לדף ראשי




בנימין - הבן הצעיר ליעקב אשר ילדה לו רחל כאשר הקשתה ללדת. רחל קראה שמו "בן אוני" = בן אבלי, ואביו קרא לו בנימין = בן מזל טוב, כי הימין גובר על השמאל, וכדי שלא לתת פתחון פה לשטן על קריאת שם צער ואבל.
רשב"ם פירש בנימין כמו בן ימים = בן זקונים כי נולד לקץ הימים של שנות יעקב שהגיע אז לשנת מאה (ספר הישר פ' וישלח).
רש"י פירש שנקרא בנימין = בן הדרום מפני שנולד בנגב ארץ ישראל, ולכן נאמר פה בנימין מלא ובמקומות אחרים הוא חסר יו"ד.

בנימין נולד ליד בית לחם (וכל אחיו נולדו בארם נהרים) ביום י"א חשון ב"א ר"ז ליצירה (1553 לפני הספירה), ומת במצרים בן מאה ותשע שנים. משה רבנו מכנה את בנימין בשם "ידיד ה'" (עי' מנחות נ"ג.).
חז"ל תארו אותו בשם "צדיק" ואמרו עליו שמת בעטיו של נחש ולא שלטה בו רימה (שבת נ"ה, ב"ב י"ז.).

בנימין לא השתתף במכירת יוסף ואף כי ידע ממעשה אחיו, לא הלך רכיל לגלות הסוד לאביו, אבל היה מצטער על המאורע, וקרא שמות עשרת בניו בשמות המזכירים המאורע שקרה לאחיו, שנאמר:
ובני בנימין: בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש מופים וחופים וארד (בראשית מ"ו כ"א):
בלע שנבלע בין האומות,
ובכר בכור לאמו היה,
ואשבל ששבאו אל,
גרא שגר באכסניות,
ונעמן שנעים ביותר,
אחי וראש אחי הוא וראש הוא,
מופים וחופים הוא לא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו.
וארד שירד לבין אוה"ע או שפניו דומים לוורד (סוטה ל"ו: תנחומא פ' ויגש סימן ז', בראשית רבה פצ"ד ח').

מספר בני שבט בנימין במדבר היו חמישה ושלושים אלף וארבע מאות (במדבר א' ל"ז), ולפני שבאו לארץ ישראל היה מספרן חמישה וארבעים אלף ושש מאות (שם כ"ו מ"א).

נחלת בנימין היא מצפון לנחלת יהודה, ושניהם לקחו חלק במקום שנבנה בו בית המקדש. בחלקו של בנימין היה אולם והיכל ובית קדשי הקדשים, ורצועה הייתה יוצאת מחלקו של יהודה לחלקו של בנימין ובה המזבח בנוי. השכינה בחלקו של בנימין (זבחים נ"ד.).

בני בנימין היו גבורים ואמיצי לב, והיו הראשונים לרדת לים סוף, שנאמר "שם בנימין צעיר רודם" (תהילים ס"ח) אל תקרי רודם אלא רד ים וכו' (סוטה ל"ז).

בני בנימין, כמו בני יוסף שהיו צאצאי רחל האהובה ליעקב, היו מתנשאים למלוך. שאול המלך הראשון לישראל היה איש ימיני. לאחר מכן עברה המלכות לבית דוד משבט יהודה.
התחרות בין בני רחל לשאר השבטים, ובפרט נגד בני יהודה הייתה במשך כל הזמן.

יתכן שמעשה פילגש בגבעה היה מפני שהאיש שהיה גר בירכתי הר אפרים, ולקח לו אשה פלגש מבית לחם יהודה. הדבר הזה עורר את בני הבליעל בגבעה לעשות לזר מעשיהם. כאשר יצאו ישראל למסע עונשים נגד בני בנימין, לא נותרו מבנימין לאחר הקרב אלא כשש מאות איש. ובני ישראל נשבעו במצפה "איש ממנו לא יתן בתו לבנימין לאשה".

כאשר שקטה חמת העם נחמו על מעשיהם ויבואו לבית אל בנחלת בנימין, והחליטו להמציא נשים לבני בנימין הנותרים למען לא יכרת השבט מתוך ישראל. נתנו להם את הבתולות מיושבי יבש גלעד, והתירו להם לחטוף איש אישתו מבנות שילו אשר יצאו לחול במחולות בכרמים בחג ה' (שופטים י"ט-כ"א).


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן