לדף ראשי




משפט הבכורה - בימי קדם היה הבכור ממלא את מקום האב, ואחיו הקטנים היו נותנים לו כבוד אב.
יהושפט מלך ישראל נתן את המלוכה ליהורם כי הוא הבכור (דהי"ב כ"א ג').
העמים הקדמונים נתנו לבכור קדושה מיוחדת, והקריבו אותו לקרבן. מלך מואב לקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו והעלהו עולה על החומה (מ"ב ג' כ"ו). ונאמר "האתן בכורי פשעי" (מיכה ו' ז') - קרבן בעד פשעי. הבכור קיבל כבוד אלהים, והמצריים היו משתחוים לו ועבדו אותו. זה הסבר למכת בכורות, כי כאשר הקב"ה נפרע מאומה – נפרע תחילה מאלוהיה (מכילתא לשמות י"ג).

דין התורה נותן לבכור ירושה כפולה מאח רגיל. לעניין מעלה ונשיאות ביטלה התורה את זכויות הבכור. תיאורי המקרא מראים כי הבכור לא קיבל יתרונות על אחיו:

אברהם שמע לקול שרה אשתו שאמרה לו לגרש את ישמעאל אשר ילדה לו הגר בראשונה "כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק" (בראשית כ"א י'),

יעקב שהיה הצעיר קנה מעשו אחיו את בכורתו בעד נזיד עדשים. ורבקה עזרה לו לרכוש ברכות אביו הראויים לעשו מצד בכורתו.

יעקב העביר את הבכורה מראובן כי חלל יצועיו, ונתנה לבנו יוסף. אך לא להתיחס כי יחס המלוכה נתן ליהודה, והוא היה נגיד לאחיו (דהי"א ז' א' ב').

גם בבני יוסף, מנשה ואפרים, לקח הצעיר חלק בראש. כאשר יעקב ברכם לפני מותו שיכל את ידיו, ושם את ימינו על ראש אפרים, הבן הצעיר (בראשית מ"ח). הנביא אמר "אפרים בכורי הוא" (ירמיה ל"א ט').

שמואל הנביא, שנשלח למשוח למלך אחד מבני ישי, בחר בדוד הקטן מכל אחיו (ש"א י"ז).

דוד המלך בחר בשלמה בנו הצעיר למלוך אחריו.

מכל אלה נראה, כי לא מקרה הוא שאבות האומה בחרו בצעיר על פני הבכור. הם הורו, כי הנשיאות לא נמסרה לבכור, אלא למעולה שבבנים.

עד זמן התורה היה הבכור כהן והקריב קרבנות בבמות. לכן היה הצווי למשה, "קדש לי כל בכור" (שמות י"ג י"ב) רוצה לומר שהבכורים אשר יקחו חלק בעבודת ה' יהיו קדושים. וזהו שנאמר:

"וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו זבחים" (שם כ"ד ה'),

תרגם אונקלוס:

"ושלח ית בוכרי בני ישראל".

כאשר חטאו הבכורים בחטא העגל נפסלו מן הכהונה, הלוים נבחרו תחתיהם, ועל כך בא הצווי:

"הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל, והיו לי הלוים" (במדבר ג' י"א).

אודות תענית בכורים ע"ע תענית.

מקור הערך: ע"פ איזנשטיין, אוצר ישראל

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן