לדף ראשי




אברהם בר חייא הנשיא הספרדי - (בספרות העמים Abraham Judaeus וגם כן Savasoda שנשתבש בשם הערבי "צאחב אלשרטה" שהוראתו "שר שוטרי העיר") מתימטיקאי, אסטרונום ופילוסוף מצויין במאה ה-12. כנראה שנולד בספרד, ולדעת פיליפובסקי (ספר העבור עמ' 111), בעיר שוריא (soria) אשר הייתה עיר מגורו. ידוע שחי בברצלונא ואח"כ בפרובנס בצרפת הדרומית, ומת כנראה לפני שנת 1136.

אברהם היה ראש וראשון בדורו בחכמת החשבון והאסטרונומיה וכלם שאבו ממקור חכמתו באסטרולוגיה. גם הרמב"ם הלך בדרכו בפירוש תקופת רב אדא מספר העבור להנשיא (מבוא להגיון הנפש). את ספרו העבור כתב בשביל יהודי צרפת, וז"ל (שם עמ' 4):

ואלו הייתי מוציא בארץ צרפת חבור זה בלשון הקודש, שהיה מפרש כל העניין הזה עד סופו ומביא ראיות עליו כדרכו, לא הייתי מכניס את עצמי בכל הדוחק הזה".

צונץ אומר כי הנשיא היה ביחד עם ר' יהודה בן ברזילי הנשיא אלברגלוני (חי בשנת 1130) בעיר מרסיליא בצרפת, שם התווכחו שניהם על קביעת חתונה ביום שלדעתו אינו מתאים לכך מבחינת המזל. ר' יהודה טען שלפי דת ישראל אסור להאמין בדברים אלו. אברהם הלך בשיטת הפילוסופיה הנאו-אפלטונית, והוא מביא ראיה לדבריו מן הכתובים, אולם בכל עוצם התפלספותו לא נמשך אחריה אלא במקומות שמסכמת עם הקבלה ואמונת אבותיו (שם טוב בהקדמתו לספר האמונות).

שיטתו בחכמת הטבע, פילוסופיה ומוסר
באשר לקדמות הבריאה, האמין בחומר וצורה, אך שניהם ביד ה' והוא יוצרם, וז"ל:

החכמים הקדמונים קוראים לחומר קדמון בטבע בשם היולי ואומרים שהוא דבר שאין לו דמות ולא צורה. והכוח קוראים לו צורה ואומרים שהוא דבר שיש לו כוח וגבורה להלביש את היולי כל דמות ותמונה וכו'. שני השורשים האלה, היולי והצורה, היו גנוזים לפני המקום ועומדים על סדריהם עד העת אשר היה ראוי לפניו להוציאם.

ועל דרך זה יפרש "תוהו ובוהו":

התוהו הוא היולי, בוהו מורכבת מן שתי מלות בו-הו והיא הצורה המכסה את התוהו ומקיימת אותו (הגיון הנפש ב'. ג'.).

באדם יש שלושה כוחות או שלוש נפשות:
האחד הוא כוח הגידול כצמח השדה,
והשני הוא רוח חיים,
והשלישי הוא מבין בין טוב לרע והיא נשמה משכלת הגוברת על רוח החיים המשותף לכל בעל חיים.

ישראל הוא עם סגולה מכל העמים:

"כאשר הפריש הקב"ה את האדם מכל בעלי חיים ונתן לו מעלה גדולה עליהם, כן הפריש אומה אחת מבני אדם שתהיה מקושטת לכבודו מכל בני אדם (שם ז'.).

בדבר העתיד יאמר:

חייבים אנו להאמין ולהודות כי הקב"ה מכרית כל אומות הרשע מן העולם ולא ישאר מהם שארית.. ללמדך שאין תקומה אחרי הכרתם כמו שאין תקומה לקוצים הנשרפים באש... ולא ישאר מן העולם כ"א צדיקים היראים את ה' מבני עמו, או מן המאמינים בתורה הנכנסים תחת כנפי השכינה מן שאר אומות (שם ל"ד.).

בדבר שכר ועונש יאמר:

הקב"ה בגודל רחמיו העדיף טובתו וחינתו על בני אדם, והגדיל חלקם והגביר חוקם לתת להם זכות על מעשיהם הטובים ודרכם הישרה, ולהענישם על מעשיהם הרעים ודרכיהם המעקלות, ולא נתן חלק לשאר בריותיו ככבוד הגדול הזה.

התנגד לעינוי הנפש בתענית. פרש את הפסוק: "מבשרך אל תתעלם"

אל תהי מעלים עיניך מבשרך ואל תהי מרעיב אותו יותר מדי, כאשר אתה מצווה על הרעב לחוס עליו ולהשביעו, כי לא ציווך המקום להרעיב עצמך ולהחליש את בשרך כ"א לענות נפשך, וענוי הנפש הוא שתהא מונע אותה מכל הרהורי העולם ותענוגיו ותאוות הרעות כדי שתהא מסתכלת בקדושת העולם העליון ונפלאותיו, ומפני שאין נפש כל אדם נכנעת כראוי כל זמן שאין הבשר מדלדל ומתענה, היינו מצווים לענות הגוף והבשר ביום ענות הנפש (שם ט"ו).

לפעמים פרש כתובים בדרך דרש:

"והאכלתיך נחלת, יעקב אביך" היא נחלה לעולם הבא, ולא אמר נחלת אברהם או נחלת יצחק, מפני שביעקב כתיב "איש תם יושב אהלים" והעיד עליו הכתוב שלא היה לו עסק גדול בכל קניני העולם הזה, ולא הגיע לאברהם אבינו או ליצחק בעושר וממון (שם י"ט.).

בדבר מעשה יונה והדג פרש "לבלוע את יונה" -

כלומר להחביא את יונה או לכסות אותו ולהסתירו וכו' מפני שלא נתן הקב"ה כוח לדג להזיק את יונה או לשלוט בו, כי אין לאחד מבעלי חיים ממשלה על האדם ואיך יהיה לדג ממשלה על הצדיק הזה (שם כ"ג.).

עשרת הדברות כוללים את כל תרי"ג מצוות, ועל פי שיטה זו הוא מפרשם (שם ל"ו.).
את הפסוק "אם תשיב משבת רגליך" מפרש הוא מלשון הֶרגל, דבר שאדם רגיל בו.

בדבר התוכחה יאמר:

"אני תמה מהאנשים שהם מתעצבים בקראם התוכחות האלה, והם ממהרים לקרוא אותן בחפזון ובבהלה כאלו היו דבר קשה ומפחדים ממנו. ואני איני מוציא למעשיהם זה טעם, לפי שאנו יודעים כל היסורין האלה כבר עברו עלינו וסבלנו אותם ברחמי שמים, ואין מנהג בני אדם לפחד מדבר שכבר עבר עליו ובטוח שאינו חוזר עליו פעם שנית, כאשר אנו מאמינים ובוטחים... כל המתעצבים בשמעם התוכחות האלה הם פתאים בעיני וריקים, ויכול אתה לומר שאינם באמונת שמים חזקים" (שם מ':).

נפלאים דבריו בבטחונו שהתוכחות לא יחזרו פעם שנית.

הנשיא היה בין המחשבי קיצין, וספרו מגילת המגילה מתחיל:

"הנני מתחזק בעוז נורא תהילה לחבר מגילה לגלות סוד הגאולה",

הוא קבע את הקץ לשנת קי"ח (1358).

ספריו:
1) הגיון הנפש העצובה, או ספר המוסר להורות דרכי התשובה. המוציא לאור פריימאן הוסיף עליו הקדמה על תכונת המחבר, ומבוא מאת רפאפורט. הספר נחלק לארבעה עמודים:
א) בהתחלת העולם וראשיתו, סדר בנינו ותבניתו.
ב) מה טוב לאדם לעשותו, בעולם הזה כל ימי היותו.
ג) איך ינצל החוטא מרשעתו, בנחמתו ותשובתו.
ד) באסופת אדם וחליפתו, והוא סוף העולם ואחריתו.
טקסט מלא של הגיון הנפש העצובה
2) מגילת המגילה, על סוד הגאולה וקץ הגלות. נחלק לחמשה סדרים:
א) טעמים מהחכמה החיצונה בעניין הזמן וגדרו, וכי ימות העולם יש להם סוף ותכלה כאשר היה להם התחלה.
ב) בחידוש ימי העולם מדתם ומנין הקץ מן התורה.
ד) בפירוש מנין הקץ ועת תחיית המתים מספר דניאל ומשאר כה"ק.
ה) בפירוש מנין הקץ מדברי החוזים בכוכבים (מזכירו ראב"ע בפירוש לדניאל וקורא לו ספר הקיצין, בעל מאור עינים פמ"ג, ועקדת יצחק שער נ"ו).
טקסט מלא של מגילת המגילה
3) יסודי התבונה ומגדל האמונה.
4) המשיחה והתשבורת, על חכמת המדידה.
5) צורת הארץ (כפי הנראה מהקדמתו שם הספר צורת השמים ותבנית הארץ), על כדור הארץ ותכונתו, ותבנית השמים ומהלך הכוכבים עם ציורים, בעשרה שערים (באסיליא 1546), גם עם לשון רומי עם הערות ע"י מינסטר (שם).
הספר הזה כולל חלק הראשון מחכמת "החזיון" שקורא לחכמת התכונה וכו' וחברו בשנת תתצ"ג (1333) ר' זרחיה הלוי מזכירו בשם "חכמת הכוכבים (המאירי).
6) חשבון המהלכות או חשבון למהלכי שני המאורות והכוכבים, מזכירו אשתרי הפרחי (כפתור ופרח פי"ד), ור' יוסף כספי (טעם זקנים נ"א) ובעל מאור עינים (פכ"ג ופ"מ).
7) לוחות או לוחות הנשיא כולל לוחות שונים בתכונה ועבור השנה לחשבון מעמד המזלות. בלוחות האלה הלך בדרך התוכן הערבי אלבאתאני. הספר נחלק לעשרים שערים, בכ"י ליידען סי' 37 נמצא איזה באורים והגהות מראב"ע.
8) ספר העבור בשלשה מאמרים על חכמת העבור תקופות ומולדות, חשבון מהלך החמה, לבנה וכוכבים ובאור תקופת ר' אדא, חברו בשנת תתפ"ג (1123), והוציאו פילפובסקי בלונדון 1851.
9) אגרת לר' יהודה בר ברזילי ברצלונה להוכיח שמותר לשאול באוסטרלוגיא, כ"י אוקספורד.
10) גדר האדם בחכמת האנושית ובסתרי התורה, מזכירו ידעיה הבדרשי במכתבו להרשב"א.
11) ספר הגלגול מזמרו הרד"ק.
12) מדות האדם, מזכירו וואלף.
13) ספר על גאומטריה ועל מוזיקה, כ"י וואטיקאן סי' 100.
אליעזר שביד, הפרק על רבי אברהם בן חייא בספר "הפילוסופים הגדולים שלנו" - תל אביב 2007



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן