לדף ראשי




שמואל אבן תבון - נולד לערך 1150 ומת לערך 1230 במרסיליא. כנראה מצוואתו של אביו (ע"ע יהודה בן שאול אבן תבון).

התחנך אצל אביו, שלמדו תורה וחכמה, רפואה ושפות עברית וערבית. למד תורה מר' זרחיה הלוי (בעל המאור), וחכמת העבור מר' אהרן בן ר' משולם ב"ר יעקב מלוניל, שהיה עם אחיו ר' אשר מאוהביו ואנשי עצתו. בעזרת חכם שאביו טרח להביאו "מקצות הארץ" השלים את למודו בחכמות החיצוניות. כתב העברי למד מר' יעקב ב"ר עובדיה. אביו השיאהו אשה בת חכמים ומיוחסים אשר הייתה מסורה לו, ובהיותו ידוע חולי סעדתהו על ערש דוי.

בימי עלומיו התעצל בלמודיו ועסק במסחר. סבב בערים ושלח את סחורתו באניות, ומאביו העלים את כל אשר הוא עושה, עד שנכשל במרסיליא בבני אדם שאינם מהוגנים, ואחרי כן איבד את כספו ונצרך לעזרת אביו. אז החל לעסוק בלימודים, עשה חיל ועלה גם על אביו בפילוסופיה במחקר, ובסגנון השפה העברית, ושמו יצא בכל הארץ.

בנו של שמואל אבן תיבון הוא משה אבן תיבון, שתרגם את ספר המצוות לרמב"ם. [מהדורת אינטרנט של התרגום נמצאת באתר דעת]. חתנו, יעקב אנטולי, היה אף הוא מתרגם, ושניהם המשיכו את מפעלו של ר' שמואל בהפצת חכמה ומדעים,

תרגום מורה נבוכים
הספר מורה נבוכים לרמב"ם, אשר הטיל סערה בעולם המחקר, הגיע ליד אבן תבון, והוא למד את הספר. הטופס שהגיע אליו היה שגוי. שמואל אבן תבון הריץ את שאלותיו לרמב"ם ובקשהו להגיה את הטעויות ולהתיר לו את ספקותיו. הרמב"ם ענה לו, ובמכתבו פזר לו שבחים, ומלא את ידיו לעשות את אשר היה עם לבבו (אגרת הרמב"ם לחכמי לוניל, לפסיא 1895) - לתרגם את מורה נבוכים ללשון הקודש. רמב"ם הוסיף להורות לאבן תיבון את הספרים שיבחר לו ללמודיו, והדריך אותו בתורת התרגום, שיחד עם שעבודה לעניין, תהיה גם חופשית בסגנונה (אגרת הרמב"ם לאבן תבון, שם).

מהשוואת אגרת הרמב"ם לחכמי לוניל עם הקדמת אבן תבון לספר מורה נבוכים, ניתן להסיק כי חכמי לוניל שכלתה נפשם לתורת הרמב"ם – לא בטחו באבן תבון שיצליח בתרגומו, "כי ידעוהו מבין מעט בלשון הערב". הם שלחהו אל הרמב"ם ובקשו כי הוא עצמו יתרגם את ספרו לעברית. רמב"ם לא יכל למלא את משאלותיהם, אך תאר את אבן תבון כ"איש נבון ומשכיל ורחב לב ובעל דעה נכונה ולשון למודים אשר לא יבצר ממנו לתרגם את ספרו". בראות חכמי לוניל כי "אין בגבולם איש מאנשי הלשון הערבית" זולת אבן תבון, הטילו עליו את תרגום הספר.

אבן תבון נעזר בסגנון תרגומי אביו ובספרים נוספים. במהלך עבודתו היה שואל כפעם בפעם את הרמב"ם, וזה לא אחר להשיבו. הוא כילה את מלאכת התרגום, ובסופה הוסיף קונטרס מיוחד בו כלל בסדר א"ב את כל המלות הזרות, אשר מפני קוצר השפה העברית היה מוכרח לחדש.

החידושים הלשוניים של שמואל אבן תיבון נחלקים לחמישה:
א) חדשים לגמרי ושאולים מהשפה הערבית;
ב) הנמצאים בחביון הש"ס;
ג) תוארים בנויים משמות בסגנון השפה הערבית;
ד) שמות משותפים לכמה נושאים;
ה) מלות שנתן להן משמעות חדשה.
(חברו על סיפון האניה בשובו מאלכסנדריה בשנת 1213).

מורה נבוכים בהעתקת אבן תבון נדפס לראשונה בדפוס לא נודע לפני שנת 1484 (פירשט ח"ב בש"ה).

המשורר ר' יהודה אלחריזי נסה גם הוא לתרגם את מורה נבוכים. הוא האשים בהקדמתו את אבן תבון כי בכוונה סילף את דברי הרמב"ם ונתן להם כונות אחרות, ובכל זאת לא יכל תרגומו (לונדון 1857 - 1879) להתחרות בתרגום אבן תבון. תרגומו של אלחריזי שוטף יותר, ולשונו ברורה ונוחה, אבל תרגומו של אבן תיבון נאמן יותר למקור.
הרב יוסף קאפח, שתירגם גם הוא את מורה נבוכים, מותח ביקורת קשה על תרגומו של אבן תיבון, והוא אף טוען כי הרמב"ם עצמו לא היה מרוצה מתרגום זה. קאפח מוכיח זאת מן האיגרת בה כותב רמב"ם לאבן תיבון שלא יבוא לבקרו במצרים, כי לא יהיה לו זמן להפגש עמו.
תרגום חדש של מורה נבוכים, שהוא התרגום הטוב ביותר של הספר, יצא לאור על ידי מכאל שוורץ בשנת תשס"ג [2002].

תרגומים מספרי הרמב"ם:
"שמונה פרקים", שהם כעין הקדמה למסכת אבות, נדפסו לראשונה בשונצינא 1484 ואחרי כן נספחו אל כל ספרי הש"ס בפ' חלק מפירוש המשניות להרמב"ם;
מהדורת אינטרנט של שמונה פרקים בעריכת יהודה איזנברג
מאמר תחית המתים (נדפס בראשונה בקושטא 1569);
טקסט מלא של מאמר תחיית המתים
פרוש על משנה אבות;
שלוש עשרה עקרים או יסודות;
מכתב ליוסף עקנין (חלק ממנו נדפס בקובץ תשובות הרמב"ם).

תרגומים נוספים
פירוש על ספר הרפואה ("Ars Parva") לגאלינוס מאת עלי אבן רצואן;
שלושה מאמרים לאבן רשד (נדפס עם תרגום אשכנזית ע"י י. הערץ, ברלין 1869);
אותות השמים או אותות עליונות לאריסטו לפי התרגום הערבית מאת יחייא אבן בטריק (ההקדמה ותחילת הספר נדפסו ע"י פיליפאווסקי).

מספריו:
מאמר יקוו המים (פרסבורג 1834) בחכמת הטבע והפילוסופיה.
באור לספר קהלת (כ"י אוקספורד 2488).

בשני הספרים נזכרו גם כן שני ספרים אחרים אשר חיבר:
פרוש על שה"ש;
נר החופש, פרוש על חלקי התורה אשר לפי דעתו באורם רק על דרך רמז.

הרבה ספרים יוחסו לו בטעות.


הערת אברהם ישראל: רשב"ת כתב גם מאמר "טעם השולחן" ובו כותב טעם למצוות השולחן ולחם הפנים (והמנורה) מצוות שהרמב"ם כותב עליהם במורה הנבוכים חלק ג' פרק מה' "לא ידעתי איזה טעם אייחס לו" . מאמר זה נמצא עדיין בכתב יד (בספריה הלאומית יש תשעה כתבי יד כאלה). בינתיים המאמר המדעי היחיד (הידוע לי) שציין מאמר זה הוא: י.צ. לנגרמן : "קובץ בפילוסופיה היהודית בימה"ב" בתוך 'קרית ספר'' סד' (תשנ"ב, תשנ"ג) עמ' 1428-1431 . ככל הידוע לי בקרוב תצא במהדורה מדעית של ספרו של רשב"ת על קוהלת וכנראה יתפרסם ע"י אותו מהדיר גם המאמר הנ"ל.




הערות לערך:
שם המעיר: איפו הוא המקום "לוניל" ("חכמי לוניל")
הערה: ואולי הוא בצרפת כשלושים קילומטער ליד נאנסי יש מקום ושמו לונעויל LUNEVILLE

שם המעיר: מנחם רוזנפלד
הערה: הבעש"ט מתאר את רשב"ת כתלמידו של הרמב"ם, כמי שהשיב תשובות במקום רבו (דגל מחנה אפרים פר' עקב).


מקור ההערה: דגל מחנה אפרים לעקב, בעש"ט עה"ת האזינו ס"ה

שם המעיר: ערן ארגוב, אוקספורד
הערה: העיר לוניל (LUNEL) היא עיר בדרום צרפת במחוז פרובאנס ("פרובינצא" במקורות העבריים). היא נודעה בחכמיה כגון ר' יונתן מלוניל ור' משולם בן יעקב מלוניל. גם הראב"ד הורה בישיבת לוניל לפני שעבר לעיר פוקייר (היא "פוסקיירא"). הואיל ובצרפתית המילה LUNE פירושה "ירח" נודעו חכמי לוניל במקורות העבריים בכינוים "הירחי" - וזה ככל הנראה גם מקור שם המשפחה היהודי-איטלקי "יאראק". לפי סברא אחת היה מוצא אבותיו של רש"י ז"ל מן העיר לוניל.
מקור ההערה: ידע אישי

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן