לדף ראשי



עסק במסחר, וכאשר פשט את הרגל, הפך להיות נוסע וחוקר את תפוצות ישראל. חיפש את עשרת השבטים. בשנת 1844 החל נסיעתו מווינה, יצא לקושטא, לסוריה, סיצילה ואלכסנדריה. היה בבבל, ארמניה, קורדיסטן, פרס, סין הודו המזרחית, כבול, אפגניסטן ומשם חזר לקושטא בשנת 1851.
לאחר זמן קצר יצא למסע שני לאפריקה הצפונית, טריפולי, אלגיר ומרוקו, איטליה והגיע לצרפת בשנת 1854. ספרו על מסעותיו יצא לאור בשנת 1856, ותורגם לעברית בשם "ספר מסעי ישראל", ליק 1859.
בשנת 1859 היה באמריקה, ואת ממצאיו פרסם בספר "שלוש שנים באמריקה", הנובר 1863.

הנסיעות האלה הביאו תועלת, כי בגללן נודע באירופה מצב בני ישראל הנורא במרוקו. הוא עורר את העמים הנאורים לסייע להם, וכמו כן פנה לשולטן מטורקיה ובקש לעזור ליהודים היושבים בקורדיסטאן. כמו כן פנה לנפוליון השלישי ומלכי אנגליה לעזרת היהודים בפרס.

חכמים רבים הכירו את פעלו ובתוכם חכמי העמים כמו הומבולד, פטרמן ודכטר. מלך שבדיה ומלך הנובר כבדוהו באותות כבוד.
בנימין החליט לנסוע פעם נוספת לארצות אסיה ואפריקה, לאביסיניא ולסין, ועשה הכנות רבות לנסיעה. הוא בא ללונדון לאסוף כסף להוצאות הנסיעה, אך בעודו שם מת. ראשי הקהלות הוכרחו לאסוף נדבות לבני משפחתו שנשארו בחוסר כל.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן