לדף ראשי




שמעון בר כוכבא – מפקד מלחמת היהודים השלישית נגד הרומיים בשנות 5-132 לספירה. תולדות בר כוכבא ומעשיו לפני המלחמה לא נודעו לנו. משערים שנקרא על שם עירו כזיב; אחרים משערים כי נקרא על שם אביו, כמו בן זומא ובן עזאי. יש מבארים "כוזיבה" מלשון כזב שכנו אותו אחר מפלתו. כדברי רבי: דרך כוכב מיעקב, אל תקרי כוכב אלא כוזב (איכה רבתי פ"ב).

מלחמת בר כוכבא
בימים ששהה אדרינוס קיסר בסוריא ומצרים (בשנות 2-131), הכינו היהודים את עצמם למלחמה נגד הרומיים. לדעת חכמים רבים היו נסיעות רבי עקיבא לארצות שונות מקום מושב היהודים כדי לזרזם ולהכינם למלחמה הקרובה. בהיות הכל מוכן למלחמה, השתדל ר' עקיבא לחזק את לב העם ולעורר את רוחו, באמרו כי בר כוכבא הוא המלך המשיח, וקרא עליו המקרא:

"דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת"
(במדבר כ"ד י"ז; סנהדרין צ"ז.).

רבים לא האמינו כי בר כוכבא הוא המלך המשיח. ר' יוחנן בן תורתא אמר לר' עקיבא "יעלו עשבים בלחייך ובן דוד איננו בא" (ירושלמי תענית פ"ד). כאשר הרים בר כוכבא את נס המרד נהרו אליו המוני יהודים מכל ארצות פזוריהם, וגם רבים מהשומרונים צוררי יהודה התקבצו תחת דגלו (יהושע השמרוני פרשה מ"ח). גם נכרים רבים עזרו ליהודים המורדים כדי לפרוק את עול רומא. לדעת הסופר היוני בן דורו Dio Cassius היה מספר חיילי בר כוכבא חמש מאות ושמונים אלף איש, ולפי המקור העברי (ירושלמי תענית פ"ד) - ארבע מאות אלף איש.

הסיבה למרד הייתה עריצות נציב רומא החדש טיצינו-רופוס או טיניוס-רופוס (נקרא בתלמוד טורנוסרופוס הרשע). גדודי רומא החונים בערי יהודה לא יכלו לעמוד בפני צבאות בר כוכבא אשר שטפו בכל הארץ. הנציב וחילו נאלצו לסגת מערי המבצר, ובזמן קצר נפלו בידי היהודים חמישים ערים בצורות ותשע מאות וחמשים ואחת ערי פרזי וכפרים. כשנתים ימים היו היהודים השליטים לבדם בכל הארץ, וחיל רומא עם נציב סוריא פובלינוס מארסילוס, אשר בא לעזרת הנציב רופוס, לא יכלו לעמוד נגדם.

בר כוכבא טבע מטבעות עבריות בכתב עברי עתיק, ובהן ציורים של גפן או כפות תמרים (סמל האומה) ושתי חצוצרות התרועה (סמל הכהונה) ונבל לאות נצחון, כתובת "שמעון" והשנה לחרות ישראל.

ציורים של מטבעות בר כוכבא – בערך "מטבע"

הקיסר אדרינוס נאלץ למנות את מפקדו הטוב ביותר, יוליוס סיווירוס מבריטניה, כמפקד הצבא שידכא את המרד, ושלח אותם לארץ בראש ארבע לגיונות. סיווירוס השתדל להאריך את המלחמה, להחליש את בר כוכבא בתגרות קטנות ורצופות, ולאלצם לעזוב את מבצריהם. סיווירוס חדר אל הארץ מצפון וכבש בדרכו את שלושת המבצרים בגליל: כבול, שיחין ומגדלא. אז נפתחה הדרך ליהודה לפני חיל רומא.

בבקעת בית רמון, הנודע במקרא בשם בקעת בית מגידו, בקעת יזרעאל, במקום מוצא שני נחלים היה קרב גדול בין חיל בר כוכבא והרומיים, דם רב מאוד נשפך, עד כי לפי האגדה

"היה הדם שותת ויורד לשני הנחלים. ושערו שני חלקים דם ואחד מים" (גיטין נ"ז).

המלחמה בעיר הגדולה הר המלך או טור מלכא נסתיימה בנצחון הרומאים. אחרי הכיבוש הרגו בה שלושה ימים ושלושה לילות. אחרי חמישים ושנים או חמישים וארבע קרבות נוספים (איכה רבתי פ"ב) בין חיל בר כוכבא והרומיים, נכבשה כל הארץ לפני חיל רומא.

ביתר
היהודים הנותרים נאספו בעיר המבצר ביתר. לפי האגדה (גיטין נ"ז; ירושלמי תענית פ"ד) היה רב מאוד מספר הנצורים בביתר. כשנה שלמה נמשך המצור על ביתר, והרעב והצמא הקשו על הנצורים. לפי מקור שומרוני ולפי קבלת חז"ל נלכדה ביתר בשל בגידה.

רבות האגדות אודות האכזריות הנוראה של חיל רומא, ושפך דם רבבות בכיבוש ביתר בתשעה באב בשנת 135 לספירה (65 שנים אחר חורבן הבית). הרומיים באכזריותם כי רבה לא הרשו לקבור את הנהרגים "עד שעמד מלך אחד וגזר עליהם להקבר" (איכה רבתי פ"ב).

הסופר היוני דיו קאסיוס מונה מספר ההרוגים מיהודה במלחמת בר כוכבא, מלבד המתים ברעב ובמגפה, ליותר מחמש מאות אלף איש. גם מצבא רומי נפל מספר רב ושמחת הנצחון של אדרינוס קיסר הייתה מהולה בתוגה. באגרת הנצחון ששלח סיווירוס לסינט השמיט את הפתיחה המקובלת "לי ולצבאותי שלום", והסינט גם לא קבע חג לזכר הנצחון על יהודה.

מלחמת בר כוכבא ארכה שנתיים וחצי (סדר עולם רבא פרק ל', ולגרסת ה"מאור עינים" שלוש שנים ומחצה). לאחר חורבן ביתר נשארו עוד גדודים מחיל יהודה שהתחבאו בהרים ובמערות והתגרו בצבא הרומי. בכפר חרוב בקרבת טבריה עמדו שני אחים בראש גדודים כאלה, אחד מהם התנשא למלוך תחת בר כוכבא, אך שניהם נפלו בחרב סיווירוס (איכה רבתי פ"ב; ירושלמי תענית פ"ד).

הקיסר אדרינוס העמיד משמרות כדי לתפוס את הנמלטים בשלושה מקומות:
בחמת (בקרבת טבריה), בכפר לקיטיא ובבית אל אשר ביהודה.

הלוחמים שלא הומתו נמכרו לעבדים ולשפחות בשוקי חברון ועזה או שולחו למצרים. אחרי המלחמה הטיל אדרינוס קיסר מס כבד גם על היהודים היושבים מחוץ לארץ ישראל, ורק מעטים הצליחו לברוח מאכזריות הרומיים לערב הדרומית, בבל וארמניה.

גזרה ושמד
מלחמת ביתר הייתה הניסיון האחרון להשיב ליהודה את חירותה, וחורבן ביתר היה לזכרון אבל לעם ישראל כחורבן ירושלים והמקדש "ומימי פולמוס האחרון גזרו שלא תצא כלה באפריון בתוך העיר" (סוף סוטה).

אחר חורבן ביתר שב והתמנה רופוס לנציב יהודה. הוא הרס את ירושלים וחרש את סביבותיה.

אדרינוס קיסר שב ובנה את ירושלים ובה שווקים ותיאטראות בסגנון רומי, הושיב בעיר החדשה ערב רב מבני נכר, העמיד על הר הבית אנדרטה של אדרינוס, בנה היכל ומזבח לאלילי הרומיים, ושינה את שם העיר ירושלים לאיליה קפיטולינה. על היהודים נאסר להיות בעיר ובסביבותיה.

אדרינוס גזר איסור על לימוד תורה ומצוות התורה: מילה, שבת, יו"ט, גיטי נשים. הוא הוציא להורג את השומרים על מצוות ה'. השנים מחורבן ביתר ועד מות אדרינוס, נקראים בדברי ימי ישראל "שעת הגזרה", או "גזרות השמד".

באגדה
רבות האגדות במקורות ישראל ובספרות ימי הבינים על גבורת בר כוכבא וחילו. היה מוציא אש מפיו; היה מקבל אבני בליסטראות שירו בו הרומיים באחת מארכובותיו, וזורקן והורג כמה נפשות מהרומיים (ירושלמי תענית פ"ד).
בר כוכבא היה בוחן את גבורת חיליו בכך שדרש מהם לקטוע את אצבעות ידיהם, אך החכמים מחו על שהוא עושה את בני ישראל בעלי מומים. הוא שינה את השיטה, ובדק את כוחם אם יכלו לעקור ארז מן הלבנון (שם). מאתיים אלף מחייליו עמדו בניסיון השני.
בר כוכבא האמין בגבורתו עד שבקש מאת ה' שלא יעזור לרומיים ולא יעזור גם לו (שם).
בר כוכבא הרג את דודו ר' אלעזר המודעי, שהיה יושב תמיד בתענית ומתפלל על ביתר שלא תפול בידי הרומיים. הוא האמין לעלילה שהעלילו עליו, שהוא מנהל משא ומתן עם הרומיים. לאחר שהרג את ר' אלעזר המודעי, גרם החטא, נלכדה ביתר, ובר כוכבא מת מנכישת נחש שהיה כרוך בו. כשראה אותו אדרינוס קיסר מת מעקיצת הנחש קרא עליו "אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם" (שם; גיטין נ"ח).

הסופרים היהודים מימי הבינים מזכירים שמות בנו ובן בנו של בר כוכבא: רופוס ורמולוס שמלכו אחריו והם כותבים כי רק בימי בן בנו כבשו הרומיים את ביתר.
לדברי בעל "צמח דוד" מלכו שלושה דורות מבית בר כוכבא עשרים ואחת שנה.
יש מזכירים כי בר כוכבא היה מבית דוד המלך (ספר הנצחון הראשון לדניאל ט' כ"ד).
רבים מהסופרים הנוצרים מימי הבינים מאשימים את בר כוכבא כי הרע בימי מלכותו לנוצרים, באלצו אותם למול את בניהם ולהתכחש לאמונתם בישו, אך אין יסוד לדבר, רק בימי תקפו שבו הרבה מהיהודים אל דתם (יבמות ע"ב.; ירושלמי יבמות פ"ח ט').
ע"ע אדרינוס.

בשנות השמונים של המאה ה- 20 כתב יהושפט הרכבי מאמרים בגנותו של בר כוכבא. לטענתו יצא בר כוכבא למלחמה שלא היו לו סיכויים לנצח בה, וכשלונו גרם לעם ישראל נזק לדורות. דיון בדברים אלה ראה במאמר הבא:
שיחה עם יגאל ידין על בר כוכבא

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
אברמסקי, מרד בר כוכבא לאור הגילויים האחרונים


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן