לדף ראשי



אבות מלאכה – מושג יסודי לעניין איסור מלאכה בשבת.

"מלאכה" - אב או תולדה, היא כל דבר שנעשה במשכן. ולא רק פעולה שנעשתה ממש במשכן, אלא גם אם היא דומה למלאכה שבמשכן, באחת משני אלה:
(1) בתכלית הפעולה;
(2) באופן הפעולה.
ההבחנה בין מלאכה שהיא אב לבין תולדה, נעשית על פי עקרונות אלה:

(1) כאשר הדמיון הוא בתכלית הפעולה -
אם הפעולה נעשית באותו גוף שבו נעשתה המלאכה במשכן - הפעולה נחשבת לאב. אבל אם נעשתה הפעולה בגוף אחר - היא תולדה. דוגמה: הזומר ענפים מעץ כדי לזרז את גידולו, תכלית פעולתו דומה לנוטע: גידול עץ. הפעולה בשני המקרים באותו גוף: בעץ. על כן שתי הפעולות הן אב מלאכה. אבל המשקה את העץ, תכלית עבודתו לגדל את העץ, אבל עשה פעולה במים ובאדמה, ולא בגוף העץ, לכן מלאכתו היא תולדה.

דוגמה נוספת: חרישה היא אב מלאכה. מטרתה: לתקן את הקרקע. הנוטל תלולית עפר כדי לתקן את הקרקע, עבר על אב מלאכה של חורש, שהרי עשה מלאכה בגוף הקרקע, כמו חורש. אבל המנכש עשבים כדי לתקן את הקרקע, עשה פעולה בגוף אחר, בעשבים, ועבר על תולדת חורש.

(2) כאשר הדמיון הוא באופן הפעולה -
המלאכה נחשבת תמיד לתולדה. המשייף ברזל וטוחנו, תולדת טוחן, כיון שאופן הפעולה דומה, אך לא תכליתה. המגבל עפר במים - תולדת לש. המגבן גבינה - תולדת בונה.

העונש למחלל שבת שעשה אב מלאכה או תולדה שווה. ההבחנה בין אב ותולדה היא רק לגבי קרבן חטאת של שוגג: אם שכח אדם שהוא שבת, ועשה אב ותולדה שלו - חייב קרבן אחד. עשה שני אבות שונים, או שתי תולדות של אבות שונים, או אב ותולדה של אב אחר - חייב להביא שני קורבנות.

מספר אבות המלאכות הוא שלושים ותשעה, או בלשון חכמים "ארבעים חסר אחת":

מלאכה בשבת אינה עבודה של יגיעה, אלא יצירה. המשנה מסכמת רשימה של 39 אב-טיפוסים של מלאכות, שמהן נגזרת הגדרת מלאכה בשבת: כל דבר הדומה לאחת הדוגמאות שברשימה, הוא מלאכה בשבת.

אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת:

סדר הכנת הפת - 11 מלאכות;

הַזּוֹרֵעַ, וְהַחוֹרֵשׁ, וְהַקּוֹצֵר, וְהַמְעַמֵּר; הַדָּשׁ, וְהַזּוֹרֶה; הַבּוֹרֵר, הַטּוֹחֵן, וְהַמְרַקֵּד, וְהַלָּשׁ, וְהָאוֹפֶה;

סדר הכנת הבגד - 13 מלאכות

הַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר, הַמְלַבְּנוֹ, וְהַמְנַפְּצוֹ, וְהַצּוֹבְעוֹ, וְהַטּוֹוֶה, וְהַמֵּסֵךְ, וְהָעוֹשֶה שְׁנֵי בָּתֵּי נִירִין, וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין, וְהַפּוֹצֵעַ שְׁנֵי חוּטִין; הַקּוֹשֵׁר, וְהַמַּתִּיר, וְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְפִירוֹת, הַקּוֹרֵע עַל מְנָת לִתְפּוֹר שְׁתֵּי תְפִירוֹת;

סדר כתיבת ספר - 9 מלאכות

הַצָּד צְבִי, הַשּׁוֹחֲטוֹ, וְהַמַּפְשִׁיטוֹ, הַמּוֹלְחוֹ, וְהַמְעַבֵּד אֶת עוֹרוֹ, וְהַמּוֹחֲקוֹ, וְהַמְחַתְּכוֹ; הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, וְהַמּוֹחֵק עַל מְנָת לִכְתּוֹב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת;

הבונה והסותר - 2 מלאכות (בניית בית)

הַבּוֹנֶה, וְהַסּוֹתֵר;

המכבה והמבעיר - 2 מלאכות (חרושת ועבודה באש)

הַמְכַבֶּה, וְהַמַּבְעִיר;

המכה בפטיש (תיקון כלי והשלמתו),

הַמַּכֶּה בַּפַּטִּישׁ;

המוציא מרשות לרשות (מסחר).

הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת

הֲרֵי אֵלּוּ אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת.

חכמים דנו כיצד למצוא רמזים לשלושים ותשע המלאכות מן המקרא (שבת מ"ט: תוס' ד"ה ארבעים). ר' נתן מצא רמז בגימטריה "אלה הדברים... ששת ימים תעשה מלאכה..." (שמות ל"ה א' ב'): אלה בגימטריא ל"ו, דברים שנים, ואות ה' מהדברים היא להוסיף אחת, בס"ה ל"ט (שבת ע'.).

ר' חנינא בר חמא אמר שהמלאכות הן כנגד עבודת המשכן: המלאכות המנויות היו חלק ממלאכת המשכן, ופרשת שבת נסמכה לפרשת המשכן ללמוד ממנה, (שבת מ"ט; רש"י). הדעה זו מוסכמת בכל התלמוד, והניסוח בתלמוד הוא "הך דהוי במשכן וחשיבא קרי ליה אב" (ב"ק ב'. תוס' ד"ה הך).
ר' יוחנן וריש לקיש עסקו שלוש שנים וחצי בידיעות מלאכות שונות, ובין אלפים מלאכות וארבע מאות ואחת לא מצאו מלאכה אשר לא תכנס בכלל שלושים ותשע אלה (ירושלמי שבת פ"ז ב').

דברים הרבה אשר אינם מלאכות גמורות אסרו חכמים מפני שהם כעין תולדות מן האבות (ש"ע א"ח סי' ש"מ), וגזרות רבות סמכו על אב המלאכה "מכה בפטיש" שתלו בו תולדות רבות (ירושלמי שם; רמב"ם שבת פ"י ט"ז-י"ח).

שביתת הציויליזציה
המשנה של אבות המלאכה מיוסדת על התפיסה שהמלאכה נגזרת משדה הפעולה הכללי של האדם. משנה זו מארגנת את אבות המלאכה במסגרת המשרטטת את יכולת האדם לשנות את חומר הגלם שברא הקדוש ברוך הוא, בכדי ליצור חומר מעובד שמקנה קיום לתרבות האדם. יש המרחיבים רעיון זה, ומראים כי המשנה מתארת את התקדמות הציוויליזציה, מרועים נוודים לחקלאות מסודרת היודעת לזרוע לקצור ולהכין לחם; ממנה ליכולת לנצל את הצאן ולהכין בגדים; משם עוברות המלאכות לתיאור הכנת עורות לכתיבה – והכתיבה עצמה שהיא שלב נוסף בהתקדמות האדם; ממנה לבניית בתים; עבור לפעולות יצירה ועבודה באש; ולבסוף: הוצאה מרשות לרשות – הפעילות הכלכלית המודרנית הבנויה על העברת סחורות וניידותם.

המבנה הזה מתאר את המלאכות היוצרות את המסגרת לקיום האדם - אוכל, לבוש, ספר, בית, אש, כלי ומסחר. כלומר, מלאכה האסורה בשבת הנה כל אחת מן התחנות המשמעותית של התפתחות האדם. כל תחנה בה הציויליזציה משנה את העולם ממצבו הטבעי, מכפי שהקדוש ברוך הוא ברא אותו, והופכת אותו להיות "עולם האדם".

התמונה הכללית העולה מהדרך בה מאורגנות המלאכות במשנה מביעה רעיון זה: תרבות האדם חייבת לשבות בשבת ממפעלה האדיר, ולהפסיק את פיתוח העולם. כל זאת כדי להיות מסוגלת לעצור לרגע, להתבונן, ולהשיב לשאלה: מיהו אדון העולם – האדם או האלוהים?



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן