לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהו עקרא דכלא, אורייתא ממש. ולזמנא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתה דנשמתה דאורייתא.

תרגום (עברית) אמר רבי שמעון, וי לאותו אדם שאומר כי התורה באה להראות סיפורים סתם ודברי הדיוטות. שאם כן, אפילו בזמן הזה אנו יכולים לעשות תורה בדברי הדיוטות ועוד יותר יפה מהם. ואם להראות דברים סתם, אפילו אותם מושלי עולם יש בהם דברים מעולים יותר. ואם כן, נלך אחריהם ונעשה מהם תורה באופן זה. אלא, כל דברי התורה דברים עליונים וסודות עליונים.. סיפור זה של התורה, לבוש התורה הוא. מי שחושב שהלבוש הזה הוא התורה ממש, ולא דבר אחר, תיפח רוחו ולא יהיה לו חלק בעולם הבא. לפיכך אמר דוד: "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" - מה שמתחת ללבוש התורה. בא וראה: יש לבוש הנראה לכל, ואלה הטיפשים כשהם רואים אדם בלבוש שנראה להם יפה, אינם מסתכלים יותר. חושבים שלבוש זה הגוף, וחושבים שהגוף הוא הנשמה. וכגון זה התורה יש לה גוף, ואלו המצוות הקרויות גופי תורה, גוף זה מתלבש בלבושים שהם סיפורים של העולם הזה. הטיפשים שבעולם אינם מסתכלים אלא בלבוש זה, שהוא הסיפורים של התורה, ואינם יודעים יותר, ואינם מסתכלים במה שיש מתחת הלבוש ההוא. אלה שיודעים יותר, אינם מסתכלים בלבוש, אלא בגוף שהוא תחת הלבוש ההוא. חכמים, עבדי המלך העליון, אלה שעמדו בהר סיני, אינם מסתכלים אלא בנשמה שהיא עיקר הכל, התורה ממש. ולעתיד לבוא עתידים הם להסתכל בנשמה של הנשמה של התורה.

הערות לערך:
שם המעיר: רענן פורשנר
הערה: תודה על הערך "קבלה" באינציקלופדית "דעת".
אין ספק כי אין זה ערך קל לכתיבה, על-כן הייתי רוצה לבקש:
מובן כי חייב להיות הבדל בין תורת הקבלה, בה עוסק רוב הערך, לבין הקבלה כתופעה היסטורית - על-כך למרבה הצער הערך לוקה בחסר, כמו כן חסרה ההתנגדות לקבלה.
ארחיב מעט:
ידוע לי כי אינצ' דעת אינה יותר מאשר מבואות, נרחב יותר מלקסיקון ומורחב פחות ממאמר. בתור תפקיד זה הערך על תורת הקבלה עושה עבודה נהדרת.
יחד עם זה הערך שמספר על הקבלה כתופעה היסטורית ביהדות - מאין צמחה, כיצד, התפשטותה וכו'. הדברים מופיעים בערך אבל הצימצום, וחבל. ראוי לציין את מחקריו הגדולים של גרשום שלום ככלי לבחינת התופעה ההיסטורית.

כמו-כן, מובן כי הקבלה היא חלק נרחב מההגות היהודית, אך ידוע כי קמו לתורת הקבלה מתנגדים לא מעטים (החל ממודינא המיסטיקן ועד לישעיהו לייבוביץ הרציונליסט), ולדעתי ראוי כי תצויין בקצרה ההתנגדות לקבלה וסיבותיה.

בברכה,
חיוך,
רענן פורשנר
מקור ההערה: ידע אישי, מעט ספרים

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן