לדף ראשי




תולדותיו
דון יצחק אברבנאל - מפרש המקרא מדינאי ופילוסוף תורני; נולד בליסבון בשנת 1437; מת בויניציא ונקבר בפדואה בשנת 1508. אביו היה איש ציבור, וסוכן כספים של מלך פורטוגאל. שרי המדינה ואציליה היו משכימים לפתחו.

למד תורה מפי גדולי הדור, וביחוד אצל ר' יוסף בן אברהם חיון. קרא את כל ספרי הפילוסופים שנודעו בימיו. בנעוריו כתב את הספר "עטרת זקנים" - ביאור פרשת "הנה אנכי שולח מלאכי לפניך", וצרף אליו את הספר "צורת היסודות", הכולל השקפות פילוסופיות על העולם והטבע, וחקירות בהשגחה פרטית והשארות הנפש, תעודת היהדות, אשר ליקט מספרי הרמב"ם, ר"י הלוי, אבן סינא, אבן רשד, אלגזאלי ורלב"ג.

אחרי כן התחיל לכתוב פירוש על ספר דברים בשם "מרכבת המשנה", אך נאלץ להפסיק את עבודה הספרותית בגלל פעילותו המסחרית, וכן בגלל מינויו לסוכן כספים של אלפונזו החמישי.

היה מסור לענייני היהודים בכל העולם. בשנת 1471, כאשר לכד אלפונסו את העיר ארזילה (Arzilla) במרוקו, ובין השבוים היו 250 נפש מבני ישראל, מינה שנים עשר איש לאסוף בכל הארץ כסף לפדיון השבוים והוא היה בראש התורמים. הוא פירנס את הפדויים שנתים ימים, עד שלמדו את לשון הארץ ויכלו להתפרנס במלאכה או במסחר. בשנת 1472, כאשר שלח אלפנזו שליחים אל האפיפיור את השר לופו די אלמודא והחכם גואן שיזירה, שלח אברבנאל אתם אגרת שלומים ומנחות לר' יחיאל מפוסא, וציווה עליהם למסור לאפיפיור בקשות בקשר לקהילות ישראל במלכות פורטוגל.
כשמת המלך אלפונסו ה-5 עלה על כסאו בנו יואן השני. הוא האשים את הדוכס מברגנצה שקשר עליו קשר ודן אתו למיתה. המלך התנכל גם לדון יצחק אברבנאל וביקש להורגו, אך ברגע האחרון נודע הדבר לאברבנאל, והוא ביקש מקלט בטולידו אשר בקשטיליא, מקום מגורי אבותיו. מטולידו שלח אגרת למלך להוכיח צדקתו, אך זה סרב לשמוע והחרים את כל הון אברבנאל.

אז החיל לבאר את המקרא, ובמשך שישה חדשים כתב פירוש לספר יהושע שופטים ושמואל. כאשר הגיע לבאר את ספר מלכים נקרא למלך ספרד פרדיננד והמלכה איזבלה, שמינו אותו לשר האוצר במלכות קשטיליא וארגוניא המאוחדות. שמונה שנים היה שר האוצר, לרצון המלך והמלכה, וגדולי המדינה ושריה היו משכימים לפתחו.

בשנה התשיעית, היא שנת 1492, נגזר גירוש על יהודי ספרד. רבי יצחק עשה את כל אשר בכוחו לקדם את פני הרעה. הוא התחנן לפני המלך להשיב את הגזרה, והבטיח לו סכום כסף עצום בתמורה. המלך סרב לשמוע לו, כי המלכה התנגדה לכל ויתור ליהודים. הוא יצא לגולה בראש אחיו, ובא לנאפולי. כאשר שמעו פרדיננד ואיזבלה בספרד כי רבים מהגולים, ורבי יצחק אברבנאל בראשם מצאו מקלט בממלכת נאפולי, יצאו במחאה גלויה נגד המלך פרדיננד הראשון, ודרשו ממנו שלא יתן לגולים מקלט, וגם יחזיר למלכי ספרד את רכושם, כי הון היהודים הגולים הוא קנין מלכי ספרד. מושל נאפולי לא חשש מפניהם, קרא ליצחק ודבר אתו טובות. מינה אותו ליועץ לו, והוא היה גם יועץ לבנו שעלה על כסא מלכותו בשנת 1494.

ימי המנוחה לא ארכו, כי באותה שנה עלה קארל השמיני מלך צרפת וכבש את נאפולי. אלפונזו השני נאלץ לבקש מקלט באי סיציליה. יצחק יצא עם המלך לגולה והיה לו ליועץ עד שחלה את חליו אשר מת בו בשנת 1495. אז עזב יצחק את סיציליה ועבר לקורפו, חי שם חיי עוני וצער, כי כל הונו נפל לשלל לצרפתים בנאפולי.
אחר כן עבר למונופלי וישב שם שמונה שנים. בשנת 1503 התישב בויניציה, והציב לו למטרה לפשר בין הסגנים בויניציה ובין מלך פורטוגאל על דבר סחורות הבשמים. כאשר ראו השרים והיועצים את תבונתו, הכניסוהו לחבורתם והטו אוזן לדבריו.

רבי יצחק אברבנאל מת בשנת 1508 בהיותו בן שבעים ואחת. אבל גדול היה ליהודים וגם שרי ויניציא ואציליה הלכו אחר מטתו. בניו קברו אותו בפדובה. בשנה שאחריה, שנת 1509, בא האויב לצור על העיר, החריב את סביבותיה ואת הקברות הרס, עד כי מקום קבורתו נעלם.

מפרש המקרא
רבי יצחק אברבנאל עסק במקצועות שונים, אך מכולן נעלה עבודתו כמבאר המקרא. באוריו עשו לו שם עולם בין חכמי היהודים והנוצרים.
נסיונו המדיני גרם לו לפרש את המקראות על רקע הפוליטיקה והתככים בהם פגש בעבודתו עם מלכי ארץ. הוא מתאר בפירושיו, בנוסף לענייני דקדוק ושפה, גם את דרכי החיים והליכות המדינה שהיו נהוגים בארץ ישראל. הוא מתאר בבאוריו את חיי היהודים, הליכותיהם, מנהגיהם ומשטריהם, מאורעות המסבירים מאורעות בדברי ימיהם. הוא הצטיין בבקיאותו הגדולה בפרושי הנוצרים, כמו הירונימוס, ניקולי די לירה, והביא את דבריהם במקום שראה שהאמת אתם.
דרכו לכתוב מבוא לפני כל ספר, בו הוא מבאר את זמן כתיבתו, סגנונו ותוכנו.

הידיעות הרבות בדברי ימי ישראל וקדמוניותם הנמצאות בספריו מצאו חן בעיני חכמי הנוצרים וכמה מבאוריו תורגמו לשפת רומית מאת בוקסטורף בודדעאוס, קארפצאוו ועוד.

מהדורה מעוצבת של פירוש אברבנאל לתורה באתר דעת



דרכי פרשנותו
אברבנאל הולך בדרכי רלב"ג גם בצורה וגם בתוכן; כמו הרלב"ג הוא מחלק את הספרים לפרשיות - "אבל לא יהיו ארוכות וגדולות כמו שעשה הרלב"ג", והוא מוסיף:

"לא נתעסקתי להוציא תועלת מהספורים בדרך הרלב"ג, כי דברי הנביאים כולם הם עצמם התועלות במידות ודעות".

רוב ביאוריו לקוחים מן המפרשים שכבר קדמו לו והוא מביא דרשות חז"ל, אבל אינו מסכים עימהם במקום שלדעתו הדבר נוגד את הפשט:

"ואביא מהדרשות ומאמרי חז"ל היותר נאות אצלי... ולא אמנע מהראות החולשה שבאה בדבריהם במקומות שהיו דבריהם על דרך הפירוש",

כלומר מותר שלא לקבל דרשת חז"ל כשדבריהם הם על-פי שיקול הדעת בלבד ולא על-פי הקבלה.

הוא מתרחק מן הקבלה ואומר:

"כי לא למדתי חכמת הקבלה ודעת קדושים לא אדע" (בראשית נ, א), "אין לי עסק בנסתרות ובדרכי הקבלה לא הלכתי והיא רחוקה ממני" (דברים ד, יט)

ובמקום אחר הוא מציין שיש משמע נסתר:

"לא נוכל להכחיש בתורה שלושת העניינים האלה: הבנת המלות שהוא הלבוש, וכוונת הסיפורים שהוא הגוף, והרמז והנסתר אשר בם - שהוא במדרגת הנשמה" (בראשית ב, ד).

החידוש העיקרי הוא ה"מבוא" שהנהיג אברבנאל בפירושו, שבו הוא דן בבעיות הספר, וכן ההקדמה הכללית לסדרים של נביאים ראשונים ונביאים אחרונים. בהקדמה לנביאים ראשונים הוא נותן הסברים על חלוקת המקרא לסדרים, על תפקידם של ספרי נביאים ראשונים ותכליתם, על מחברי הספרים לפי דעת חז"ל ועל היחס שבין נביאים ראשונים לספר דברי-הימים.

בהקדמתו לנביאים אחרונים הוא בא להצדיק את העמדת ספר ישעיהו לפני ירמיהו ויחזקאל, בניגוד לדעת חז"ל בברייתא (בבא-בתרא יד ע"ב).

בהקדמתו לספרים השונים הוא עוסק בחלוקת הספר לפרשיות ונושאים.

בהקדמתו לספר ירמיהו הוא מדבר על קרי וכתיב, וסובר שירמיהו עצמו כתבם בשגגה: הזרות בלשונו,

"הוא על הרוב כפל כפליים ממה שנמצא בשאר הנביאים ואני אחשוב שהייתה הסיבה בזה היות ירמיהו נער בשנים כשהתחיל בנבואה ולכן לא היה עדיין שלם בדרכי הלשון ובסדריו וביופי המליצה".

אברבנאל מזכיר הרבה מחכמי ישראל ומחכמי אומות העולם, בייחוד את הירונימוס בעל התרגום הלטיני המכונה "וולגאטה". הוא מקדיש תשומת-לב לסדרי החיים בתקופת המקרא, צורת השלטון בימי השופטים והמלכים, ומשווה אותם עם צורת השלטון בימיו הוא באירופה. הוא משווה את משיחת מלכי ישראל למשיחת מלכי אירופה, ואת המשטר המלכותי מול המשטר הרפובליקני (בהקדמתו לספר שופטים).
סגנונו קל ושוטף ופירושו נתקבל בכל תפוצות ישראל.

השורשים בעניין תחיית המתים
במבוא לספר ישעיה עוסק בתחיית המתים, והוא מונה בה 14 שורשים:
השורש הראשון הוא אמתת פנת התחיה רוצה לאמר שהמתים שכבר מתו ונפרדו רוחם מגופם עוד ישובו לחיים הגשמיים האלה.

השורש השני שלא תהיה תחיית המתים לנפש בלבד שתשוב להתקשר בגוף אחר, כמו שחשבו חכמי הנוצרים, כי אם היה הדבר כן היה זה גלגול נפשות לא תחיית המתים.

השורש השלישי בפועל התחיה נגד דעת חכמי הודו, שאמרו שהתחיה מחויבת מפאת המערכה: כי הנה יתחברו בזמן מהזמנים חיבורים ממהלך הכוכבים והמזלות שיחייבו שתפסד הוויתם הטבעית ושתשוב למציאותה כבראשונה.

השורש הרביעי בצורת התחיה. ליישב את הספיקות אשר נפלו בזה העניין איך אפשר שישוב, להתהוות אותו הגוף הראשון שכבר נפסד ונתפזר.

השורש החמישי תכלית התחיה. התחייה היא תכלית פרטית לישראל בלבד, ותכלית כוללת להם ולשאר האומות. התכלית הפרטי היא לפי שיראי ה' וחושבי שמו אשר מתו בגלות בנפש מרה ולא אכלו בטובה, יזכו לתשועת ה' בגאולה העתידה; והתכלית הכוללת לכל האומות בתחיה היא של היותם בארצותם לגוייהם באמונות משובשות ודעות כוזבות, מהם עוברים לשמש ולירח ומהם לשאר הדברים שיחסו אליהם אלוהות, וכולם יחטיאו את התכלית האמיתית בעבורה נוצרו.
כדי שלא תהיה בריאת המין האנושי לריק, ראה הקב"ה להורות לפניהם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון באופן שיתמו חטאים מן הארץ. ואולם בעבור זה יברא ה' חדשה בארץ להחיות את המתים שכבר מתו, מהם צדיקים גמורים מהם נביאים מהם חכמי הדור.

השורש הששי בחומר התחיה. רוצה לאמר מי ומי הקמים בתחייה.

השורש השביעי באיזה מצב יקומו המתים. מאחר שהיה הגוף האנושי משתנה תמיד, באותו אופן ומצב שהיה האדם במותו יקום בתחייתו.

השורש השמיני שהקמים בתחיה יכירו קרוביהם ואוהביהם.

השורש התשיעי שהקמים בתחיה יאכלו וישתו וישתמשו בחושיהם.

השורש העשירי שהרשעים ואנשי האומות שיקומו בתחיה יקבלו עונש גשמי בעולם הזה לעיני בני אדם ויצדיקו עליהם את הדין.

השורש הי"א שבדור התחיה תבטל מבני האדם הגאווה וכל גסות הרוח.

השורש הי"ב שבדור התחיה לא יהיו עוד מלכים ולא שרים בין בני אדם, ויהיו כולם שווים כמו שהיו בתחילת הבריאה.

השורש הי"ג שבדור התחייה יתבטלו כל מיני ע"ז וכל מיני צלמים ופסלים מן העולם, וגם אמונת ישו תתבטל כי איש הוא ולא אל.

השורש הי"ד שיהיה זמן התחייה בזמן קבוץ הגליות או קרוב אליו.

אברבנאל מביא ראיות מן הכתוב לאמונת גלגול הנפשות שנתפשטה בימיו ע"י המקובלים.

לפי דעתו מצוות יבום אין לה טעם אחר אלא מפני שנפש המת תתגלגל בגוף הבן אשר יולד מאישתו ומאחיו. גם השכל יחייב אמת זו: כי ישרים דרכי ה', וראוי שכי האיש שמת בנערותו ולא יכול לקיים כל המצוות, או איש אשר חמימת מזג גופו הביאה אותו לחטא, תתגלגל נפשו בגוף אחר להשלים את המצוות או לתקן את אשר פגם בגוף הראשון (פרוש על דברים כ"ה ה').

אברבנאל האמין באמונה שלמה כי התורה נתנה מן השמים ע"י משה וחקירות המתפלספים הם כאפס וכאין נגד דברי התורה. בשל אמונתו זו מתח ביקורת על רלב"ג, שמואל אבן סרפא ושם טוב אבן פלקירא המקטינים את הנסים ומבארים אותם בדרך הטבע.

יחסו לרמב"ם
אברבנאל השיג על הרמב"ם בכמה עניינים, כמו בבאור מראה יחזקאל (עטרת זקנים פ' כ"ג), בהשגחה, בנבואה וכו' (מורה נבוכים ה"ב). הוא העריץ את הרמב"ם, ונסה לבאר את המורה באופן שלא יתנגד להשקפתו הדתית. הוא חלק על משה מנרבונה שבאר את הרמב"ם בדרכים אחרות, ואמר:

"הנה בא הנרבוני גוי לא צדיק, גוי לא חסיד לעיין בספרו ומיחס אליו (להרמב"ם) דעותיו הזרות וידבר באלהים ומשה"

בספר "ראש אמנה" הגן על הרמב"ם מהשגות קרקש ואלבו על הי"ג עקרים, אף כי לפי דעתו כל מצוות התורה נתונות מאת ה' ואין ביניהם לא עקרים ולא ענפים אף כולן שווין.
נראה כי חשב את האמונה בביאת המשיח כפי שנמסרה מחכמי התלמוד ליסוד בדת ישראל, ולכן האריך בנושא זה בספרו "מעייני הישועה" על דניאל, ובשני ספרים מיוחדים: "משמיע ישועה" "וישועות משיחו". בספרים האלה באר את מאמרי התלמוד והמדרש על ימי הגאולה והרס את אמונת הנוצרים בזה.

ספריו
זבח פסח, פירוש על הגדה של פסח (קושטא 1505); טקסט מלא של הספר "זבח פסח"
ימות עולם, סיפור כל הגזרות וגירושים מאדה"ר עד זמנו (ונזכר בהקדמת ספרו מעיני הישועה); ישועות משיחו, כולל כל המאמרים שבאו בתלמוד מדרשים על המשיח והגאולה (קרלסרוא 1828);
להקת הנביאים, בענייני הנבואה סוגיה ומיניה ובנבואת משה רבינו. מתוכח עם הרמב"ם;
מאמר קצר בביאור סודי המורה (ויניציא 1584),
מחזה ש-די, (הספר מוזכר בפירושו למורה נבוכים);
מעיני הישועה, פ' על דניאל. הספר נחלק ל- 12 מעינות ובראשו תולדות המחבר (פירארא 1551);
מפעלות אלהים, חקירות בבריאת העולם נגד הקדמות (ויניציא 1592).
מרכבת המשנה, באור לספר דברים (סביוניטה 1551);
משמיע ישועה, הוכחות שהנבואה היא על הגאולה העתידה לבוא ולא על בית שני (שאלוניקי 1526);
נחלת אבות, פ' בעור לפרקי אבות (קושטא 1505);
עטרת זקנים, מחקר על פרשת "הנה אנכי שולח לך מלאך", 25 פרקים (סביוניטה 1556):
פירושים לתנ"ך, לתורה (ויניציא 1579): נביאים ראשונים (פיזארו 1511); נביאים אחרונים (פיזארו 1520); יונה (1683); נחום וחבקוק, עם תרגום רומי (העלמשטרט 1703): קהלת (כ"י די רוסי ס' 313);
פירוש למורה נבוכים (פראג 1881);
צדק עולמים (כ"י);
צורות היסודות (נדפסה עם הספר עטרת זקנים);
ראש אמנה, על שורשי האמונה ויסודי הדת. 24 פרקים (אמשטרדם 1505);
שמים חדשים על פרקי המורה להוכיח בראיות את חידוש העולם (רעדלהיים 1829);
תשובות על שאלות ר' שאול הכהן מקנדיא (ויניציא 1574).

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
השיטה הפרשנית של האברבנאל - מאת: ד"ר שאול רגב
דון יצחק (בר' יהודה) אברבנאל (1508-1437) מאת: יחיאל צבי מושקוביץ
אליעזר שביד, הפרק 'פילוסופיית תרבות חדשה: אבן וירג'ה, אברבנאל' בספר "הפילוסופים הגדולים שלנו" - תל אביב 2007
אתר דעת




הערות לערך:
שם המעיר: טלילה עירוני
הערה: על פי מגילת היוחסין שהיתה במשפחתי בוורשה לפני המלחמה אני נצר לאיש הגדול הזה. המגילה הושמדה לצערי ונשרפה במרד גטו ורשה.
אם יש למישהו דרך לאתר את השתלשלות משפחתו ממותו בפדובה ועד גלגולי המשפחה לפולין - אשמח מאד לקבל מידע על כך.
בתודה.

שם המעיר: דב פיירשטיין
הערה: ברשימת ספריו של האברבנאל מופיע גם "צדק עולמים"
(כ"י)

האברבנאל עצמו מזכיר ספר זה בביאורו לפרשת בחוקותי.ספר זה לפי מחברו נועד להוכיח את האמונה בהשארות הנפש המגיע לצדיק אחר המוות ,כלומר עולם של שכר ועונש אחרי מות האדם.
מקור ההערה: אברבנאל,בחוקותי,עמ' קסג

שם המעיר:
הערה: תשובה לשאלתה של טלילה עירוני
הספר "זכרונות לבית דוד" הוצאת מסדה אחרונה ב71'
מספר את השתלשלות משפחתו של אברבנאל, עוד מימי בבל
מומלץ בחום לכל יהודי וישראלי.

מקור ההערה: לתגובה ולא לפרסום, אורי בוסתן טל' 0542225643

שם המעיר: אביעד מרקוביץ
הערה: לא רק אביו של הר"י אברבנאל , רבי יהודה אברבנאל , היה שר במלכות , אלא היה בן למשפחת שרים ואנשי חצר שהיו גם נדבנים ורבנים בקהילותיהם.
מקור ההערה: ידע אישי

שם המעיר: ענת רפאלוב (רבין)
הערה: תשובה לטלילה עירוני
שלשלת היוחסין של בעל "מגלה עמוקות" (רבי נתן נטע שפירא אב"ד קראקא-פולין) מגעת עד האברבנאל.
המגלה עמוקות היה צאצא של ר' משה שפירא מבעלי התוספות ובנו (סבו של המגלה עמוקות) ר' נתן שפירא אב"ד הורדנא בעל מבוא שערים.

ר' פנחס מקוריץ, מתלמדי הבעל שם טוב, הוא מצאצאי המגלה עמוקות. יש לי את הפירוט הנ"ל מרשימת יוחסין שנתנה לי חברה שגם היא וגם אני צאצאי ר' פנחס מקוריץ.

בברכה,
ענת רפאלוב (רבין) - סבתי מרים לבית שכטר מצפת היתה צאצאית שלו.

מקור ההערה: ידע אישי

שם המעיר: יחזקאל קרטין
הערה: לפני כ-20שנה נמסר לי ע"י קרוב משפחתי מניו יורק מר איזידור ישראל קרטן. כי משפחתנו קרטין-קרטן הינה משושלת אברבנאל.

לא אמר לי מה המקור למידע זה. כיום כבר אינו חי ואין לי את מי לשאול.
אשמח לשמוע ממישהו שיש לי מידע נוסף כלשהוא.
משפחתנו התגוררה ערב השואה בפולין היום אוקראינה באיזור
לבוב רוהטין סטרי דרוהוביץ סאדובה וישנייה.
יחזקאל קרטין 19.6.14

שם המעיר: ישראל כשר
הערה: המיתוס המשפחתי מדבר על כך שעם אכזבתו מן הגירוש שינה הרי"א את שמו ל"לאס דינא" (אין צדק)זהו מקור שם המשפחה הנדיר לייסטינה.
האם ידוע למישהו דבר מה על כך?
מקור ההערה: ידע משפחתי

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן