לדף ראשי




יצחק אלבלג - פילוסוף ומבאר המקרא. חי במחצית השניה של המאה ה- 13 בצפון ספרד או בדרום צרפת (1299-1306). דעותיו החופשיות בפילוסופיה וביאוריו למקרא עוררו עליו את ביקורת המתפלספים והרבנים:
ר' שם טוב בספר ה"אמונות" (שער א' פ"א ופ"ד ושער ו' פ"ח) קורא אותו מין ופושע.
ר"י אברבנאל בספרו "מפעלות אלהים" ו"ישועת משיחו" מכנהו רשע ואפיקורס.
ר' אברהם שלום בספרו "נוה שלום" (מאמר ב' ס' א') אומר כי הוא סכל, רע לב ורועה רוח (עי' קול יהודה לכוזרי מאמר ה' פי"ד).
ר' משה ראיטי בספרו "מקדש מעט" ח"ב, המונה את אנשי-השם הגדולים בכל דור התעלם מקיומו.

רפאפורט בהקדמתו לשו"ת גאונים קדמונים אומר:

אלה אשר התחכמו נגד דרכי התורה היה שמם למשל ולשנינה בימיהם, ונאבד זכרם מן הארץ אחרי מותם כמו צדוק וביתוס ואלבלג, הם מאין ופעלם מאפע.

ספר תיקון הדעות
אלבלג תרגם מספר הכוונות - או דעות הפילוסופים - לאבוחאמד אלגזלי (מקאציד אלפלסיפא =de intentione Philosophorum) אשר לדעת אלבלג כולל זיכרון הדעות בדרך ממוצעת המשותפת לפילוסופיה ולאמונת ההמון, וקרא את העתקתו בשם "תיקון הדעות". דרכו בהעתקתו איננה דרך מעתיק בעלמא כי אם מפרש מקשה ומשיב ומוסיף דברים משלו. הוא בעצמו אמר בהקדמתו כי אין הספר הזה העתקה בלבד אלא חיבור בפני עצמו.
את חיבורו לא השלים, כי הוא נחלק לשלושה מאמרים: הגיוניות אלהיות וטבעיות, ואלבלג תרגם רק שני המאמרים הראשונים, ותחילת המאמר השלישי. ומכאן ואילך תרגם ר' יצחק ן' פלקר. בסוף מאמר ג' שתרגם פלקר אמר:

"בהכירי את גודל השגת החכם המעתיק את הספר הזה נתתי את לבי לקרות בו ולתור בדרכיו, ומצאתיו רב החמדה גדל התועלת וכו'. גם גלה בו מקצת דעותיו החמודות כפי תורתנו המהוללה במעשה בראשית ובמעשה מרכבה, כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת, נאותים ודומים מאוד לדרכי הקבלה האמיתית".

ר' יוחנן אלימאנו בליקוטים כ"י מעתיק ממנו דברים הרבה ואמר כי בסדר הלמוד שלו בהיותו בן ל"ב שנים יקרא כוונות הפלוסופים בבוקר בבוקר עם פירוש האלבלג וישתעשע בהם.
אלבלג כתב ספרו בשנת נ"ב (1292) והוספת ן' פלקר נשלמה ה' תמוז קצ"ח (1438).

שיטת אלבלג
אלבלג עמד בפרשת דרכים:
מצד אחד הרמב"ם - רצה להכניס שיטת הפילוסופיה בתורה ובדברי חז"ל,
ומצד אחר הרמב"ן – כתב בדרך הקבלה בסודות ושמות.

אלבלג סלל לו דרך הממוצע ובידו פלס ומאזני משפט לבחור הטוב משתיהן, ואמר:

אין למבקש האמת לבאר מציאותו ממה שיובן מן הכתוב עצמו מאין קדימת מופת, אבל יש ללמדו מן המופת תחילה, ולבקש לו אסמכתא מן הכתוב אחרי כן וכו'. אין הפרסום ההמוני כדאי לסמוך עליו בידיעת האמת, רק יש ללמוד האמת מן המופת, ולעיין אח"כ בתורה. ואם נמצאו דברים מתיישבים על הדעת המופתי, נאמין הדעת ההיא מצד העיון ומצד האמונה, ואם נמצא לדעת ההיא כתוב סותר אותו - נאמין ג"כ פשט הכתוב ע"ד נס, ונאמין שאין הדעת התורנית ההיא זרה אצל דעתנו, אלא להיותה מן הדעות האלהיות המיוחדות בהשגות הנביאים ובפעולות היכולת בדברים רבים הפך אמונתי. כי אני יודע מצד המופת כי זה אמת על דרך טבע, ואני מאמין מדרכי הנביאים כי הפכו אמת ע"ד נס וכו'.

וכבר זכרנו בפתיחת הספר הזה, כי כוונת התורה א"א לנו להשיגה מסברתנו השגה בלתי מסופקת, כי כשם שכוונת הפילוסוף לא ישיגה כי אם פילוסוף, כך כוונת הנביא לא ישיגה כ''א נביא. והטעם כי דרכי השגותם משונות זו מזו ולא עוד אלא הפכים, לפי שזה משיג המושכל במורגש וזה משיג המורגש במושכל וכו'. ואפילו יהיו דברי האחד סותרים את דברי השני, אין זה נדחה מפני זה, כי מסגולת האמונה התורנית שהכחשת המופת אותה לא תדחה אפשרות אמיתתה, לפי שהנמנע אצל המחקר ההיקשי מצד מנהג הטבע, אפשר שתחייבהו ההשגה הנבואית מצד יכולת המנהיג וכו'.

אמונתו בקבלה
אלבלג האמין בקבלה עיונית בדרך ממוצעת ובמקום שסייעה לשיטתו. אך לא נגרר אחריה בכל דבר. הוא התקיף את מחשבי הקצים, ואמר:

"אין ספק כי הקבלה הייתה מורשה ממשה לקהילת ישראל, אבל באורך הגלות ושעבוד המלכיות נתמעטו המוסרים והמקובלים והלך הלוך וחסור וכמעט אבד זכרה מני ארץ לולא השם צבאות הותיר לנו שריד שנים שלושה גרגרים בארצנו כוהן ולוי וישראל, ר' יצחק הכהן (נזכר בס' האמונות וביחוד שער ח' פ"ו) והרב ר' טודרוס הלוי (ע"ע אבולעפיא) והרב ר' משה בר' שמעון (נזכר במאירת עינים פרשת וישלח ופרשת וזאת הברכה) אשר השתדלו להקים שם המת ממנה, וגדול שבכולם בכוונה הזאת הרב ר' משה, כי זה משה האיש לא נתן פוגת לו מעודו ועד היום הזה, רק מכל מלמדיו השכיל, והאלהים אנה לידו ראשי דברים מיתר הפלטה אשר היה לו לשם, והנה שמעו הולך בכל המדינות משה קבל".

וכוונתו לר' משה דילאון וספר הזוהר.

אלבלג התווכח גם עם הרבנים. במקומות רבים בספרו ידבר נגד הרמב"ם ובמאמר אלהיות כותב עליו:

"מי יתן ידעתי למה לא גלה הרב המורה לבו בעניין זה (חדוש הנצחי) והוא כמדבר בערמה" וכו'.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן