לדף ראשי




אבנר מבורגוש - או אלפונזו די וואלאדוליד (Valladolid) נולד בקשטיליא בשנת 1270 ומת לערך 1348. היה בעל מקרא ותלמוד, ועסק גם בפלוסופיה ובחכמות חיצוניות. היה חופשי בדעותיו בענייני אמונה. בתחילה התפרנס מחכמת הרפואה, ופרנסתו הייתה בדוחק. הוא רצה בתענוגי העולם, ולכן המיר דתו בדת הנוצרים, בתקווה כי תחת כנפיה יראה חיים נעימים וישבע ממעדני התבל.

בן שישים שנה המיר דתו, שינה את שמו לאלפונזו, והיה לשומר כלי הקודש בבית התפילה הגדול של הנוצרים בעיר וואלאדוליד. שם קיבל פרס גדול שהספיק לו למלא כל מאויי לבו.

אבנר חבר ספר בשם "אגרת הגזרה", להראות כי האדם איננו בעל בחירה: הכל נחתך עליו על פי גזרה קדומה לפי מערכת הכוכבים, ואין לאל יד אנוש לשנות מאשר נגזר עליו. בדרך זו הצדיק את עצמו שפנה עורף לדת ישראל. אחרי כן הוציא לאור ספר בשם "מנחת קנאות", תשובה לר' יצחק בן פולגאר (או פולקאר) שכתב נגד האמונה בכח המזלות, אמונה שנתקבלה גם בלב כמה מחכמי ישראל. ר' יצחק פולגאר ידע את אבנר פנים אל פנים והיה לו שיח ושיג עמו, כמו שמספר בספרו "עזר הדת":

"פעם אחת נתחברתי עם איש אחד מכיר ויודע בדרכי הדת, גם בפלוסופיה, ובא עד קצו למלא חפצו והטהו לבו לשוב מדרכי תורתנו, היה שמו מקודם ר' אבנר".

אבנר אלפונזו נהפך לצר ואויב לישראל. הוא חפש בספרות ישראל ומצא מאמרים אחדים הנותנים מקום לטעון כנגדם; חרף מערכות היהודים בספרים שהוציא לאור, השליך שקוצים על תורת היהודים בכלל ועל התלמוד בפרט, וסיפר בשבח הנצרות.
בנוסף לכל אלה ניצב כצר לישראל גם בפני המלך הישר אלפונסו האחד עשר, והעליל על היהודים כי מקללים הם את הנוצרים בתפילותיהם בברכת "ולמלשינים". ראשי העדה שהובאו למשפט הסבירו שהברכה אינה מכוונת נגד הנוצרים, אבל המלך ציווה עליהם להתווכח לפניו על אודות זה עם שומרי כלי הקודש והכהנים והנזירים. אבנר ניצח בויכוח, והמלך ציווה על יהודי קשטיליא להסיר את "ולמלשינים" מתפילת שמונה עשרה. ובכן הצליח לאבנר להפוך לב המלך אלפונסו מאוהב לאויב.

נוסף על כל אלה האשים אבנר את היהודים כי הם בעלי ריב ואין שלום ביניהם, ולכן רבו הכתות ביניהם. הוא מנה כיתות שלא נחשבו מעולם ליהודים, כמו שמרונים. את הרבנים והפרושים מנה לשתי כיתות, את המקובלים כת לעצמה, ואמר עליהם כי יש ביניהם המאמינים בשתי רשויות: באלוהים ובמטטרון.

רבים מחכמי ישראל בזמנו יצאו נגד דעותיו של אבנר בענייני הדת וביחוד נגד אמונתו בגזרה קדומה, מפני שהאמונה הזאת עוקרת עיקר גדול מעיקרי הדת, הוא השכר והעונש. כי אם האדם איננו חופשי במעשיו, והוא מוכרח לעשות מה שגזרו עליו מערכות הכוכבים מדוע יענש עליהם?

נגד ספרו של אבנר "אגרת הגזרה" יצא הפילוסוף הנודע ר' משה נרבוני בספרו "מאמר הבחירה" בו הראה אמיתת האמונה בבחירה וכי האדם חופשי במעשיו ולכן ראוי שיהיה נדון עליהם. כאשר שלח אבנר את ספרו "מנחת קנאות" אל ר' יצחק פולגאר, השיב לו בחיבור "אגרת החרפות" לבטל טענותיו. בהקדמה לספר כתב:

מנחתך שטתה ומעלה מעל
כי נטמאה תחת יד הבעל, וכו'.

אבנר ענה לדבריו בספריו: "תשובות אל המחרף" ו"יסוד הגמול".

חכם אחר בדורו כתב ספר בשם "תשובות על אגרות אלפונזו" כנגד ספרו של אבנר "שלוש אגרות" בהם תקף את היהודים והיהדות.

מלבד הספרים הנזכרים כתב אבנר פירוש על פירושו של ראב"ע לעשרת הדברות, ועוד ספרים בענייני הדת והאמונה בלשון ספרדית.

אבנר הציק מאוד ליהודי דורו. שמו נשאר לקללה בדברי ימי ישראל, ותחת "אבנר" יכנוהו בשם "אבחשך".

אבן יחייא בספרו "שלשלת הקבלה" מספר כי אבנר היה תלמיד הרמב"ן. פעם אחת שאל אותו רבו מה הביאו לידי ההמרה. ענהו אבנר, כי פעם שמע אותו דורש שבשירת האזינו כלולים כל הדברים שבעולם. כיוון שהדבר הוא מן הנמנעות, יצא למינות. השיב לו רמב"ן כי עדיין הוא מאמין בזה. אם כן, אמר לו אבנר, הראני את שמי בפרשת האזינו. ענהו רמב"ן כי שמו מרומז בפסוק "אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם". לשמע דברים האלה נפלו פניו, לקח ספינה בלי מלח ומשוט, נכנס בה והלך באשר הוליכו הרוח ולא נודע גורלו. אגדה זו אין לה יסוד, כי רמב"ן עזב את ספרד ארבע שנים לפני שנולד אבנר.



הערות לערך:
שם המעיר: אלי מייזליש mail: maislish@zahav.net.il
הערה: לא מצאתי שום התייחסות של החוקר פרופ' יצחק בער בעניינו של אבנר מבורגוס אשר מטיח בו את אחד מהאישומים החמורים ביותר לגבי מומר כלשהו בספרד בפרט וביהדות בכלל ובהן אישומים מפורטים למדי על "ויכוחיו" עם ר' י' פולגאר. רצוי שמעלליו של אותו מומר יהיו כתובים מעל כל דף אפשרי בדברי ימי ישראל למען נדע מי ומה הם ה"כלים" בהם השתמשו אותם מומרים בזויים, מה היו התוצאות של מעשיו הנלוזים והשפעתו לטווח ארוך עד לגירוש הכללי - שמבלעדי הפעילות ההרסנית של מומרים כמו אבנר (ימ"ו) ושאר המומרים שבאו בעקבותיו למשל שלמה הלוי יהושע הלורקי _טורטוסה ( 1412-14) אולי לא היה יוצא אל הפועל הגירוש מספרד. אין חשש מלפרט את העובדות.
מקור ההערה: עבודות סמינרים לתואר שני

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן