 לדף
ראשי
חנה סנש
צנחנית שצנחה בהונגריה, נתפסה על ידי הגרמנים והוצאה להורג. 1921 - 1944 חנה סנש נולדה ב- 17 ביולי 1921 בבודפשט, בירת הונגריה. אביה – בלה סנש – היה סופר ועיתונאי ידוע, והוא נפטר כשהייתה חנה ילדה. חנה גדלה במשפחה מבוססת, וגם לאחר פטירת אביה, חיה המשפחה בתנאים נוחים. אך כשהייתה בת 17 (1938), הגיעה למסקנה שעליה לעזוב את הונגריה, ארץ הולדתה, ולנסוע לארץ ישראל. היא פנתה לבית הספר החקלאי בנהלל בבקשה להתקבל ללימודים במוסד. לאחר שהתקבלה למוסד, יכלה לקבל רשות לעלות לארץ מן השלטון הבריטי שהגביל את העלייה לארץ. עוד באותה שנה עזבה חנה סנש את ביתה בבודפסט ויצאה לדרך לארץ ישראל. בנהלל למדה עד 1941 ואז הצטרפה לקבוצת צעירים שבנו את קיבוץ שדות ים ליד קיסריה. לחנה לא היה קל בקיבוץ. העבודות שהוצעו לה בקיבוץ לא משכו את ליבה, והיא השתוקקה לכתוב. עם הזמן גברו בה רגשות בדידות, חסר וחוסר נחת. היא פנתה לארגונים שארגנו פעולות הצלה של יהודים באירופה, כדי להשתתף במאבק למען הצלת יהודים. ב- 1943 עברה מבחנים ובדיקות והתקבלה כמתנדבת לקבוצת צנחנים שמשימתם הייתה לצנוח על אדמת אירופה. במרץ 1944 צנחה חנה עם חבריה בקרואטיה, ליד הגבול ההונגרי. שם שהו שלושה חודשים בתקווה לסיוע של הפרטיזנים המקומיים. התעורר ויכוח בקבוצה אם לבטל את המשימה או אם לדבוק בה ולהיכנס להונגריה ללא התעודות המזויפות, שהיו הפרטיזנים אמורים לספק. חנה הייתה משוכנעת בדעתה שיש לדבוק במשימה. היא חצתה את הגבול ביוני 1944. מיד לאחר מכן נתפסה ע"י חיילים הונגרים ונשלחה לכלא בודפסט. היא הועמדה לדין באשמת ריגול וכאזרחית הונגריה גם בבגידה במולדת. חנה כפרה בהאשמות שכן לא ראתה עצמה הונגריה אלא ארץ-ישראלית. היא נלחמה על זהותה זו למרות שידעה שהיא מסכנת עצמה בעונש מוות. ב- 7 בנובמבר 1944, כשהיא בת 23, הוצאה חנה סנש להורג. אישיותה ושיריה של חנה סנש אופייה של חנה סנש וכוחה לשמור על סודותיה ולא להסגיר את מפתח המשדר היו לפלא. היא כתבה שירים שונים, בהם השיר "הליכה לקסריה" (אלי אלי שלא יפסק לעולם החול והים, רשרוש של המים, ברק השמים ותפילת האדם"). על עולמה הפנימי ניתן לעמוד מתוך שלשה שירים שכתבה בתקופת השליחות: השיר הראשון נמסר לפני יציאתה ליגוסלביה. היא מסרה אותו לחבר במעטפה סגורה, בצרוף הוראה לפתוח אותו במקרה שלא תשוב. וזה השיר: לקטנו פרחים בשדות, בהרים את השיר השני כתבה ביגוסלביה, לפני שעברה את הגבול להונגריה. בהיותה ביגוסלביה פגשו היא וראובן דפני, צנחן שהיה עמה, פרטיזנית בת גילם, ששערותיה הלבינו. נתברר כי יהודיה היא, והייתה חברת ילדות של ראובן דפני. ערב ארוך שוחחו, וגילו לה שיהודים הם. לאחר יום מסרה חנה לראובן למשמרת את השיר הבא: אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות  השיר "אשרי הגפרור" בכתב ידה של חנה סנש את השיר השלישי כתבה בבית הסוהר, ימים אחדים לאחר שנתפסה. השיר נמצא בבגדיה לאחר מותה. וזה השיר: אחד - שנים - שלשה... שמונה האורך לעיון נוסף: (מאמרים באתר דעת והקישור אליהם:) פרק מאתר שואת הונגריה, העוסק בחנה סנש מקור הערך: חנה סנש, חייה שליחותה ומותה, הקיבוץ המאוחד תשט"ו. הערות לערך: שם המעיר: אלון הערה: חנה סנש לא "הצטרפה לקבוצת צעירים שבנו את קיבוץ שדות ים" אלא היתה חניכה ומדריכה בגרעין הכשרה של תנועת הנוער העובד והלומד כבר מספר שנים לפני-כן, ואף היתה מדריכה בקן קרית חיים. מקור ההערה: ידע אישי, ביוגרפיות, ספרי זכרון שם המעיר: הערה: אלון לא מדייק. חנה סנש אכן הצטרפה לחבורת הצעירים שהקימה את שדות ים, ומתוכם יצאה להדריך בתנועה, למשך כחצי שנה (שדות ים, כקיבוץ ולא כגרעין הכשרה, שכנה אז בשולי קרית מוצקין - כמו קיבוצים-בדרך אחרים - וחנה הדריכה בקן קרית חיים לא רחוק משם. כשעברה לקיסריה סיימה את ההדרכה). לפני כן לא היה לה קשר אישי לנוער העובד (היא בחרה בו רק כשסיימה את בית הספר החקלאי בנהלל) ובהונגריה השתייכה לתנועה ציונית אחרת - מכביאה, ולזרוע המגשימה שלה - הנוער הציוני. יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן |
 |
