לדף ראשי




אדרא רבא - אדרא זוטא - שני לקוטים מספר הזוהר. הראשון בפרשת נשא והשני בפרשת האזינו. הוראת המלה "אדרא" היא ישיבה או אספה, והלקוטים נקראו בשם זה, מפני שתלמידי ר' שמעון בן יוחאי היו מתאספים לישיבה במקום מיוחד לשמוע סתרי תורה מפי רבם. בראשונה, כשהיו התלמידים מרובים, נקראה האסיפה בשם "אדרא רבא קדישא".
"אדרא זוטא קדישא" נכתבה ביום שמת רשב"י לפני פטירתו. ר"ש היה מגלה להם סודות, בנו ר' אלעזר היה מפשטן לפני התלמידים ור' אבא היה המזכיר וכתבן בספר.

התלמידים הנזכרים באדרות הם:
ר' אלעזר בן ר' שמעון בן יוחאי, ר' אבא, ר' יהודה, ר' יוסי בר יעקב, ר' יצחק, ר' יחזקיה בר רב, ר' חייא, ר' יוסי ור' ייסא.

שלושה מהם מתו, ובאדרא זוטא נוספו:
ר' המנונא סבא ורבי פנחס בן יאיר.

רשב"י גלה להם באספות האלה את הסודות הנעלמים בספרא דצניעותא. אדרא זוטא היא המשך אדרא רבא, ושתיהן דומות לספר "שיעור קומה" ולספרים בחכמת הנסתר שנתחברו בזמן הגאונים. ברמזים ובביטויים גשמיים מובאים תוארי אלוהים והתגלותם בצורות שונות בעולם האצילות.
כל הספירות היו בכח ולא בפועל בעצם האלהות אשר יכונה באדרות רישא דלא אתידע:

"בגולגלתא יתבין בכל יומי תליסר אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי וסמכון עלוי".

הספירה הראשונה אשר בכתר, והיא חכמה, מושבה במוח:

"בחללא דגלגלתא קרומא דאוירא דחכמה עלאה דלא פסק... והאי קרומא אתחפייא על מוחא דאיהו האי חכמתא סתימאה",

לחכמה שלושים ושתים נתיבות:

"ובגיני כך מוחא אתפשט לתלתין ותרין שבילין".

בקרומא דאוירא ובמוחא יש גם שני כוחות: הפועל והפעול, או אבא ואמא:

"האי מוחא סתימאה אתתקן בדבר ונוקבא",

ר"ל שיש בו שורש אבא - סוד החסדים, ושורש אמא - סוד הגבורות.

דעת או רצון הוא במצח
והצדע הימנית היא נצח
והצדע שמאלית היא הוד,
ובין העינים למעלה הוא יסוד.
בשלושה מיני לובן שבעין נכללו נצח חסד ותפארת.
בחוטם הייתה הספירה התשיעית מלכות.
השערות כולן הן צנורות שעל ידן בא השפע מן מוח דאין אל מוחא דאדם קדמון או אדם באצילות!

"בגולגלת דרישא תליין אלף אלפין רבוא ושבעת אלפין וחמש מאה קוצי דשערי חוור ונקי כהאי עמרא... וכל קוצא וקוצא אית ביה ארבע מאה ועשר נימי דשערי כחושבן קדו"ש".

הספירות אשר היו בעצם יצאו מכוח אל הפעולה על ידי השלוש עשרה מדות הנקראים בהאדרות "י"ג תקוני דיקנא דהימנותא", מפני שיש בזקן של כביכול י"ג צנורות המוליכים את האור הגדול שיורד מן הרצון העליון.
תיקון א' הוא המדה הנקראת אל והוא סוד שתי פאות העליונות של הזקן שבצד האזנים.
תיקון ב' הוא רחום והוא סוד השער של השפה העליונה.
תיקון ג' הוא חנון הוא המקום החלק תחת החוטם ומפסיק בתוך השפה ויורד עד הפה.
תיקון ד' הוא ארך והם השערות הגדולות בשפה התחתונה תחת הפה.
תיקון ה' הוא אפים והוא המקום הפנוי שבאמצע שפה תחתונה.
תיקון ו' הוא רב חסד רוחב זקן שבשני צדדים עד מקום שמתחיל להתרחב בסוף הלחיים.
תיקון ז' הוא ואמת, מקום פנוי שבשני הלחיים שאין בו שער מכאן ומכאן בסוף הלחיים.
תיקון ח' הוא נוצר חסד, שער הארוך בזקן מבחוץ שהיא השורה של שער של צד הפנים העליונים, תיקון ט' הוא לאלפים שער המעורב בין שער הגדול שבזקן מב' צדדים.
תיקון י' הוא נושא עון, שער של צד הגרון מב' צדדים.
תיקון י"א הוא ופשע, מה שאין השער יוצא נימא מנימא אלא ביחד.
תיקון י"ב הוא וחטאה, השער מצד הפה.
תיקון י"ג הוא ונקה, שער היורד עד הטבור.

כשהשלים ר' שמעון בן יוחאי לבאר סודות השלוש עשרה מדות נפטר לעולמו, וסוף דברו היו "כי שם ציווה ה' את הברכה חיים" (תהילים קל"ב). א"ר אבא לא הספיק "בוצינא קדישא" לסיים "חיים" עד דאשתק. ולא יכול ר' אבא לכתוב יותר, אך שמע בת קול "חיים שאל" וגו' (תהילים ב"א). כל היום ההוא לא נפסק "עמוד האש מהחדר ונוגה לו מסביב לרשב"י. כאשר נעלה האש, ראו את "בצינא קדישא קודש הקדשים דאסתלק מן עלמא" מעוטף בטלית ושוכב על ימינו ופניו שוחקים.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן