לדף ראשי




אברמוביץ שלום יעקב - מחבר ומספר בעברית ויידיש. נולד בעיר קאפולי, פלך מינסק ברוסיה, בשנת 1836.

בן שלוש עשרה היה במות אביו חיים משה, שעזב אחריו אשה ובנים בחוסר כל. אמו נשאה לחוכר בית הרחיים בכפר הסמוך לעיר מולדתו, ואביו חורגו קרא לו להצטרף אליו. ישב הנער בכפר, ושם החל לכתוב שירים. שיריו הראשונים היו בוסר, ו"טעמם כתפוח היער". כעבור זמן קצר החל פרק נדודים, "מסעי מנדלי מוכר ספרים" העשירים במאורעות ובהרפתקאות, בניסיונות ובתלאות. הוא נאלץ לעזוב את ליטא וללכת לוואהלין, ומשם לפודוליא.

בקאמעניץ-פודלוסק התודע למשורר גוטלובר, והחל להשתלם בלמודים. בת המשורר הדריכה אותו בבחירת ספרים מועילים ברוסית ואשכנזית. בשנת 1856 היה למורה בבית הספר של הממשלה, ובשנה זו נדפס ב"המגיד" מאמרו הראשון "מכתב על דבר החנוך".

בשנת 1860 נדפס ספרו "משפט שלום", אסופת מאמרים שונים, ובהם מאמר ביקורת על הספר "מינים ועוגב" לצווייפעל, וגם חרוזים גרועים שאין להם ערך.

בשנים 1862-1872 הדפיס את ספרו "תולדות הטבע", והוא תרגום הספר של לענץ. תרגום הספר היה מדויק, ומועילות היו ההערות הרבות שהוסיף עליו המתרגם.

בראות אברמוביץ כי לא רבים הם קוראי עברית, הוציא לאור את ספרו הראשון ביידיש "דאס קליינע מענשעלי". בגלל מעמדה הנמוך של היידיש באותם ימים, חתם עליו בפסוידונים "מענדעלי מוכר ספרים". בספר זה מסופר על תולדות אחד ה"תקיפים", שהתקרב לאחד מקטני הרשות שעלה לגדולה והחל להיות מלחך פנכה של משרתי המלך. הספר הזה עשה רושם רב על קוראיו, כי היה הספר הראשון ביידיש שהיה לו ערך ספרותי.

בשנת 1865 - "דאס ווינשפינגעריל", סיפור מימי ניקולאי הראשון ואלכסנדר השני. הסיפור תורגם ע"י מחברו, בשינויים ובהוספות רבות בירחון "השלוח" 1897-1898 בשם "בעמק הבכא".
בשנת 1867 - "עין משפט", הכולל שני מאמרים שיש להם ערך חנוכי.
בשנת 1868 - "האבות והבנים", שבו מראה המחבר את הניגודים בין האבות והבנים, את הרקבון בחיי הדור הישן ואת התסיסה בחיי הדור החדש. הספר הזה ירוד מבחינה ספרותית. הספר תורגם לרוסית ע"י בינשטאק ונדפס בשנת 1868 עם הקדמה נכבדה מאת ניקולי פעסטרעצענקא.

בשנת 1869 - "דיא טאקסע" ובו ביקורת על מנהגי הקהילה. הספר תורגם לרוסית ע"י יוסף פטריקאווסקי ונדפס בבעלאיא צערקאוו (שדה לבן) בשנת 1884. הספר עורר סערה בעיר ברדיצ'ב, ומחברו נאלץ לעזוב וללכת לזשיטאמיר, קן ההשכלה בימים ההם.

בשנת 1869 - "פישקע דער קרומער" על חיי העניים הנוסעים מעיר לעיר ומחזרים שם על פתחי הנדיבים. שבעת הפרקים הראשונים תורגמו ע"י המחבר לעברית ונדפסו ב"הדור" 1901 בשם "ספר הקבצנים".

בשנת 1873 - "דיא קליאטשע", שבו דימה אברמוביץ את כנסת ישראל לסוסה, שכל אחד רוכב עליה, מנהיג אותה ורודה בה בפרך.

בשנת 1875 - "יודעל" (ספור בחרוזים) ו"פרק שירה" מתורגם בלשון יהודית בשירים חרוזים ושקולים ע"מ י"א תנועות עם פתיחה כתובה בלשון הקדש על דבר פרק שירה זה, ועם פרוש טוב טעם הנותן טעם לשבח ומפרט עפ"י חכמת הטבע ועפ"י דברי חז"ל כל מאמר מאומרי השירה כעניינו.

בשנת 1878 - "קיצור מסעות בנימין השלישי", שתורגם ע"י יונאשא הנ"ל להשפה הפולנית ונדפס בווארשא בשנת 1885 בשם Donkiszot Zidowsky, ומלשון פולנית תורגם ללשון צ'כית; תורגם מקצתו גם לשפה האנגלית ע"י וויענער הנ"ל בספרו הנ"ל (pp. 285-295).

בשנת 1884 - "דער פריזיוו" מחזה בחמש מערכות.
בשנת 1900 הוציא רבניצקי כמה מסיפוריו הקצרים של מנדלי מוכר ספרים, שנדפסו בעתונים ובירחונים עבריים שונים:
"בסתר רעם", "לא נחת ביעקב", "שם ויפת בעגלה", "בימי הרעם", "בישיבה של מעלה בישיבה של מטה", "הנשרפים" ו"בימים ההם" (פתיחתא).

בספוריו מתאר אברמוביץ יהודים מרודים שאין להם בעולמם אלא שעבוד בלבד... ספורי אברמוביץ הקטנים הם נאד של דמעות.

החסרון בכתיבתו הוא, כי הם כוללים חקירות ומליצות עד כי הם נראים כמאמרים פובליציסטיים וגיבוב דברים.



הערות לערך:
שם המעיר: ראוי לאברמוביץ' ערך מכובד יותר
הערה: כך אתם מסכמים את חייו ופועלו של מי שנחשב בעיני ביאליק ל"סבא" של הספרות העברית החדשה ? מי שכונה בפיו:"יוצר הנוסח" ?
שיפוט תרומת מנדלי לספרות לוקה בחסר, בלשון המעטה, אם לא חוטא לאמת. ראוי להדגיש את תרומתו הרבה ואת השינוי שיצר בסגנון כתיבתו בשתי הספרויות היהודיות: יידיש ועברית.

אפשר להעזר בספרים של גרשון שקד (מנדלי, לפניו ואחריו) ושל יוסף קלוזנר (היסטוריה של הספרות העברית החדשה)

שם המעיר: מנדלי מוכר ספרים
הערה: סופר מכובד מאוד בעיני כקוראת הוא היווה כחולית חיבור בין תקופת ההכלה לתקופת התחייה נותן דרור לחשיבה על הדמויות שכתב עליהם עוסק בסיפורים חברתיים ולא פונה לכיוום הפסיכולוגי אדם גדול

אין אחריו עוד כזה
מקור ההערה: מתוך מנוע חיפוש גוגל

שם המעיר: יצחק
הערה: מצטרף לדברי המגיב הראשון - מנדלי מוכר ספרים ראוי לערך מכובד יותר. הערך של אייזנשטיין לא רק מיושן בסגנונו ושיפוטי ("חרוזים שאין להם ערך"...) אלא גם לא עדכני. מעשה התרגום של מסעות בנימין השלישי לא מוזכר בו כלל - והרי זה היה המפנה שמסמן את תחילת הספרות העברית החדשה ואת יצירת "הנוסח", כלשונו של ביאליק.
ראוי לעדכן אותו מיידית, או לכל הפחות - לציין בראש הערך שהוא לקוח מתוך אייזנשטיין, שכן הקורא את הערך מגלה זאת רק בסופו.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן