לדף ראשי



בלשאצר - המלך האחרון בבבל (דניאל ה' א'). סדר המלכים האחרונים הוא: נבוכדנצר, אויל מרדך ובלשאצר.

ביום שמת גביני בן חרסן נולד בלשאצר סנטרא דבבל (קהלת רבה פ"ד). לדעת החוקרים האחרונים מחכמי העמים היה בלשאצר יורש העצר של המלך נבונידוס (538-555 לפני הספירה), והיה שר צבא בעיר אור כשדים, ואביו המלך ישב בעיר תימא. נצחון מלך פרס היה בשנת 17 למלכות נבונידוס, וביום ט"ז תמוז לכד אוגברו שר צבא הפרסי את בבל. זמן הכיבוש אינו מתאים לחשבון המקובל אצלנו, שמלכות בלשאצר הייתה בשנת ג"א שפ"ו ליצירה (374 לפני הספירה).

השם בלשאצר מורה על המלך ולא על יורש העצר, כי הוראת המלה באשורית "בל-שארו-צור" היא "בל שמור המלך". בלשאצר טעה בחשבון שבעים השנה של גלות בבל (מגילה י"א:), וחשב כי אבדה תקוות הגאולה. הוציא כלי בית המקדש אשר הביא נבוכדנצר מבבל והשתמש בהם בגאווה בסעודה שהכין לשריו ונשיו בבית מלכותו. פתאום נראתה לפני הנאספים יד כותבת על קיר היכל המלך מלים שלא ידעו פתרונן. דניאל שהיה בחצר המלך ביאר את המלות האלה:

"מנא מנא תקל ופרסין" - ירמזו לרעה הנשקפת למלכות בבל,
אשר תחלק לשנים בין מדי ופרס.

בו בלילה נרצח בלשאצר, ומלכותו כבשו דריוש מלך מדי וכורש מלך פרס.

האגדה מספרת כי כורש ודריוש היו שוערים של בלשאצר. כאשר שמעו את נבואת דניאל על מפלתו, תפשו מנורה ופצעו בה את מוחו (שיר רבה פ"ג ד').



הערות לערך:
שם המעיר: גולדשמידט אריה
הערה: בפיוט "ויהי בחצי הלילה" כתוב: "משתכר בכלי קדש נהרג בו - בלילה".
ליל הריגתו של בלשאצר היה, איפוא, בליל פסח. וכך נאמר במדרש שיר השירים רבה:
את נשף חשקי שם לי לחרדה - הנשף שהיתה נפשי חשוקה בו לגאלה, שם לי לחרדה
היינו ליל הגאולה נהפך לחרדה (בנשף בלשאצר)


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן