לדף ראשי




מיסד החסידות היה ר' ישראל בן אליעזר, המכונה בעש"ט (=בעל שם טוב). נולד לערך שנת ת"ס 1700, בעירה זעירה אקופ. הידיעות על חייו הראשונים מעולפות בדברי אגדה.

ילדותו
בראשית ילדותו נתייתם מאבותיו וגדל על חשבון הצדקה של בני העיירה. ספרו עליו, שבימי ילדותו לא היה תלמיד שקדן בחדר מלמדו, והיה בורח בכל פעם ליער, שם היה מתבודד עם הרהורי לבו. בן י"ב שנה נעשה כבר ריש דוכנא אצל מלמד אחד: היה מוליך התינוקות מבתיהם לחדר המלמד ומחזירם מן החדר לבתיהם, וגם היה הולך עמהם לבית הכנסת ומרגילם להשתתף בתפילה בעניית "ברוך הוא וברוך שמו", "אמן", וכיוצא בזה. נפשו הענוגה והרגשנית הייתה מושכת אחריו את התינוקות, שהיו אוהבים אותו מאוד.

לאחר זמן נעשה עוזר לשמש בבית המדרש. גם כאן התנהג שלא כדרך שאר בני אדם: ביום היה עושה בשעה קצרה מלאכתו המוטלת עליו, ושאר הפנאי היה מבלה בשינה, ובלילה היה ער ויגע בתורה ובעבודת שמים. לכאורה, היה עוסק באותו פרק גם בנגלה גם בנסתר. כשרונותיו היו רבים ועלה בידו לרכוש הרבה ידיעות.
בן י"ח נשא אישה. זמן לא רב אחר חתונתו מתה עליו אשתו.

ריש דוכנא
אחר כך נעשה שוב ריש דוכנא אצל המלמדים. בפרנסה זו היה עוסק בכמה עיירות בגליציא. לאחר זמן סדר לו חדר בפני עצמו ונעשה מלמד ברשות עצמו בעיירה אחת, טלוסט, לא רחוק מעיר ברודי.

מחמת כמה מעלות טובות שהיו בו, שהיה פקח ובעל תורה ובעל נפש יפה, נעשה מפורסם בעיירה, היו בוחרים בו לבורר במחלוקות.

נשואיו
פעם נזדמן לו בדין בוררות אדם חשוב, ר' אפרים מקוטוב. ר' ישראל המלמד מצא חן בעיני ר' אפרים, והלז החליט ליתן לו לאישה את מלכה חנה, בתו הגרושה. הציע לפניו העניין והוטב בעיניו. עשו תנאים. בדרכו לברודי מת ר' אפרים פתאום. בזמן המיועד הלך ר' ישראל אל אחי הכלה, ר' אברהם גרשון, לישא אשתו. ר' אברהם גרשון היה מחכמי הקלוז בברודי, והיה מפורסם בתורתו בנגלה ובנסתר. רבני דורו היו חולקים לו כבוד גדול. ר' ישראל בא אליו כשהוא לבוש אגנינה קרועה, כדרך שלובשין האיכרים העניים. כשנכנס חשבהו ר' אברהם גרשון לעני מחזר על הפתחים ורצה ליתן לו נדבה. אבל ר' ישראל הוציא מכיסו כתב התנאים, שהייתה עליו חתימתו של ר' אפרים. למורת רוחו הוכרח ר' אברהם גרשון להסכים לשידוך, מפני שהייתה הכלה חוששת לעבור על רצון אביה המנוח והחליטה להינשא לו.

ר' ישראל נהג להתחפש לאדם פשוט ועם הארץ. רצה ר' גרשון ללמדו תורה, והעלה חרס בידו, כי נראה לו שגיסו הוא גס ובעל מוח מטומטם. רצה ליפטר מעם הארץ זה, והציע לפני אחותו שתבחר לה אחת משתי אלה: או שתתגרש מבעלה או שתלך לה לגור עמו במקום אחר, כדי שלא תהא מעטה חרפה על אחיה. לא רצתה להתגרש, ובחרה לעקור עם בעלה מברודי למקום אחר. קנה להם ר' אברהם גרשון סוס ועגלה, והלכו לחיות באשר ימצאו. נתיישבו בהרי הקארפטים, בין ערי קוסוב וקוטוב. הבעל היה חופר טיט ומעמיס על העגלה, והאישה הייתה מוליכה הטיט לעיר ומוכרת מזה הייתה פרנסתם בדוחק.

לעומת זאת מספרת האגדה שהיה לו לר' ישראל סיפוק רוחני במצב שהיה חי בזמן ההוא, שהרי היה אפשר לו לחיות חיי התבודדות ולעסוק הרבה בעבודת השם יתברך.

לפי האגדה ארכו החיים הללו שבע שנים.

שוחט בכפר קסילוביץ'
אחר כך נעשה ר' ישראל שוחט בכפר קסילוביץ', הסמוך לעיירה יאזלוביץ'. אבל גם בפרנסה זו לא התמיד זמן רב, ונעשה חוכר של קריצ'מה בכפר. היא הייתה ה"אשר חיל" – הייתה מתעסקת בפרנסה – והוא בנה לו צריף ביער והיה חי לו שם חיי התבודדות.

באותן הזמנים היה מעורב עם האיכרים ומצוי תדיר עמהם בחיק הטבע, ביער. למד מהם להכיר הטבע של כמה מיני עשבים ולהשתמש בהם לצורכי רפואת חולים. מקצוע זה היה מעסיק אותו הרבה. במשך הימים נעשה עניין זה עיקר פעולתו. לבסוף גמר בדעתו לעזוב כל מיני פרנסותיו וליעשות "בעל שם". נתישב שוב בעיירה טלוסט, וכאן התחילה פעולתו החדשה ברפואת חולים. נעשה מפורסם בכל הסביבה.

בעל שם
מתחילה היו "בעלי השמות" ילדי הקבלה המעשית. בעלי שמות היו מצויים הרבה בתפוצות ישראל. גם במערב אירופה היו מצויים בעלי שמות שהיו עוסקים בפעולתם. באותה התקופה הייתה אירופה מלאה רמאים, שכמה מהם היו מרומאים על ידי עצמם. היו הרבה בני אדם עוברים ומכריזים על עצמם שיש בכוחם לגלות אוצרות סתרים על ידי לחשים וקמיעות. הרבה היו חולמים על מציאת אבן הפילוסופים וסם החיים. כמה מגאוני המדע היו מהרהרים על האפשרות להפוך כסף לזהב בעזרת המגיה הלבנה או החכמה השחורה.

מתחילה נעשה גם ר' ישראל "בעל שם" רגיל: היה רופא חולים על ידי קמיעות ועל ידי רפואות של עשבים, וכיוצא באלה. נתמחה הרבה ונתפרסם הרבה בערי פודוליא ווליניא.

אבל ר' ישראל לא מצא די סיפוקו הרוחני רק בעסק של בעל שם פשוט. יחד עם רפואת הגוף היה עוסק גם ברפואת הנפש: היה מורה למכיריו ומקורביו את דרכי החיים ואת דרכי האמונה. בזכות פעולתו זו קיבל תוספת לכינויו, ומן הזמן ההוא ואילך היו קורין לו בשם "בעל שם טוב", כינוי זה בהרחבתו בא ללמד, שאין אדם זה עוסק בעסקי "בעל שם" רגיל, אלא שהוא אדם שקנה "שם טוב" לעצמו. הכינוי "בעל שם טוב" היה חביב על ר' ישראל מאוד: כמו כל "בעל שם", היה נוהג גם הוא לשעבר להוסיף בחתימתו אחר שמו התיבות "בעל שם", אבל מעכשיו התחיל להוסיף בחתימתו התיבות "בעל שם טוב" בקיצור: בעש"ט.

במז'יבוז'
כשנעשה בעש"ט שינה גם מקומו ונתיישב בעיר מז'יבוז' (בפודוליא). בעיר זו הייתה קהילה יהודית עתיקה שהייתה מפורסמת ברבניה, שהיו מגדולי בעלי התורה. הכרוניקן מזכיר עיר זו, בתוך רשימת שאר הקהילות שסבלו בגזירות ת"ח ות"ט, בתואר מיוחד: "אורה של תורה".

במז'יבוז' חי הבעש"ט והרביץ תורתו, לפי המסורה, 11 שנה.

תלמידיו
מצד אחד היה הבעש"ט מושך אליו אנשים פשוטים, שהיו זקוקים להוראותיו והדרכותיו בחייהם המעשיים, ומצד אחר היו נוהרים אליו גם בעלי התורה ועוסקים בספרות, רבנים ויחידי סגולה, שהיו באים ויושבים לפניו ומקשיבים לתורתו ולחכמתו. כך נצטפפה מסביב לו חבורה הגונה, שהיה הרב עומד בראשה ומטיף לה תורתו לשיעורין. תורה זו הייתה ניתנת בצורת פתגמים חריפים וקצרים, פירושים מדרשיים על ציטטות מתוך הספרות העברית, משלים וכדומה. התלמידים היו קשבנים גדולים והיו קובעים דברי הרב בלבם. אותם שהיו עוסקים בחיבור ספרים היו משבצים תורות הרב בתוך ענייני חיבוריהם.

הגדול שבתלמידים היה ר' יעקב יוסף כ"ץ. הוא קבע את דברי הבעש"ט ששמע מפיו בתוך ספריו, ובייחוד בספרו המפורסם "תולדות יעקב יוסף". על דבריו של הבעל תולדות יעקב יוסף כדאי לסמוך, שהוא מביא את דברי הבעש"ט כמו שיצאו מפיו, שהרי במקומות אחדים שהוא חושש לשכחת הלשון או הסגנון של הרב הוא בא ומתנצל בפירוש על כך. במקום אחד הוא אומר, למשל: "שמעתי ממורי דברים נוראים ורשמתי ראשי פרקים בנייר בפני עצמו, ואינו מביא את הדברים, מחמת שלא רשם בהם לעצמו אלא "ראשי פרקים".

גם נכדו של הבעש"ט, בעל דגל מחנה אפרים, שנתגדל על ברכי זקנו, מביא כמה מפתגמיו ודבריו.

כך נשתמרו לדורות מחשבותיו של הבעש"ט ותורתו.

מותו של הבעש"ט
בעל-שם-טוב, משחלה קודם פטירתו לא שכב במשכב, רק נעשה כחוש וקולו לקה והיה יושב לבדו בחדר התבודדותו. בליל שבועות, הלילה האחרון לחייו, נאספו אליו אנשי סגולתו ודרש לפניהם על עניין מתן-תורה. בבקר שלח אחריהם שיתאספו כולם והורה להם איך שיתעסקו עמו אחרי פטירתו. אח"כ צוה שיתנו לו הסידור ואמר: "אשוחח עוד מעט עם השם יתברך".
אח"כ שמעו שהוא אומר: "אני מוחל לך אותן שתי שעות אל תענה אותי".
ושאלו אותו עם מי הוא מדבר. אמר להם:

"אין אתם רואים את מלאך המות שהיה תמיד בורח ממני ועכשיו שנתנו לו רשות עלי נתרחבו כתפיו ושמחה גדולה עליו".

אחר נכנסו כל אנשי העיר לקבל פניו ביום-טוב ואמר לפניהם דברי-תורה.
אח"כ, בעת הסעודה, צווה להמשרת, שיתן דבש בצלוחית גדולה, ונתן בקטנה, נענה ואמר:

"אין שלטון ביום המות, אפילו הגבאי אינו מציית לי".

אח"כ אמר:

"עד כאן גמלתי עמכם חסד ועכשיו תגמלו עמי חסד".

ונתן להם סימן, שכאשר יפטור, יעמדו שני השעונים שבבית. רחץ ידיו ועמד השעון הגדול. וסבבוהו אנשים שלא יראוהו. אמר להם:

"אין אני דואג על עצמי, כי יודע אני בבירור, שאצא מפתח זה ותיכף אכנס בפתח אחר".

וישב על מטתו וצווה שיעמדו מסביב ואמר להם דברי תורה, על עמוד שעולין מג"ע תחתון לג"ע עליון, וכן בכל עולם ועולם האיך הוא בעש"ן ובביאור על סדר עבודה. וצווה להם לאמור "ויהי נועם", ושכב וישב כמה פעמים וכיוון בכוונות עד שלא שמעו חיתוך אותיות. וצווה לכסות אותו בסדין והתחיל להזדעזע ולחרוד כמו בשמונה-עשרה, ואח"כ נח מעט מעט. וראו שעמד השעון הקטן. והמתינו עד בוש וראו שנפטר.

נפטר שבועות תק"ך ונקבר במז'יבוז'..



מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
אתר חסידות
כהנא, ר' ישראל בעש"ט
אלפסי, רבי ישראל בעל שם טוב, חייו ותורתו


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן