לדף ראשי



ספר ברוך - ספר אפוקריפי יווני, הספרים החיצונים, המיוחס לברוך בן נריה. הירונימוס בפירושו לסוף ירמיה מתנצל שלא פירש ספר ברוך, כי היהודים אינם מונים אותו בכתבי הקדש.
בתרגום השבעים מקומו בין ירמיה למגילת איכה, ובתרגום הרומי בוולגאטה מקומו אחר איכה. בספרות ישראל העתיקה לא נזכר, ובסוף המאה ה- 19 תורגם החלק השני מספר ברוך עם עוד ספרים חיצונים מיוונית לעברית ע"י יצחק זעקיל פרענקיל בשם "כתובים אחרונים", וע"י שלמה פלעסנער תורגמו שני החלקים בספרו "נוזלים מן לבנון" (ברלין 1833).
החלק הראשון מספר ברוך הוא אגרת ששלח ברוך מירושלם לעשרת השבטים ובו שני פרקים:
פרק א מתחיל: אלה הדברים אשר שלח ברוך בן נריהו לתשעה וחצי שבט היושבים בעבר נהר פרת לאמר: כה אמר ברוך בן נריהו לאחים הגולים, רחמים ושלום! וכו'.

מטרת האגרת הייתה:
א) למען יבכו גם המה את השרפה אשר שרף ה';
ב) שיצדקו דין שמים ויתנחמו בגלותם, בהיות שהאחרון הכביד מן הראשון;
ג) לחדש את הקשר בינם ובין הגולים מבני יהודה ובנימין;
ד) להיות מוכנים ומחכים ליום הדין.

בפרק ב' יוכיחם להחזיק בעבודת ה', ושם לפניהם שבעה דברים לזכרם, והמה:
התורה, ציון, הארץ הקדושה, אחיהם גולי יהודה, ברית אבותיהם, מועדים ושבת.
בדברים האלה כלולה כל אמונת ישראל. עודד אותם לשוב בתשובה ולהתפלל לה', כי אין איש שיתפלל בעדם, כי אפסו הצדיקים ומתו הנביאים, ולא נשאר לנו אלא ה' ותורתו.
הוא מסיים:

והיה כבוא אליכם האגרת הזאת, קראוה באזני כל קהלכם, והגיתם בה מאוד בימי צומותיהם, וזכרו אותי ביד האגרת הזאת כאשר זכרתי אתכם בה. והיה שלום לכם כל הימים.

בחלק השני חמש פרשיות בארבעה פרקים.
הפרק הראשון א' א'-י"ד, הוא כעין הקדמה:

אלה דברי הספר אשר כתב ברוך בן נריה בן מחסיה בן צדקיה בן שריה בן חלקיה בבבל. בשנה החמישית בשבעה לחודש, בעת אשר לכדו הכשדים את ירושלים וישרפוה באש וגו', והעיר למוסר אוזן יכניה מלך יהודה והשרים והעם היושבים בבבל על נהר צוד, כי ישובו אל ה' בכל לבם, והם שמעו לקולו וישלחו לירושלים אל יהויקים ולהעם הנשארים שם כסף לקנות כלים וקרבנות וקטורת, להקריב על מזבח ה' בירושלים, ולהתפלל על חיי נבוכדנצד מלך בבל ובלשצר בנו.

המבקרים הטילו ספק באמתת הסיפור הזה, כי איך יקריבו הקרבנות אחרי חורבן הבית? אך יתכן כי גם אחרי שרפת המקדש הקימו מזבח על חרבות המקדש, והקריבו קרבנות בהתאם להלכה שמקריבין במקום המקדש אע"פ שאין בית.

הפרק השני, א' י"ד -כ"א, ב' א'-ה', כולל וידוי לנשארים בירושלים להתודות על חטאותיהם בימי מועד ושבת, ולבקש סליחה ומחילה על עונותיהם. מפסוק ו' עד פרשה ג' פסוק ח' סדר וידוי לגולים בבבל, המתחיל בדברי דניאל (ט' ז'): לך ה' הצדקה ולנו בשת הפנים, ומסיים בתפילה כי ירחם ה' אותם וימציא להם חסד בעיני שוביהם. בפרק זה משתמש המחבר בביטוים ובפסוקים שלמים מספר דברים המנבאים עונש גלות על סורם מאחרי ה'.

בפרק השלישי ג' מ'-ד' ד', מבאר המחבר דתו כי כל הרעות והתלאות אשר השיגו את בני ישראל היו אך בגלל עזבם את החכמה אשר תמצא אך בתורת ה' ובמצותיו, אשר יעשה אותן האדם וחי בהן וכל עוזביהן מות ימותון. דברים רבים ורעיונות אחדים לקוחים מספר איוב כ"ח ול"ח המדברים ג"כ מנושא הזה.

בחלק הרביעי ד' ה'-עד הסוף, מתאר המחבר את ירושלם כאם רחמניה המנחמת את בניה ומחזקת את רוחם לקוות לתשועת ה' שתבא בעתה לאסוף נדחי ישראל ולקבץ נפוצות יהודה, כי ישיב ה' את שבותם וריחם אותם.

על זמן חבור ספר ברוך ישנן דעות שונות: יש מקדימים זמן חיבורו לימי דניאל, ויש מאחרים אותו עד זמן החשמונאים. יש משערים כי נתחבר אחרי חורבן הבית השני, או לפחות החלק הרביעי שבו. כמעט כולם מסכימים כי רוב הספר נכתב עברית ותורגם ליונית, ורק על החלק השלישי יש דעות כי נתחבר ארמית ותורגם ליונית.
במקומות רבים השפה פיוטית ומעוררת רגשות לאומיים כשפת פרקי הנחמה בספר ישעיה.
אגרת ירמיה מצורפת לספר ברוך ונרשמה לפרשה ששית, אך היא ספר בפני עצמו.

טקסט מלא של "ספר ברוך" בתרגום פרנקל

טקסט מלא של "ספר ברוך" בתרגום פלסנר

מקור הערך: ע"פ איזנשטיין, אוצר ישראל

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן