לדף
ראשי
אב בית דין
ראש הדיינים בדיני ממונות. בימי בית שני היו הסנהדרין יושבים בלשכת הגזית, הנשיא על גביהן, אב"ד שני לו מימינו, החכם המורה איסור והיתר שלישי. בימי הזוגות עמדו בראש הסנהדרין שנים: נשיא ואב"ד. התואר אב"ד היה בתחילה בא"י ואח"כ בימי הגאונים גם בבבל. אחרי זמן הגאונים נקראו מורי הוראה הראשים בכל עיר ועיר בשם בית דין, והראש להם אב"ד. אב בית דין - אב"ד - ראש הדיינים בדיני ממונות. נקרא גם מופלא שבסנהדרין, ומופלא שבבית דין (הוריות ד': ז'.) בימי בית שני היו הסנהדרין יושבים בלשכת הגזית, הנשיא על גביהן, אב"ד שני לו לימינו (חגיגה ט"ז:), מורה ההוראה בדיני איסור והיתר שלישי. בתוספתא (סנהדרין פ"ח) נקראו המנוים האלה בשם זקנים. בתרגום שה"ש (ז', ה') נזכרים שלושת הראשים בשם "אב בית דינא" "חוכמתא" "ורב בית אבא לבית דוד" והוא הנשיא שהיה ממשפחת בית דוד. יש אומרים שבימי הזוגות עמדו בראש הסנהדרין רק שנים: נשיא ואב"ד, וכך היה עד ימי ר"ש בן גמליאל השני. בימיו יש שלושה בראש הסנהדרין: רשב"ג נשיא, ר' נתן אב"ד ור' מאיר חכם (164-138 לספירה). כאשר נתמנה רבי לנשיא, היה ר' ישמעאל בן יוסי אב"ד ור' חייא חכם (ר"ה כ"ה.). רבי מינה בצוואתו (כתובות ק"ג:) את רבן גמליאל בנו (השלישי) לנשיא, את שמעון בנו חכם, וחנינא בר חמא אב"ד. רבי לא מינה את שמעון בנו אב"ד, מפני שתפקיד אב בית הדין מחייב לעתים לעמוד מול הנשיא, ולא ראוי שיהיו שני אחים נשיא ואב"ד (בקרת התלמוד 9). התואר אב"ד היה תחילה בא"י, ובימי הגאונים השתמשו בו גם בבבל. ר' שרירא גאון מזכיר את מר רב אהרן שהיה אב"ד, והיה גמיר [=מלומד] ועדיף מהגאון שהיה בזמנו, ומר רב יוסף בר רב חייא היה גם כן אב"ד. (אגרת רש"ג ביוחסין השלם, סוף עמוד 55). גם רב שרירא גאון ורב האי בנו היו בתחילה אב"ד, ואח"כ גאונים (שם). אבל ביחס לראש הגולה או הנשיא היה גם הגאון אב"ד, ור' חננאל קרא לרב האי אחרי מותו אב"ד, אע"פ שהיה גאון כמה שנים לפני פטירתו (לקוטים מפי' ר"ח סוף פ' ויחי). מדרגת הכבוד סדר הכבוד היה: נשיא, אב"ד, חכם. כשהנשיא נכנס כל העם עומדים, ואינם יושבים עד שיאמר להם "שבו"; כשאב"ד נכנס עושים לו שורה אחת לכאן ושורה אחת לכאן והוא עובר ביניהם, וכשהוא יושב העם יושבים; כשהחכם נכנס, עומדים רק הקרובים אליו בעת הליכתו. מנהג זה הנהיג רבן שמעון בן גמליאל השני, ובתקנתו זו עורר עליו את החכמים, ורבים התנגדו לתקנה (הוריות י"ג:). חכם שמת בית מדרשו בטל כאבל מותו; אב"ד שמת כל בתי מדרשות שבעירו בטלין, ונכנסים לביהכ"נ ומשנין את מקומן, היושבים מצד צפון יושבים בדרום, ומדרום לצפון; נשיא שמת בית מדרשות שבכל הגולה בטלים מתורה, ונכנסים לביהכנ"ס וקורין שבעה ויוצאין. מצווה להתאבל על פטירת אב"ד ונשיא וקורעים קריעה אחת שאינה מתאחה (מ"ק ב"ב:). כשהיו מקדשין את החודש על פי הראייה, אב"ד אמר "מקודש", והעם עונים אחריו "מקודש מקודש" (ר"ה פ"ג, א'). אחרי תקופת הגאונים נקראו מורי ההוראה הראשיים בכל עיר ועיר בשם בית דין. אין ב"ד פחות משלושה: ראש בית הדין הוא אב"ד, והאחרים דיינים. מקור הערך: ע"פ איזנשטיין, אוצר ישראל
יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן |
|