לדף ראשי




בונד - ארגון פועלים יהודי בליטא, פולין ורוסיה. חברה סוציאליסטית, מהפכנית ויהודית-לאומית. בשנות המהפכה ברוסיה 1905-1907 נתן הארגון להמוני היהודים נושא לעסוק בו, בשאלות הנוגעות לשלטון ולחברה האנושית בכלל. הבונד דבק בהשקפתו של קרל מארקס, ושל ההולכים בעקבותיו - הסוציאליסטים או הסוציאל דמוקרטים. באי כוח הבונד השתתפו באספות ובקונגרסים כלליים של הסוציאליסטים מכל העמים, והגדירו את הבונד כחלק "היהודי" של "פועלי כל הארצות".

בענייני הדת
הבונד דורש חופש אמונה לכל אדם. הדת היא עניין לפרט, ואין לממשלה זכות להתערב בה. רשות לכל חבר להאמין או שלא להאמין כאשר עם לבבו. העומדים בראש הבונד הם חסרי כל אמונה, וספריהם מפיצים את הפילוסופיה המטריאליסטית. הבונד לוחם בדת ורואה ברבנים את כוחות האופל המפריעים לבני אדם להתקדם. חברי הבונד ראו עצמם נאמנים לעמם, וסברו שרק הבונד יפדה את ישראל מכל צרותיו. בכך נבדל הבונד מיתר המפלגות הסוציאליות, הכופרות בקיום לאומי של עם ישראל.

"לאומיות" הבונד לא הייתה חלק מתפיסת העולם של הבנד בהיווסדו. מקורו הוא בסוציאליזם הכללי ברוסיה, אשר לא הבדיל בין כל עמים, ומטרתו לאחד את כל הפועלים לתנועה אחת גדולה בלי הבדל בין עם ולשון. הסוציאליסטים היהודים כמו חבריהם הנוצרים, דרשו שוויון זכויות בלי הבדל דת או לאום, ולא ראו צורך לפתור את שאלת היהודים בפני עצמה.

המודעה זו של הבונד הופנתה אל הקונגרסים של הסוציאליסטים הבין לאומיים בפריס בשנת 1900:

"האגודות הקטנות הראשונות של הסוציאליסטים היהודים נוסדו בווילנא בערך בשנת 1887. היהודים האינטיליגנטים הראשונים אשר החלו לעורר את הפועלים היהודים, לא התכוונו להקים תנועת פועלים מיוחדת ליהודים. כיוון שהממשלה הגבילה את היהודים בתחום המושב, לא יכלו לצאת מהתחום ולהפיץ סוציאליזם בין הרוסים. לכן נאלצו לפנות לפועלים היהודים, כדי לפעול פעולה מהפכנית. תנועת פועלים יהודים נחשבה לדבר בעל חשיבות משנית. העיקר היה הפועל הרוסי. את כל תקותם ותקוות היהודים תלו בהשכלת הרוסי".

וכן אמרו בעתונם הראשי "דער אידעשער ארבייטער" (סימן 9 עמ' 17):

"בשנים הראשונות לתנועתנו חכינו לשחרור ע"י הפועלים הרוסים. את עצמנו חשבנו לנספחים להם".

רק בשנות 1897-1896, כאשר החלה תנועה פנימית בין המון הפועלים היהודים בליטא להיטיב מצבם ע"י "שביתת העבודה" ללא תמיכה של האינטלגנציה, נוכחו שעליהם לזנוח את הרעיון הקוסמופוליטי, וליצור תנועת פועלים יהודית. אך גם זו לא הייתה עדיין תנועה לאומית.

הלאומית בתנועת הבונד
בשנת 1898 נאספו ראשי האגודות הסוציאליות הקטנות של היהודים לאספה גדולה בווילנא ויסדו את ה"בונד" מפלגה סוציאליסטית בלתי לאומית. בשנת 1900 נשמעה לראשונה הצעה שהבונד תהיה מפלגה "יהודית-לאומית", הדורשת "אוטונומיה תרבותית" ליהודים ברוסיה.

באספה הרביעית בשנת 1901 הוחלט פה אחד:

"לפי דעת האספה המושג לאום שייך גם לעם ישראל. רוסיה, אשר עמים שונים יושבים בה, צריכה להיות פדרציה של עמים חופשים, וכל עם ועם יתנהג לפי לאומיותו".

מאז החל הבונד לדרוש חופש מוחלט ליהודים ברוסיה בענייני תרבות לאומית. בדרך זו לקח הבונד חלק בחיזוק הלאומיות היהודית. בשנת 1903 פרש הבונד מן המפלגה הסוציליסטית הכללית, והפך לךהיות תנועה עצמאית יהודית. אבל בשנת 1906 חזר הבונד והשתלב בה.

זאת הגישה של הבונד בדבר השאלה הלאומית, בספרם "אונזערע פאדערונגען" (מה אנחנו מבקשים) שהוציאה התנועה לאור בחדש יולי 1905:

"...לפי דעתנו, הדעה שאפשר לישראל להתבולל בין העמים אשר בקרבם הוא יושב, היא אוטופיה מזקת... פוליטיקה של התבוללות תביא רק נזק להמון העם, כי את התרבות הזרה עם ישראל לא יקבל, והתרבות היהודית תחדל להתפתח".

"תרבות לאומית של היהודים" לשיטת הבונד היא השפה היידית. לכן דרשה בתי ספר מיוחדים ליהודים, בהם ילמדו כל המדעים והלימודים ביידיש. שירי העם ואורח החיים יהיו ארוגים בחוטים לאומיים. בתי ספר אלה ימומנו על ידי הממשלה, בתנאי שלא ילמדו בהם למודי דת. בתי ספר דתיים ייוסדו ע"י חברות ואנשים פרטים על חשבונם, והממשלה תכריח את ההורים לשלוח את בניהם לבתי הספר הלאומיים.

רעיון הלאומיות בלי ארץ בא לבונד מהתנועה הציונות, אף כי שתי התנועות מתנגדות זו לזו.
ראשונה - הבונד חושב את הרעיון הציוני לאוטופיה שאי אפשר להוציאה אל הפועל.
והשנית כי הציונים "מטשטשים את הניגוד שבין הפועלים לבעלי ההון", בדברם על אחדות עם ישראל.

גישה זו סותרת את התיאוריה של הבונד, הרואה במלחמת המעמדות את מטרתו, ואיחוד פועלי כל הארצות את הדרך להגשמתה.

באמצע התנועה הריבולוציונית
תפיסת העולם של הבונד לא עשה רושם עד שחברי התנועה השתתפו במהפכה הרוסית, והממשלה חשבה את הבונד לכוח חשוב בין המהפכנים.
חלוקות הדעות אם השתתפות הבונד במהפכה הייתה לרעה או לטובה. יש הטוענים כי פעילות הבונד העלתה את כבוד היהודים והעמידה אותם בשורות הלוחמים בשלטון הצאר ברוסיה. כאשר היו פוגרומים בישראל, הקים הבונד קבוצות של צעירים להגנה עצמית, כראוי לצאצאי המכבים. כמו כן קיוו כי הממשלה ברוסיה תהפוך להיות ליברלית, ואז יכירו כולם כי גם היהודים השתתפו במהפכה, ויתנו להם מעמד שווה במדינה כשאר אזרחי רוסיה.

בין החרדים היו שנטו לבונד. כאשר המהפכה דוכאה, טענו החרדים כי הבונדיסטים גרמו נזק רב, והאשימו אותם בכל הרדיפות שנרדפו היהודים בימים הרעים האלה.
רוב הציבור החרדי התנגד לבונד, ולרוב גרשו את הבונדיסטים שבאו לנאום בבתי הכנסת.

מספר הבונדיסטים
בתקופת הפריחה של הבונד עלה מספר חבריה לארבעים אלף, אך אחרי ימי המרד ירד מספרם פלאים. עיקר פעילותם ברוסיה אך יש לה סניפים בכל הארצות אשר בהם גרו היהודים הרוסים ובפרט באמריקה.

ספרות הבונד
ראשי החברה הוציאו לאור עשרות ספרים בנושאים הנוגעים לשאלות חברה ומדינה. רוב הספרים כתובים ביידיש, חלק ברוסיה ופולנית, אך לא בעברית. הבונד הוציא לאור עתון יומי ביידיש בווילנא במשך שנתים, והיה היחיד ברוסיה אשר הורשה לו להפיץ סוציאליזם. בסוף נאסרה הופעת העיתון.

בימי מלחמת העולם השניה ואחריה
לאחר המהפכה הרוסית השתלב הבונד ברוסיה הקומוניסטית [1920], ולמעשה חדל להתקיים שם. בפולין התחזק הבונד, ופעל שם גם בתחומי החינוך והחברה. הקים בתי ספר ויסד עיתונים ברוח התרבות והשפה האידית.

סמוך למלחמת העולם השניה זכה הבונד בשליש מן הנציגים בועד הקהילה בוורשה. זו הייתה אחת הסיבות לכך שהקהילה לא הצליחה ליצור קואליציה שתנהל את ענייני הקהילה: הבונד לא הסכים ללכת עם הדתיים, והציונים שהיו גם הם שליש מן הנבחרים, לא יכלו ליצור קואליציה עם הבונד ולהשאיר את הציבור הדתי בחוץ. היריבות שבין הציונים לדתיים לא איפשרה קואליציה ביניהם. סוף דבר ראש עיריית וורשה מינה קומיסאר מטעמו שינהל את ענייני הקהילה היהודית.

בזמן ריכוז היהודים בגטו ורשה טענו אנשי הבונד כי אין בעיה יהודית, אלא בעיה פולנית, ואין הבדל במעמדם של היהודים ממעמדם של הפולנים בעיני הנאצים. גם כאשר תכננו את מרד גטו ורשה טענו אנשי הבונד כי יש לחכות למרד הפולני הכולל, ולא לפרוש מן הציבור הפולני. כאשר פרץ המרד הצטרפו אליו אנשי הבונד, ולאחר המלחמה הוציא הבונד לאור ספרות על המרד, וניכס לעצמו את הלחימה בנאצים.
דין וחשבון של הועד הלאומי היהודי בפולין על מרד גטו ורשה, וביקורת על הבונד הזוקף לזכותו את המרד

לאחר מלחמת העולם השניה התמקדה פעילותו בארצות הברית, והצטמצמה. בשנת 1947 הקים ברית עולמית בעלת סניפים בכמה ארצות, ובכללן בישראל.
הבונד עדיין דבק בפתרון הבעיה היהודית על ידי הקמת אוטונומיה ייהודית מקומית, ולא דווקא בארץ ישראל.
בשנות ההגירה של יהודים מרוסיה, פעל הבונד למען קליטתם בארצות הברית, וחיבל בעלייה לארץ.

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
עיתון בלתי רשמי של הבונד בוילנה
העיתון הרשמי של הבונד בוילנה
הוועד הוילנאי של הבונד, 1922
כרוז של הבונד בגטו ורשה, מאי 1941




הערות לערך:
שם המעיר: דוד בן-מנחם
הערה: הסופר א.ש. שטיין כתב בשנות החמישים ספר מקיף בעברית על הבונד. שם הספר "החבר ארתור". הספר כתוב עברית ויש בו פרטים מאלפים על התנועה וקורותיה וחשוב לדעתי לציין את הדבר בסוף המאמר שלכם, שהוא כשלעצמו טוב מאוד
ברכותי

שם המעיר: נאוה בת-צו"ר
הערה: הספר "החבר ארתור" נמצא באתר פרוייקט בן-יהודה כתמונה. בימים אלה הוא מוקלד על ידי מתנדבי הפרוייקט ובקרוב הוא יהיה זמין לכל בפורמט דיגיטלי.
לעיון נוסף: פרוייקט בן-יהודה


שם המעיר: גדעון ליפשיץ
הערה: צבי ברזילי: תנועת הבונד בפולין בין שתי מלחמות העולם (כרמל, 1994)

דניאל בלטמן: למען חירותינו וחירותכם - הבונד בפולין 1939-1949 (יד ושם/האוניבסיטה העברית, 1996)

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן