לדף ראשי




יהודה אבן תבון - "אבי המעתיקים" – ראשון המתרגמים את ספרי חכמת ישראל מערבית לעברית; נולד לערך 1120 ומת לערך 1190. מימי נעוריו לא ידוע דבר. בגלל לחץ המושלמים הקנאים בספרד, נאלץ לעזוב את עיר מולדתו גרנדה ולנדוד לעיר לוניל. שם מצא את מקומו הראוי בין חכמי העיר, והתפרנס מרפואה (ר' בנימין בספרו המסעות). רבים שאלו בעצתו אשר הייתה להם כדברי האורים (כדבריו בצוואתו לבנו).

היה בעל ידיעות רחבות בחכמות ובמדעים, שלט בעברית ובערבית והיה בעל כושר כתיבה. ראש העדה ר' משולם ב"ר יעקב עודד את אבן תיבון לתרגם לעברית את ספרי חכמת ישראל, שהיו כמעט כולם כתובים ערבית. עשרים שנה עסק אבן תיבון בתרגום, ורוב עבודותיו הגיעו לידינו.

(השקפתו של רבי יהודה אבן תיבון באשר לאומנות התרגום משתקפת היטב בהקדמתו לספר חובות הלבבות של אבן פקודה. הערת חסיב שחאדה, הלסינקי).

לראשונה תירגם את "שער היחוד" מהספר חובת הלבבות לר' בחיי הדיין הספרדי, העוסק בחקר מציאות האל ובריאת העולם על בסיס פילוסופי. לבקשת ידידו ר' אברהם בר דוד מפיסקיירא (הראב"ד בעל ההשגות על הרמב"ם), השלים את העתקת יתר שערי הספר. בימים ההם תורגם הספר הזה גם על ידי ר' יוסף קמחי, ורק פרקים אחדים נותרו מתרגומו. סגנונו של קמחי רהוט יותר, אבל אינו נאמן למקור כתרגומו של אבן תיבון, ולכן, כנראה, הועדף תרגומו של אבן תיבון.

אבן תבון עצמו הגדיר את תפקיד המתרגם:

"שלא להטות מדברי המחבר וכפי היכולת לתרגם אותם מלה במלה, אע"פ שלא יהיה הלשון נאווה והתרגום יהיה מובן רק לחכמים גדולים".

אחר זה תירגם את הספר כתאב אצלאח אלאכלאק, בשם "תיקון מדות הנפש" מאת ר' שלמה בן גבירול (נדפס בקושטא 1550).

בשנת 1167 תירגם את הספר כתאב אלחגה – הכוזרי - מאת יהודה הלוי (נדפס בפאנו 1506). הספר הזה תורגם גם כן ע"י יהודה קארדינאל, ושארית ממנו נמצא בכ"י מינכן סי' 475 ונזכר בספר מאור עינים פל"ו. תרגומים נוספים של ספר הכוזרי נעשו בדורנו על ידי הרב יוסף קאפח, ועל ידי יהודה אבן שמואל.

בשנת 1171 תרגם ספרי דקדוק לשון הקודש: כתאב אללמע - ספר הרקמה – לרבי יונה אבן ג'נאח (הוצאת ב"ג פרנקפורט דמיין 1856), וכתאב אלאצול - ספר השורשים - מהנ"ל, יצא לאור ע"י באבער בהוצאת מקיצי נרדמים, ברלין 1896).

בשנת 1186 תירגם את כתאב אלאמאנאת ואלאעתקדאת - ספר האמונות והדעות - מאת סעדיה גאון (נדפס בקושטא 1562). ספר זה תורגם לאחרונה על ידי הרב יוסף קאפח.

צוואתו לבנו שמואל (נדפסה בספר דרך טובים, הוצאת עדעלמאן, לונדון 1852. ולפי השערת רמש"ש בהקדמה שם לא נכתבה קודם שנת 1190), משקפת את תכונת נפש כותבה: ענוה ותום רוח עם הכרת ערך עצמו; אהבת משפחה ושלום בית ומסירת נפש לחינוך בנים, דייקנות מיוחדת בסדר ומשטר בכל מעשיו וטוב טעם בכל פרטי ההידור החיצוני אשר תפארת להם מן האדם.

הצוואה הזאת, אשר ראשיתה וסופה נכתבו בחרוזים, היא מליצה פשוטה משובצה בחרוזי "בן משלי" להנגיד. אחרי תלונתו כי "נסהו אל בנדודי בנים עד אין לו באבות דומה". הוא מספר את כל ההרפתקאות שעברו עליו עד העלותו את בנו במעלות הרמות בתורה ומוסר וחכמות חיצוניות, בהשיאו אשה ובהמציא לו את כל מחסוריו וספרים רבים מכל החכמות.
מתאונן הוא עליו שלא חלק לו כבוד כראוי לשאול בעצתו כאשר יעשו רבים, וכי הוא מתעלם מהראות לו את כתביו ושיריו, בעת שר' זרחיה הלוי (בעל המאור) שהוא יחיד בדורו וחכם ממנו, לא כתב ולא שלח שיר לאדם שלא הראה לו קודם.
לבו דוי על בנו שהוא מתנכר לספריו הרבים אשר מכנף הארץ נכספים להם, ומתרשל בלימוד הכתיבה הערבית אשר רק על ידה הגיעו רבים, כהנגיד ובנו, לעושר וכבוד. והוא מזהירו לפקוד ספריו העברים בכל חודש, והערביים פעם בשני חודשים, והספרים המכורכים פעם בשלושה חודשים, לסדרם בסדר נאה ולשמרם מכל משמר כאוצר נחמד.

ופקוד ספריך העבריים בכל ראש חודש, והערביים פעם בשני חדשים... וסדר הכל בסדר נאה, כדי שלא תיגע לחפש ספר כשאתה צריך אליו..
ואל תימנע מהשאיל ספריך למי שאין יכולת בידו לקנות ספר, ובלבד שהוא מובטח שיחזירם לך...
ושמור ספריך שמירה רבה, וכסה הארונות כיסוי יפה, ושמור אותם מן המים למעלה, ומן העכברים, ומכל נזק, כי הם אוצרך הטוב.

הוא מצווה לבנו להשלים את אשר החל בכתיבה הערבית ולהשתלם גם בכתיבה עברית, שיבחר ספר שכתיבתו נאה וישתדל לחקותה, כאשר עשו רבים ועלתה בידם; כי יופי הכתב מורה על יקרת הכותב. טובה היא המליצה הקצרה והסגנון הקל והערב, ואשרי האיש שאחרי שכתב - ישוב ויקרא את מה שכתב.

הוא ממליץ לבנו למעט בעסק ולהרבות בתורה ובחכמת הרפואה. קובע לו עתים לקרוא בכל שבת הסדר הערבי כי יועיל לתרגום, ולעיין בשבתות וימים טובים גם בספרי הדקדוק, קריאת המקרא תרגום אונקלוס לקבוע בביתו, ובכל יום יעיין בספר "בן משלי" ויכתוב דף אחד, ופעם בשבוע יחזור לראות את הסמים ועשבי הרפואה, ואל ישתמש בדבר שלא יכיר אותו.

ייעץ לבנו שלא יתרועע עם מי שלא יתכבד בחברתו, אל יריב עם אדם ואל יתעקש אפילו אם האמת אתו, ויהא מודה לרבים. יזהר בכבוד מוריו ומלמדיו, ויקבע עתים לתורה עם תלמידים הגונים; יכבד את אשתו וידריך את בניו בתורה ומוסר; ישאל בשלום קרוביו ובני משפחתו ויאיר פנים לכל אדם; שירפא העניים חינם. ינהג בהוצאותיו בסדרים נאים, אל ימנע מכבד את עצמו ואת ביתו במלבושים הגונים, למען יכבדו על פני העם. וישמור את בריאותו, כי אין בושת יותר ממה שהרופא בעצמו הוא חולה.

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
ספר הכוזרי בתרגומו של רבי יהודה בן תיבון



הערות לערך:
שם המעיר: אברהם טחובר
הערה: יהודה אבן טיבון תרגם את מורה נבוכים לעברית כפי שמעידה אגרת הרמבם עצמו ליהודה בו טיבון . כיצד זה לא מופיע ברשימת הספרים שתרגם ?
מקור ההערה: אגרת הרמבם ליהודה בן טיבון

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן