לדף ראשי



אונן - אנינות - מלשון "לא אכלתי באוני" (דברים כ"ו י"ד.) והוא סימן צער ואבל (סנהדרין פ"ו ו'; פתיחתא איכה רבתי). המונח הוסב לאבלות על קרובים ביום המיתה וביום הקבורה.

אנינות נחלקה לדאורייתא ודרבנן:

אנינות מדאורייתא
אהרן ובניו לא היו אוכלים בקדשים כשהיו אוננים שנאמר:

"ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה'" (ויקרא י' י"ט).

אונן נקרא מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו, אפילו אחר הקבורה. האוננות נמשכת כל יום המיתה.

דיני האונן:
מי שמתו מוטל לפניו או שהוא טרוד בקבורתו - אינו אוכל בשר ואינו שותה יין, ופטור מכל המצוות, חוץ ביום השבת (מ"ק כ"ג:).

אנינות דאורייתא נמשכת רק ביום. בלילה שלאחריו האנינות היא מדרבנן.

דעת רש"י ורמב"ם שאונן פטור מן המצוות מפני שהחכמים הקילו עליו כדי שיהיה לו פנאי להתעסק בצורכי הקבורה של מת, משום כבודו של מת. אבל אם ירצה להחמיר באיזה מצווה הרשות בידו (ברכוה י"ז: רש"י; רמב"ם אבל פ"ד).
ודעת בעלי התוספת והרא"ש שהוא פטור ואסור להחמיר על עצמו (הרא"ש לברכות שם, ועי' עבודת הגרשוני סי' מ"ב).

מי שנשטף בנהר, ועדיין מצפים למצוא את גופתו ולקברו - אין על הקרובים דין אנינות. ביום שיתייאשו מלקוברו יתחיל דין אבלות.
אחד שמת במאסר, והשלטונות לא הרשו לקוברו, הורה ר' יצחק הזקן שהקרובים חייבים בכל המצוות ומותרים באכילת בשר ויין, משום שאינן טרודים בקבורתו.

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):

הערה: יש בערך חוסר דיוק א. במה שכתב שדעת רשי שאונן פט6ור כדי שיוכל להתעסק בצורכי האבל אינו נכון, שכך כתב בתחילת פרק מי שמת ברכות יז דפטור משום דטריד במצוה והוי דומיא דחתן. עכ"ל ובחתן הפטור כפי שמופיע בגמרא דף טז מכיוון שטרוד האיך יבעול ואע"פ שאינו עוסק כלל במצווה דזה פטור מפני הטירדא ולא העיסוק, וכן מוכח בגמרא ברכות יא וכן בסוכה דף כה. ודין טרוד במצווה ודין עוסק במצווה הם דינים חלוקים, ואפילו נלמדים מפסוקים אחרים והכותב עירבב וכרך מושגים שאינם קשורים. כמו כן נחלקו התוספות על דברי רש"י הנזכרים וסוברים שלא רק שפטרו את האונן כדברי רש"י אלא שיש גם איסור לעשות מצוות וטעמם משום כבוד המת וכן נזכר בירושלמי בהיפוך ממה שכתב שגם רש"י סובר משום כבוד המת.(אליהו קריספיל).

מקור הערך: ע"פ איזנשטיין, אוצר ישראל

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן