לדף ראשי




א. הבעיה
רבים מן העולים לארץ נישאו בארץ מוצאם ב"נישואים אזרחיים". השאלה היא אם יש תוקף הלכתי ל"נישואים" כאלה והאישה נחשבת "אשת-איש".
אם נישואים אזרחיים נחשבים קידושין, ובני הזוג ירצו להיפרד, יחולו דינים אלה:

1) האישה צריכה גט להתירה להינשא לאחר.
2) אם נישאה לאחר ללא גט, אין לנישואים השניים תוקף, ואם ילדה ילדים מהבעל השני, ילדיה ממזרים.
3) מת בעלה ללא ילדים, ויש לו אח - האישה זקוקה לחליצה מאחיו.

בעיית הנישואין האזרחיים נדונה כבר בדברי הפוסקים הראשונים, שדנו באנוסים בספרד, שנאלצו לחיות כנוצרים ונישאו בכנסייה.

ב. מעשה ה"נישואים האזרחיים" האם נחשב ל"קידושין"?
מהם נישואין אזרחיים, וכיצד הם נעשים? בספר "איגרות משה" לרבי משה פיינשטיין זצ"ל מופיעה שאלה ובה תיאור אופייני ליצירת קשר של אישות בדרך זו ולבעיה שנוצרת בעקבותיו:

בדבר האישה שבאה מהונגריה שתחת ממשלת הסובייטים, ואומרת שדרה עם איש במשך זמן בלא קידושי תורה, רק נרשמו בפנקס פקיד הממשלה בעיר (וכך הם (בהונגריה) סדרי האישות מהממשלה שאין להם שום קניין ושום מעשה, רק רשימה אצל הפקיד). ואחר כך הסכימו להיפרד והלכו לפקיד ורשם שהם מפורדים... ומאז שנפרדו הלך הבעל, ואינה יודעת היכן הוא, והיא באה לקנדה.
האם יש להתירה להינשא? והיא עדיין אישה צעירה, ומלבד עצם העיגון שחז"ל חשו

לתקנה, יש לחוש חס ושלום שלא תצא להפקרות. (איגרות משה, אבן העזר חלק א, סימן עד).

הנישאים בנישואין אזרחיים נרשמים אצל פקיד הממשלה, "ואין שום קניין ושום מעשה, רק רשימה אצל הפקיד". האם לרישום זה יש תוקף של נישואין להצריך את האישה גט?
אם נחייב גט, הדבר יכול ליצור בעיה קשה לאישה, שהרי פעמים אינה יודעת היכן בעלה, ופעמים הוא מסרב לתת גט - והאישה תישאר עגונה, וחז"ל דאגו להתיר אישה מכבלי עגינותה. ועוד: אישה צעירה שאנו חוסמים בפניה את הדרך להינשא בהיתר, יש לחשוש שתחיה באיסור.
עלינו לבחון תחילה כיצד אישה נעשית אשת איש על פי ההלכה. זאת נפסק בשו"ע, הלכות קידושין:

אין האישה נחשבת אשת איש אלא על ידי קידושין שנתקדשה כראוי (שו"ע, אבן העזר, הלכות קידושין סימן כו, א).
ומה הם "קידושין כראוי"?

האישה מתקדשת בשלושה דרכים: בכסף או בשטר או בביאה... (שם כו, א). בכסף כיצד? נותן לה בפני שניים פרוטה או שווה פרוטה, ואומר לה "הרי את מקודשת לי בזה" (שם כז, א). בשטר כיצד? כותב לה על הנייר... "הרי את מקודשת לי" ונותנו לה בפני עדים (שם לב, א). בביאה כיצד? אמר לה בפני שני עדים: "הרי את מקודשת לי בביאה זו", ונתייחד עמה בפניהם - הרי זו מקודשת, אף על גב דחוצפה היא (שם לג, א).

קידושין ראויים הם קניין (א) לשם קידושין, (ב) באחת משלוש הדרכים, (ג) בפני שני עדים כשרים. אם חסר אחד מאלה, אין קידושין. מכאן המסקנה:

הרי לא נעשה בה כלל מעשה קידושין. ואף אם נזדמן שהיו שם עדים כשרים בעת שנרשמו לאיש ואישה - אינו כלום (אגר"מ, שם עד).
ואף אם יש אצלם נתינת טבעת מידו לידה, הרי לא היו שם עדים כשרים, כי לא ילכו עדים כשרים לראות בקידושי ערכאות, ונמצא שהקידושין אינם כלום (אגר"מ שם, חלק ב, סימן יט).

מסקנה: נישואים אזרחיים אינם כלום, כי אין נתינת טבעת, אין עדים כשרים, ואין אמירת "הרי את מקודשת לי".

ג. האם יש משמעות לעצם החיים ביחד כאיש ואישה?
לרישום נישואים אזרחיים אין תוקף של קידושין. השאלה היא אם לעובדה שהם חיים יחד כאיש ואישה, יש משמעות של קידושין כדת משה וישראל? במשנה גטין מצאנו מקור לקידושין שחלו בגלל יחסי אישות:

המגרש את אשתו, ולנה עמו בפונדקי... בית הלל אומרים: צריכה הימנו גט שני (גטין פא, א-ב).

אדם גירש את אשתו, ואחרי הגירושין התייחד עמה לעיני עדים כשרים בחדר בפונדק. כיוון שהוא רגיל בה, יש להניח שבא עליה, והעדים על הייחוד הרי הם כמעידים על הביאה. ביאה זו, אומרת המשנה, היא לשם קידושין. ואולי התכוון לזנות? משיבה הגמרא: "אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות" (שם). חזקה על אדם מישראל שאינו רוצה לחיות חיי הפקר. לכן יש להניח, שהתכוון לקדש אותה שנית בקידושי ביאה והעדים שראו אותם מתייחדים, מעידים על קידושין. מכאן שחיי אישות נחשבים לקידושי ביאה.
לכאורה, זוג שנישא בנישואין אזרחיים, וחי כאיש ואישה - אינו רוצה בחיי זנות. לכן דעתם שהבעל יקדש בביאה, והשכנים הם עדי הקידושין.

ד. האם החזקה קיימת בכל זוג, או רק אם היו נשואים מקודם?
המשנה ממנה למדנו על החזקה, עסקה באיש ואישה שהיו נשואים, התגרשו, ושבו והתייחדו. האם ניתן ללמוד מכאן גם על פנוי ופנויה שהתייחדו, ולא היה ביניהם מקודם קשר נישואין?
בשאלה זו נחלקו הגאונים והרמב"ם:

הורו מקצת הגאונים, שכל אישה שתיבעל בפני עדים צריכה גט. חזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות...
וכל הדברים האלה רחוקים הם בעיניי עד מאוד מדרכי ההוראה, ואין ראוי לסמוך עליהם. שלא אמרו חכמים חזקה זו אלא באשתו שגירשה בלבד... שהרי אשתו היא, ובאשתו היא שחזקתו שאינו עושה בעילת זנות עד שיפרש שהיא בעילת זנות... אבל בשאר נשים הרי כל זונה בחזקת שבעל לשם זנות, עד שיפרש כי הוא לשם קידושין (רמב"ם, הלכות גירושין פרק י',

הלכה י"ט).
לדעת הגאונים, גם פנוי ופנויה שהתייחדו וחיו כאיש ואישה, אנו מניחים שכיוונו לשם קידושין, כי "אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות". לדעת הרמב"ם חזקה זו קיימת רק בגרושתו.

לפי הרמב"ם, וכך נפסק ב"שולחן ערוך" (אבן העזר קמט, ה), לא נאמרה החזקה בפנויה. לשיטה זו, לכאורה, אין חשש קידושין בנישואים אזרחיים, שהרי לא היו נשואים לפני כן.

אולם אין הדבר פשוט: ייתכן שגם לשיטת הרמב"ם אין אומרים חזקה זו בפנוי ופנויה שהתייחדו רק פעם אחת באקראי. אבל בנישואים אזרחיים, שבני הזוג גרים דרך קבע כבעל ואישה, וכוונתם לחיי אישות ממש ולא לקשר מזדמן, אולי יש לומר שנתכוונו לשם קידושין. (עיין שו"ת ריב"ש סימן ו, שמעלה ספק זה; מובא בטור, בית יוסף, אבן העזר קמט).

ה. האם החזקה קיימת גם בעוברי עבירה?
האם החזקה שאדם אינו רוצה לעשות בעילתו זנות קיימת גם באנשים פרוצים בעברות, או שמא, כיוון שלא איכפת להם לעבור על איסורי תורה חמורים, לא אכפת להם לעבור על איסור זנות?
בתשובת הריב"ש, מגדולי המשיבים הראשונים, מצאנו דיון בבעיה זו. הוא נשאל לגבי זוג אנוסים לדת הנוצרית שנישאו בכנסייה:

אישה אחת באה ממיורקה, מאותן האנוסות לעבודת כוכבים, ובנה בחיקה. ונאמר לה: מה טיבך ומה טיבו של בן זה? ואמרה... בא אנוס אחד לעבודת כוכבים, שלא קידשה בעדים, ולא נישאת לו בעשרה, אלא על ידי עובדי כוכבים בחוקות דתם ובכוהני במותם. וישבה בביתו עמו כאשתו לכל דבר בחזקת אישות, והיו יודעים זה אנוסים רבים. וישב עמה כמשלוש חודשים, ונתעברה ממנו, וזה פרייה. והלך האיש ההוא מעבר לים, ולא יסף שוב אליה עוד. ילמדנו רבנו מה יהיה משפטה ואם לחוש לה אם לא (שו"ת הריב"ש סימן ו).

השאלה הייתה על משפחת אנוסים שנישאו כדת הנוצרים. הריב"ש העלה כמה נימוקים שאין לנישואין תוקף. ראשית, מפני שרוב הראשונים סוברים כרמב"ם, שהחזקה ש"אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות" לא נאמרה בפנוי ופנויה. ושנית, כותב הוא, אפילו לסברת הגאונים:

דברי אותם הגאונים קיימים במוחזקים בכשרות. אבל בחשודים לפריצות דעריות, אין חוששין לקידושין... ובנידון זה ודאי אין לך פרוצים יותר מאלו ההולכים לפני העכו"ם להשתחוות שם, ומעשיהם מוכיחים בפריצות.
ועוד, שזו לא טבלה לנידתה, שהרי לא היה לנשים אחר הגזירה מקום טהרה, ואם לאיסור

כרת התיר עצמו בביאתו - איך יחוש לאיסור קל של פנויה?! (שם).
דעת ריב"ש היא, שאנשים שאינם חוששים לעבור על איסור תורה חמור שיש בו עונש כרת, כמו איסור נידה, לא יחששו לאיסור קל יותר, של זנות בביאה על פנויה שלא לשם קידושין. ולכן אין לומר שכיוונו לשם קידושין. לדעת הריב"ש הסכימו הרמ"א ורבי יוסף קארו (רמ"א באבן העזר כו, א; וה"מחבר" בעל השו"ע קמט, ו).

וסיכם הרב משה פיינשטיין:

במופקרין לעבור על כל איסורי תורה, ונוהגים כנכרים, ודאי מופקרים לאיסור זנות של כל עריות, וכל שכן לאיסור פנויה - ואין צריכים גט מן הדין (אגר"מ אבן העזר א, עה, וכן א, עד, וכן ד, פא).

ו. האם יש חזקה כאשר אפשר להינשא כדת משה וישראל?
גם אם נניח שאפילו הפרוצים בעברות מעוניינים להיות נשואים כדת משה וישראל ונתכוונו בחיי האישות לקידושין - אי אפשר לומר זאת על כל אדם. אלה שיכלו להינשא כהלכה, והעדיפו ערכאות, אינם רוצים להיות נשואים כדין. הרב קוק כתב בביקורו בארה"ב על נישואים אזרחיים דברים אלה:

כאשר נשא בערכאות, והוכיח סופו על תחילתו שגם גירש בערכאות, אין לנו הוכחה יותר גמורה מזו שאינו חפץ כלל בקידושין; ולמה נחוש לה? (דעת כהן סימן לח).

וכן כתב ר' משה פיינשטיין:

בפרט במדינה זו, שנקל להשיג להתקדש אצל רב כדין התורה, ולא רצו בשאט נפשם להתקדש כדין התורה - ודאי אין לחוש שיכוונו לקידושין (אגר"מ אבה"ע ב, יט).

ז. האם החזקה קיימת באדם שאינו יודע על קידושי תורה?
הרב משה פינשטיין נשאל:

בדבר בת ישראל שברחה עם בחור שאביו עכו"ם ואמו ישראלית שהמירה דתה (הבחור יהודי, כיוון שאמו יהודייה), ומתנהג כעכו"ם: שמאמין בעבודה זרה שלהם והולך לבית התפילה שלהם... האם יש חשש להצריכה גט? והוא חשש עיגון, משום שאי אפשר להשיג גט ממנו, כי הוא מתנהג כעכו"ם לכל דבר (אגר"מ א, עג).

בחורה חייתה עם בחור יהודי מלידה, שאינו יודע דבר מיהדותו, ומתנהג כגוי. האם גם כאן נאמר שנתכוון לקדש כדת משה וישראל?

משיב רבי משה פיינשטיין זצ"ל:

הרי לא היה כאן מעשה קידושין. שהרי הוא מומר, ונתגדל כן מילדותו, ואינו יודע כלל שיש איסור זנות ושצריך קניין קידושין. ואין שייך לומר דגמר ובעל לשם קידושין משום שאינו רוצה בזנות. ועל בחור כזה, שיודע רק מנישואי המדינה ומנישואי הכמרים, אין שום מחלוקת (אגר"מ א, עג).

החזקה "אין אדם עושה בעילתו זנות" מניחה:
(א) שאדם יודע שיש לקדש אשה בקידושין ראויים על פי תורה, אחרת הוא חי אתה בזנות.
(ב) שאין הוא רוצה בחיי זנות, ולכן מתכוון לקדש בביאה. אדם שאינו יודע שיש קידושין כדת משה וישראל - איך יתכוון לקדש בביאה כדת משה וישראל?!

ח. מגורים משותפים במקום שאין יהודים כשרים
לנישואין יש תוקף רק אם ראו את מעשה הקידושין עדים כשרים, שומרי תורה. עדי הקידושין אינם "עדי ראייה" אלא "עדי קיום": אין הם הוכחה שהקידושין התקיימו. נוכחותם היא חלק מן הקידושין, ובלעדיה אין לקידושין תוקף. (גם צילום וידיאו של קידושין אינו הוכחה לקידושין.)

מעתה, כל האפשרות שעצם חיי האישות בין איש ואישה ייחשבו לקידושין, הוא רק כשראו שני עדים כשרים לעדות איך שדרים כדרך איש ואשתו. שהוא רק אם דרו במקום שמצויים אנשים כשרים, שיש לתלות שידעו וראו לכל הפחות שניים מהם. אבל אם לא היו במקום שמצויים אנשים כשרים, שיותר מצוי שכשרים לעדות לא ידעו שהם איש ואשתו - אינו כלום (אגר"מ א, עד).

כאן נוספה הגבלה: רק אם הזוג חיים בסביבה שמצויים בה יהודים שומרי מצוות הכשרים לעדות, יש להניח ששניים מהם ידעו על חייהם כאיש ואישה, והם מהווים עדות על קידושי ביאה. אם הם גרים בסביבה שאין עדים כשרים לחייהם המשותפים, אין קידושין.

בהתאם לכך פסק רבי משה פיינשטיין במקרה הזה:

השאלה: אישה שידועה בתור פנויה, אבל אמרה שבשנת תשט"ו, בנסיעתה עם אחד לפלורידה, נישאה לו בערכאות בעיר הנדרסן שבמדינת צפון קרוליינה, שהיא כולה נכרים, ודרה עמו בערך שני ימים בהיותם בדרך, וכשבאו לפלורידה נפרדו זה מזו.
תשובה: ...אין להחמיר לחשוש לקידושין מצד "אין אדם בועל בעילת זנות, וגמר ובעל לשם קידושין" - מכיוון שהיו רק שני ימים בדרך, ולא היו שם יהודים כשרים שידעו מזה. ולכן

היא מותרת להינשא לכל אדם בלי שום פקפוק (אגר"מ ד, פ).
יהודי רוסיה חיו בדרך כלל בסביבה שלא היו בה יהודים שומרי מצוות. ואפילו אם נניח שהתכוונו בחיי האישות לקידושין כדת משה וישראל, עדיין אלו קידושין ללא עדים, ואינם כלום.

ט. מה נחשב קשר של אישות?
הדיון על חשש קידושין בעצם החיים המשותפים, מתבסס על ההנחה שבני הזוג רוצים להיות קשורים כאיש ואשתו. אם אינם מעונינים בכך, ונוח להם לחיות יחד ללא קשר מחייב - אין להם כוונת קידושין. כיצד נדע אם כוונת בני הזוג להיות קשורים כאיש ואישה?

הרב משה פיינשטיין מגדיר מה נחשב קשר של אישות:

כאשר דיני המדינה שנישאו בערכאותיהם הוא שיכולין בכל עת שרוצים להיפרד זה מזו, הרי אין "אנן סהדי" שרוצים כלל באישות שנעשו מאוגדים זה לזו.

אם בני הזוג יכולים להיפרד ללא הסבר, אין ראיה שהם מעונינים להיות כאיש ואשתו, ואין כוונת קידושין. וכך פסק רבי משה פיינשטיין:

האישה שבאה מרוסיה פנויה, ודרה עם אחד בערך שנה - אף שהיה זה בדרך נישואין דערכאות - אינו כלום: ...באלו שבאים מרוסיה... שרגילים בדרך מופקר ששם, שאין בעצם עניין אישות: כי יש לכל מי מהם לילך ולהיפרד בלא טעם, ואף המדינה עצמה מפרדת לפעמים ביניהם, כסוברים שאת האיש צריכים שיעבוד בעיר אחרת ולאישה בעיר אחרת - ואם כן אין סוברים זה לקשר ממש (שם ב, יט).

אם החוק מאפשר לבני הזוג להיפרד בכל עת, הנישואים האזרחיים אינם מראים שרצונם לחיות בקשר איש ואשתו. אין כאן כוונת קידושין, שהרי הבסיס חסר: רצון לחיות כאיש ואשתו.

י. הלכה למעשה
משתדלים אנו, אם אפשר, להשיג גט בגלל חומרת איסור אשת איש. ומה שהתרתי היה במקום שאי אפשר להשיג גט (שם ב, יט).

וכך נוהגים בתי הדין בישראל: משתדלים להשיג גט מהבעל, אבל אם יש קשיים, מתירים לאישה להינשא בלי גט.

יא. סיכום
נישואים אזרחיים כשלעצמם אין בם תוקף של קידושין, כי יש רק הרשמה, ואין מעשה קידושין ראוי בנתינת טבעת, אמירה ועדים כשרים.

חיים משותפים יכולים ליצור ספק קידושין בתנאים אלה:

א. חזקה שאין אדם רוצה לעשות בעילתו זנות, והוא מתכוון בביאתו לשם קידושין כדת משה וישראל. מלבד במקרים אלה:
1. קשר שלא קדמו לו נישואין, והאיש אינו רוצה בקידושין (רמב"ם).
2. אנשים פרוצים בעריות, בזנות פנויה - שאינם חוששים לזנות.
3. הבוחרים בנישואים אזרחיים כשאפשר להינשא כדת משה וישראל.
4. אנשים שלא אכפת להם מקידושין כדת משה וישראל.
5. יהודי שאין לו מושג מקידושין כדת משה וישראל.
ב. עדים כשרים, הרואים את הזוג החיים כאיש ואישה, והמהווים עדי קיום לקידושין שמכוון לקדש בביאתו.
- למעט מקום שלא מצויים בו יהודים כשרים, ואין עדים לקידושין.
ג. רצון להתקשרות בקשר של אישות כדרך איש ואשתו.
- למעט קשר שבני הזוג יכולים להיפרד בכל עת.

לעיון נוסף:
נישואין אזרחיים בהלכה / הרב שמואל ת.הלוי רובינשטיין


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן