לדף ראשי



מנהג קדום בישראל לקרוא בציבור מן התורה שבכתב. יש ידיעות על קריאה בתורה בציבור, בשבתות ובמועדים, כבר מראשית ימי בית שני. לפי המסורת המצויה בתלמודים משה רבנו תקן לישראל שיהיו קוראים בתורה בשבתות ובימים טובים, בראשי חודשים ובחולו של מועד. עזרא הסופר הנהיג שיקראו גם בימים שני וחמישי ובמנחה של שבת.

בימי החשמונאים תקנו לקרוא בתורה גם בפורים, בחנוכה ובתענית ציבור.

בתחילה קראו מתוך מגילת קלף הכתובה או בכתב עברי (הכתב הקדום) או בכתב אשורי (הכתב העברי של ימינו). בימי הבית השני פשט המנהג, וכך נקבע גם להלכה, לקרוא מתוך ספר כתוב על קלף בדיו ובכתב אשורי בלבד.

כיום קוראים בתורה בבית הכנסת בשעת התפילה בשבתות ובחגים, במועדים ובתעניות ובימי שני וחמישי.
בכל שבת קוראים קטע הנקרא: "סידרה" או: "פרשת השבוע".

בשבת הראשונה שלאחר שמחת תורה מתחילים לקרוא בתורה מפרשת בראשית שבספר בראשית. השבת מכונה: "שבת בראשית". מכאן ואילך נקראות שבתות השנה על שם פרשת השבוע הנקראת בהן, (למשל: שבת נח, שבת לך לך) מלבד השבתות המיוחדות הנקראות על שם אירוע מיוחד או קריאה מיוחדת הנקראת בהן.

בימים שני וחמישי ובמנחה בשבת מחלקים את הקריאה לשלושה חלקים, ומעלים לתורה שלושה קרואים.
בראשי חודשים עולים ארבעה לתורה.
בשבתות עולים שבעה לתורה, ועולה נוסף נקרא "מפטיר".
כל עולה מברך ברכה לפני קריאת הקטע שלו וברכה לאחריו.

בתחילה היה מנהג שכל אחד קורא בעצמו את הקטע. משרבו כאלה שאינם יודעים לקרוא מן הקלף ללא ניקוד ופיסוק התקינו שיהיה אדם אחד הקורא בתורה. הקורא, המכונה גם בעל קריאה, מכין את עצמו היטב לקריאה. (אצל יוצאי תימן נוהגים עד היום שהעולה גם מברך וגם קורא).

הוֹצָאַת סֵפֶר תּוֹרָה - ‏מעמד הוצאתו של ספר התורה מארון הקודש לשם הקריאה בו בבית הכנסת נקרא: הוֹצָאַת סֵפֶר תּוֹרָה. מעמד זה מלוּוה באמירת פסוקים אחדים וקטעי תפילה בהתאם למנהגי הקהילות השונות.

הַכְנָסַת סֵפֶר תּוֹרָה - מעמד הכנסתו של ספר התורה לארון הקודש לאחר גמר הקריאה בו בבית הכנסת. מעמד זה מלוּוה באמירת מזמורים ופסוקים אחדים.

בשם הַכְנָסַת סֵפֶר תּוֹרָה נקרא גם טקס הכנסתו של ספר תורה חדש לבית הכנסת. טקס זה נעשה בדרך כלל ברוב עם ובתהלוכת שירה וריקודים כשספר התורה נישא תחת חופה.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן