חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

אל תקרי

דרשת הפסוק כאילו היה כתוב בצורה שונה. אל תקרא כך, אלא קרא אחרת.

הדעה הרווחת היא, שהדרשות שהן על דרך "אל תקרי" אינן אלא בגדר אסמכתא בעלמא (ע"ע), ואינן מקור משפטי להלכות.
דרשות "אל תקרי", באות באופנים שונים:
א) החלפת אותיות;
ב) שינוי סדר האותיות;
ג) החלפת הברות ותנועות.
לפעמים דרשו "אל תקרי" בדרך נוטריקון, או בהוספת אותיות או תיבות שלמות בפסוק הנדרש. לפעמים השתמשו במספר יחיד והרבוי של השם לבנות עליהם דרשה.

אל תקרי - בין דרכי הדרשות של חז"ל נמצא דרך הנקראת "אל תקרי", וענינה נטייה מדרך הקריאה הרגילה במקרא ובחירת קריאה חדשה. וכוונתם להוציא את המקראות מפשוטם ולהראות בהם כוונה אחרת צדדית. בדרך זו כבר אחזו ראשוני התנאים, כמו ר' יהושע בן חנניא ור' אליעזר בן יעקב, אשר חיו בימי בית שני.
כן נמצא מאמר (קדושין ל.)
אמר רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניא אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם.

וכן נמצא מאמר (ברכות מ:)
אמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן אמר ר' יוסי בר חנינא משום ר' אליעזר בן יעקב כל האוכל ושותה ואח"כ מתפלל, עליו הכתוב אומר: ואותי השלכת אחרי גווך (מ"א, י"ד) אל תקרי גוך אלא גאיך.

כוונת הדרש "אל תקרי"
כבר האריכו המחברים הראשונים והאחרונים להצדיק דברי חז"ל בדרכי הדרוש שלהם. חז"ל ידעו את הכלל אין מקרא יוצא מידי פשוטו, (שבת ס"ג.). אבל בבואם לחנך למדות טובות ולהורות ענייני מוסר, הסמיכו את דבריהם לפסוקים, כדי שיישמרו בלב השומעים.
לדעת הרמב"ם במורה ח"ג פמ"ג דרשות "אל תקרי" יבואו בדרך המליצה והשיר, והמקראות הם רק כאסמכתא בעלמא.
ה
רב בעל מקור חיים על ראב"ע פרשת אמור מביא בשם מאישתרי ווידאל פירוש לדברי הרמב"ם: כוונתו בלשון "אל תקרי" - אל תבין במקרא הזה רק זאת בלבד כי אם גם זאת.

רמב"ן בהשגותיו לספר המצוות שורש שני אומר:
לא אמרו "אין מקרא אלא כפשוטו" רק אמרו: אין מקרא יוצא מידי פשוטו, מורה כוונתם ששניהם אמת, הפנימי והחיצון, ויסבול הכתוב שניהם.
וכן יבאר בעל "הכתב והקבלה" את מאמרם במכילתא בא בפסוק "ושמרתם את המצות":
ר' יאשיה אומר אל תקרי ושמרתם את המצות אלא המצוות כשם שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצווה, אלא אם באה מצווה לידך עשה אותה מיד. ואמר המחבר וזה לשונו: אל תבין מקרא זה שמירת המצוות בלבד כי אם גם שמירת המצוות.
הרב חיד"א בספרו "פתח עינים" לאגדות (מגילה י"ג:) מביא דברי הרב נפתלי כ"ץ בספרו "סמיכות חכמים", שחז"ל באמרם "אל תקרי" כך אלא כך, רצו לומר שאין אתה יכול לקרות הכתוב עד שתקרא מבחוץ תיבה זו באופן אחר, ואז תקרא מה שאמר הכתוב. השתמשו בלשון "אל תקרי" לתרץ קושיא שהרגישו בכתוב.

כן דרשו לפסוק:
מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל (במדבר, כ"ה, ה)
אם אהליך למה משכנותיך, אם משכנותיך למה אהליך?
אלא: מה טובו אהליך אלו אהלים (אהל מועד שבמדבר, שבשילה ובנוב ובגבעון) ומשכנותיך - אל תקרי מִשכְנותיך (המ"ם בחירק) אלא מַשכֹנֹותיך (המ"ם בפתח)
אמר לו הקב"ה למשה:
אמור להם לישראל שיעשו משכן שאם יחטאו יהא מתמשכן על ידיהם.
(תנחומא, נשא סי' י"ד).
בהחלפת האותיות
אליהו בחור, בהקדמה ח"ג לספרו "מסורת המסורת" כותב, שכל "אל תקרי" שבש"ס ובמדרשים הוא שינוי וחילוף כמשמעה, וכי חז"ל באו להמיר את הקריאה הרגילה בקריאה החדשה שחידשו. אולם כבר בטלו דבריו בעלי הדקדוק והמסורה, כמו בעל "ערוגות הבשם" והרז"ה בספרו "בנין שלמה" והרב אשר אנשיל ווירמש בספרו, "סיג לתורה" ועוד רבים.

קושיתם הגדולה עליו היא: איך יכלו חז"ל להחליף את האותיות במקראות ולפרשם לפי דעתם נגד הפשט הגמור, כאשר חכמי התלמוד השתמשו במידת חילוף האותיות רק בלמודי הדרש ולא בלימודי הפשט האמיתי? לכן מצינו לפעמים שלא נתקבל מהם הדרש על פי החילוף והקשו עליו מן הכתוב. כמו דרשתם לפסוק: ולהג הרבה יגיעת בשר (קהלת י"ב) והם דרשו ולהג כמו לעג. ובאה על זה אתקפתא דרבא: מי כתיב לעג, להג כתיב (ערובין כ"א)?!
וכן דרשתם "אל תקרי" בהדרת קודש אלא בחרדת קודש, והקשו: ממאי דלמא לעולם אימא לך הדרת ממש (ברכות ל"א:) ועוד בכמה מקומות באה הקושיא מהכתב נגד החילוף.

פעמים יפרשו מאמר בפסוק בדרך מדרכי הדרוש ויכנוהו אל תקרי. כן מצינו (ברכות):
א"ר אלעזר, משה הטיח דברים כלפי מעלה,
שנאמר (במדבר י"א) ויתפלל משה אל ה'
אל תקרי אל ה' אלא על ה'
שכן דבי ר' אליעזר בן יעקב:
קורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין.
דבי ר' ינאי אמרי מהכא:
ודי זהב (דברים א', א') -
אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שיאמרו די, הוא גרם להם לעשות את העגל.

הדרשות אל תקרי, יבואו באופנים שונים:
החלפת אותיות זו בזו
הפוך סדר האותיות
החלפת ההברות והתנועות ועוד.


בעניין החלפת האותיות הלכו על דרך החילופים הנראים בכתבי הקודש, דהיינו האותיות שהם ממוצא אחד מתחלפים. כן בדרשת "אל תקרי" בהדרת אלא בחרדת נראה החלפת ה"א בחי"ת כאותיות גרוניות.
וכן במכילתא פרשת בא: אל תקרי ופסחתי עליכם אלא ופסעתי בהחלפת חית בעי"ן (שם י"ד:).

אמר ר' חמא ב"ר חנינא כל הקורא ק"ש ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהינום, שנא' "בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון" (תהל' מ"ח) - אל תקרי בפרשֹ אלא בפרש, אל תקרי בצלמון אלא בצלמות. פה נראה החלפת שי"ן שמאלית בימנית, והחלפת הנו"ן של בצלמון בתי"ו כמנהג אותיות הלשון.
דרשתם (גיטין נ"ו:) לפסוק ובכן ראיתי רשעים קבורים (קהלת ח') אל תקרי קבורים אלא קבוצים, הוא על פי החלפת הרי"ש לצד"י כמנהג אותיות השריקה.
וכן בפסיקתא פרשת תבא אל תקרי והשיגוך אלא והציגוך בהחלפת השי"ן בצד"י. ובפרקי דר"א: אל תקרי קורא וישקהו (בראשית ל"ג, ד') אלא וישכהו כמנהג אותיות החיך.

הפוך סדר האותיות
בהתהפך סדר האותיות השתמשו חז"ל בדרך הנמצא במקראות כמו:
כשב כבש,
שמלה שלמה,
קהילה להקה.
כן דרשו על הפסוק "קרבם בתימו לעולם" (תהל' מ"ט, י"ב) אל תקרי קרבם אלא קברם (מ"ק, ט': תנחומא בראשית סי' י"ג).
כן דרשו על הפסוק "וישטחו להם שטוח" (במדבר י"א) אל תקרי וישטחו אלא וישחטו מלמד שנתחייבו שונאיהם של ישראל שחיטה (שם). "שטוח" אל תקרי שטוח אלא שחוט מלמד שירד להם לישראל עם המן, דבר שטעון שחיטה.

לפעמים בנו חז"ל את דרשתם על פי חילוף הדומות זו לזו בתמונתן. כן נמצא מאמרם (ברכות ו:) על הפסוק "וישתכחו בעיר אשר כן עשו" (קהלת ח', י') אל תקרי וישתכחו אלא וישתבחו. וכן מאמרם (שבת ס"ג) אמר ר' ירמיה אמר ר' אליעזר שני ת"ח המחדדין זה לזה בהלכה הקב"ה מצליח להם, שנא' חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך (תהל' מ"ז) אל תקרי והדרך אלא וחרדך, והוא על פי החלפת ה"א בחי"ת ורי"ש ב"ד כמו ריפת דיפת, רודנים דודנים, רעואל דעואל הנמצאים במקרא.

כן היו מחליפין בדרשותיהם אותיות קרובות זו לזו בסדר האלפא ביתות: אבג"ד, אתב"ש, אטב"ח, אלב"ם, אח"ס בט"ע, אי"ק בכ"ר. כן נמצא בפ' ר"א פ מ"ב: "ולא קרב זה אל זה" (שמות י"ד) אל תקרי ולא קרב אלא ולא קרא זה אל זה. העניין מבואר במדרש בשלח: ולא קרב זה אל זה כל הלילה שלא אמרו העליונים שירה. פה נראה את דרשתם על פי החלפת הבי"ת באל"ף. וכן נמצא מאמרם (כתובות ס"ז:) אל תקרי גדיותיך אלא גוויתיך שהוא על פי חילוף אלפא ביתא באטב"ח גזד"ו שהד' בא תמורת וי"ו (הערת ר' יהודה בכרך בהגהותיו שם).

בעל "מדרש שמואל" (אבות פ"ג ז') מביא בשם הריטב"א לפרש מה שדרשו שם: ומנין אפילו אחד שנאמר בכל המקום אשר אזכיר וגו', יש אומרים אזכיר כמו תזכיר בהחלפת א' בתי"ו באותיות אתב"ש ובזה החילוף סמכו על מידה כ"ט של מידות הדרש של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי והיא מידת גמטריא.
באשר לתמורת האותיות, הרי כבר אמרו: "לב קמי" בהחלפת האותיות – "כשדים" - באלפא ביתא אתב"ש.

מצינו שהשתמשו חז"ל לפעמים בדרשותיהם על פי דרך חילוף בן חילוף: החליפו את החי"ת בגימל (במדבר רבה פ"ז) בדרשתם תפריחי כמו תפריגי. פה בתחילה החליפו את החי"ת לכ"ף אע"פ שאינם ממוצא אחד, לפי שהכ"ף הרפויה במוצאה קרובה בהברתה להחי"ת במוצאה, ואחרי כן שבו והחליפו את הכ"ף לגימ"ל על פי מוצא גיכ"ק.
וכמו כן בפסיקתא זוטרתי פרשת צו החליפו הרי"ש במלת מרבכת בנו"ן ודרשו מנבכת, והטעם שבתחלה החליפו את הנו"ן בטי"ת על פי מוצא דטלנ"ת, ואחרי כן החליפו את הטי"ת ברי"ש על פי אלפא ביתא דאלב"ם חקט"ר וכו'.

על דרך הזה דרשו, קדושין ל')
לעולם ישליש אדם את שנותיו
שליש במקרא
שליש במשנה
שליש בגמרא
שנא' ושננתם לבניך אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם
בהחלפת הנו"ן הראשונה ללמ"ד על פי התחלפות אותיות דטלנ"ת, והנו"ן השני כמו כן בלמ"ד, והלמ"ד הזה החליפו אחרי כן בשי"ן, על פי החלפת אלפא ביתא דאי"ק בכ"ר גל"ש.

לפעמים דרשו בלשון "אל תקרי" בדרך נוטריקון (מידה ל' מל"ב מידות). בשבת קי"ז ע"ב:
אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן כל המשמר שבת כהלכתו, אפילו עובד ע"ז כאנוש מוחלים לו, שנאמר (ישעיה נ"ז) אשרי אנוש יעשה זאת - כל שומר שבת מחללו. אל תקרי
מחללו
אלא
מחול לו.


בפסחים קי"ז:
ת"ר ר' מאיר אומר: כל שירות ותשבחות האמורות בספר תהילים, כולן דוד אמרן. שנאמר (תהל' ע"ב) "כלו תפילות דוד בן ישי" אל תקרי
כלו
אלא
כל אלו
.

ביומא ל"ח בעניין נס שערי נקנור, דרשו את המקרא: "קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים"
(שיר א') אל תקרי ברותים אלא ברית ים.

בתנחומא פרשת צו סי' י"ד לפסוק: "זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת" וגו' (צו ז' ל"ז) אמרו אל תקרי כן, אלא לא לעולה ולא למנחה ולא לחטאת וכו'. אלא הֱיו עוסקים בתורה ויהיה חשוב לפני כאלו אתם מקריבים לפני כל הקורבנות (שם פרשת מצורע סי' א').

א"ר פדת: ברית כרותה לקב"ה בעולם, שכל מי שמספר לשון הרע ילקה בצרעת. מנין? ממה שקראו בעניין: וזאת תורת המצורע אל תקרי המצורע אלא המוציא שם רע. (שם סי' ד').

אל תקרי שקערורות אלא שקע ארורות, שהיה אומר ארור הוא וכו' ושקע ביתו וראו הכל ארורתו.

פעמים היו דרשות ממין "אל תקרי" בהוספת אותיות או תיבות שלמות בפסוק הנדרש. כך בתנחומא פרשת מקץ סי' ג' לפסוק בן פורת יוסף (בראשית מ"ט) אל תקרי בן פורת אלא בן הפרות יוסף. רצונו לומר שבשביל פתרונות שפתר לפרעה את עניין הפרות, נתעלה לגדולה.

תנחומא פרשת מצורע סי' ב' לפסוק "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" (משלי כ"א) אל תקרי מצרות נפשו אלא מצרעת נפשו.
כן דרשו (ב"ב ע"ד:) על הפסוק: "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי ... כמים לים מכסים" (ישעיה י"א) אל תקרי לים מכסים אלא לשרו של ים מכסים.

לפעמים השתמשו במספר היחיד והריבוי של השם לבנות עליהם את דרשתם. כן נמצא הלשון באדר"ן פ"ג: למוד מג' חכמים כגון ר' אליעזר, ר' יהושע ור' עקיבא שנאמר (משלי ח, ל"ד) אשרי אדם שמע לי לשקוד על דלתותי יום יום, אל תקרי דלתותי אלא דלת דלתותי, פי' אל תקרי דלתותי שמעוטם שניים, אלא בראשונה תקרא דלת ועניינה כמו דלתי, והיא דלת אחת, ואחרי כן תקרא דלתות שהן שתים, וביחד הן שלוש. ובאו לרמז על שלש דלתות של בתי המדרש של שלשה חכמים.

החלפת הנקודות
בעניין החלפת ההברות והנקודות בדרשות חז"ל ממין "אל תקרי" אומר ר' צבי הירש חיות במבואו לאגדה:
"מפני שבכתבי הקודש לא נמצא היכר בין שין ימנית לשמאלית וכן אין בהם נקודות והברות, לכן הנקל לקרות כמו שנאות בעיני הקורא בשביל לעשות סימנים לעניינים אשר נכונו בעיניו".
והרוו"ה בספר "הבנת המקרא" בביאורו לפסוק "איש איש כי תשטה אשתו" כותב בעניין החילוף של שי"ן ימנית לשמאלית ולהיפך:
"ידוע כי השי"ן והסמ"ך שניהם מאותיות השריקה, והשי"ן בעצמה לפעמים נשרקת בחוזק ולפעמים בחולשה, לזאת עשו לה סימן או בראשה או בסופה להורות על שריקתה: החזקה היא או הרפה... ומצאנו חשך משחור תארם (איכה ז', ח') בשין ימנית; ובתחפנחס חשך היום (יחזקאל ל', י"ח) בשי"ן שמאלית, וכי אף שאין הבדל ביניהם בעיקר העניין המובן מהם, ואין ליחס השנוי הזה אל המקרה, כי לא מדרך הנבואה והחכמה לכתוב כפי ההזדמן, אם לא שכוונה לרמוז בתיבה על ציור שני המכוון בה, ולחבר שני הציורים בתיבה אחת וכו'.
וזה שאמרו חז"ל (סוטה נ' ע"א) אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות, שנא' איש איש כי תשטה אשתו. תישטה כתיב, רצונו לומר תשטה בסי"ן, לדרוש כאילו כתיב בשי"ן.
ע"כ תוכן דבריו.

וחילוף כזה נמצא בדרשת ר' זירא (ברכות י"ד) כל הלן שבעה לילות בלא חלום נקרא רע, שנאמר "ושבע ילין בל יפקד רע" (משלי י"ט), אל תקרי שבע (בסי"ן) אלא שבע (בשי"ן).
בתנחומא (בהעלותך סי' ז') א"ר יהודה שבעה נימין היו בכינור של דוד, שנאמר "שובע שמחות את פניך" (תהל' ט' ז') אל תקרי שובע אלא שבע (בשי"ן).
וכן נמצא החלפת שי"ן בסי"ן במאמרם (תענית ה') כל אדם שיש לו עזות פנים מותר לשנאתו שנא' (קהלת ח', א') "חכמת אדם תאיר פניו ועוז פניו ישנא" אל תקרי ישנא (בשי"ן) אלא ישנא (בסי"ן).

לפעמים דרשו את השי"ן בתרי אפי כימנית וכשמאלית, כן איתא (יומא ע"ד) כתיב שְׂלָו (במדבר י"א, כ"ב) וקרינן סליו, א"ר חנינא צדיקים אוכלין אותו בשלווה (רצונו לומר הסי"ן נדרש כאלו כתוב בשי"ן ועניינו שלוה) ורשעים אוכלים אותו ודומה להם כסלוים (פה הדרש בנוי על הכתיב והוא השי"ן השמאלית).
נמצא החלפת סמ"ך בשי"ן במדרש, בדרשתם (ויקרא רבה פרשת ל"ו) לפסוק: "ויאמר ה' אל ישעי' וגו' אל מסילת שדה כובס" (ישעי' ז') אל תקרי כובס אלא כובש כיון שהיה הנביא בא לקנתרו כובש את פניו.

פעמים סמכו את דרשתם על הדגשת האות. כן נמצא בתלמוד (ברכות ד', ע"ב) אמר ר"ל אל תקרי שני רשעים שברת (תהל' ג') אלא שרבבת. פה נראה התהפכות הרי"ש והבי"ת בסדר המילה והכפלת הבי"ת (כי היא דגושה).
גם כן מצינו לפעמים שהרפו את האות הדגושה, כמו דרשתם (יומא ע"ד) לפסוק: לחם אבירים אכל איש (תהל' ע"ח) אל תקרי לחם אבירים אלא לחם אבָרים לחם שנבלע ברמ"ח אברים.

בדרשה (סוטה פרשת אלו נאמרין) לפסוק: כי חזק הוא ממנו (במדבר י"ג, ע"א) אל תקרי ממנו [=מאתנו] אלא ממנו [=מה'], רש"י לא גריס לה, כי אין הבדל בזה הכינוי בין יחיד נסתר ובין רבים מדברים בעדם, ובשניהם הנו"ן דגושה. ובעל "דרכי השנויים" התאמץ לפרש כי דרשת בעל המאמר אינה בנויה על איזה שנוי באות או בנקודה, רק כוונתו לומר שעניין הכתוב מוסב כביכול אל ה' ולא על העם.

ומהרש"ד בתיקון סופרים שלו (פרשת שלח) אומר:
ואשר אני אחזה במאמר זה (אי גרסינן לי') צריך לדעת אשר חכמים יגידו. ואחד מהם הוא החכם בן עזרא בריש פרשת שמות, שיש חילוף קריאה בין אנשי מזרח לאנשי מערב במילת ממנו, לאנשי מזרח כל לשון רבים נו"ן רפה וכל לשון יחיד דגוש, ולאנשי מערב אין חלוק כי כולם דגושים. וידוע כי אנשי מזרח הם בני בבל. והכא קאמר אל תקרי ממנו לשון רבים בנו"ן רפה, אלא ממנו לשון יחיד בנו"ן דגוש, כביכול...
שינוי והחלפת ההברות והתנועות בדרשות חז"ל על דרך "אל תקרי" פעמים יוסבו לרגל שימוש השורש מצד הוראתו החדשה אשר נתן לו הדורש, על פי שנוי הבניין והזמן בפעלים. כן נמצא הדרש (תנחומא בחקתי ד') לפסוק: "שאו מרום עיניכם וגו' ואל מי תדמיוני ואשווה יאמר קדוש" (ישעי' מ"ז, כ"ח) אל תקרי יֹאמַר אלא יֵאָמֵר (לו) קדוש. פה שינה בעל המאמר את בנין הקל של הפועל "אמר" לבנין נפעל לדרשתו. וכן הדרש לפסוק: "ויוסף הורד מצרימה" (ברא' ל"ט, א') אל תקרי הורַד אלא הוריד, שהוריד את אביו והשבטים למצרים (תנחומא וישב סי' ד). פה החליף הדורש את הפועל ירד מבניין הופעל לבנין הפעיל.

וכמו כן הדרש לפסוק: "האלקים מצא את עוון עבדיך" (ברא' מ"ד, י"ז) אל תקרי מצא אלא מוציא (תנחומא מקץ סי' י'). פה נראה החלפת העבר של הפעל מצא בבינוני פועל מוצא.

פעמים יבוא החלפת התנועות בתיבה הנדרשת לסיבת שינוי עניינה.
נמצא (ברכות ז':) דרשת ר' אלעזר לפסוק: "לכו חזו וגו' אשר שם שמות בארץ" (תהל' מ"ז) אל תקרי שמות אלא שמות, שמות הכתוב הוא מן שרש שמם ושמות של הדרש שרשו שם. ובערובין כ"א לפסוק "נלינה בכפרים" (שיר ז') אל תקרי בכפרים אלא בכופרים, אראך בני עשו שהשפעת להם טובתך וכפרו בך. כפרים הוא מהשם כפר וכופרים הוא משרש כפר, ועניינו הכחשה. ובמדרש שוחר טוב לפסוק: "כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה" (משלי ג') אל תקרי כאב ירצה, אלא כאֵב ירצה' שהיסורים מרצים את העוונות. הכ"ף של כאב הוא כ"ף הדמיון הנוסף לשם אב ובדרש מן השם כאב [=כמו אב], בנו את השם כאב, מכאוב, חולי.

מקור הערך: על פי נחום רקובר, ניבי תלמוד ואוצר ישראל לי"ד איזנשטיין

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן