לדף ראשי



למד בישיבות מיר ווולוז'ין, ובתרמ"ד, 1884, התחיל לכהן כר"מ בישיבת טלז. בין תלמידיו שם היו הרב מאיר ברלין, הרב מ"א עמיאל, פרופ' בן ציון דינור.
תלמידיו הנוספים היו: הרב אלחנן וסרמן, הרב שמואל רוזובסקי,הרב חיים שמואלביץ,הרב ישראל זאב גוסטמן, הרב איסר יהודה אונטרמן,הרב זלמן רוטברג,הרב מרדכי יודלביץ,פרופסור שמחה אסף,השר חיים משה שפירא, אברהם הרצפלד,הרב יהודה קולודצקי,הרב צבי מגנצא.

בתרס"ג, 1903, עבר לישיבת מאלטש, Malecz. בתרס"ז, 1907, נתמנה לאב"ד בבראינסק,, Brańskוגם שם הקים ישיבה. בתר"פ, 1920, נתמנה כראש ישיבת 'שער תורה' בגרודנה, Grodno, ובתפקיד הזה כיהן עד השואה. בתרפ"ט, 1929, נסע לארצות הברית, כדי לגייס כספים להצלת הישיבה מהתמוטטות. כשפרצה מלחמת העולם השניה נדדה הישיבה שלו לווילנה, ושם נפטר (כך לפי 'יהדות ליטא'. לפי "אלה אזכרה" וספר וולוז'ין נפטר בגרודנה בחשוון ת"ש, 1939).



הערות לערך:
שם המעיר: מלך הר
הערה: ראיתי לנחוץ לציין בשלהי הדברים דעה - הערכה בלתי מצויה לאישיותו של הרב שקופ מפי אחד מגדולי הדורות:

לצידו של הר"ש בהשפעה ובהתוויית מדיניות הלמדנות בישיבות ליטא עמד גאון נוסף, שיניקתו אף הוא מוואלוזין, ראש ישיבת קמניץ רבי ברוך דב לייבוביץ' מחבר 'ברכת שמואל', וכמאמר הכתוב בחייהם ובמותם לא נפרדו - בעוד שהר"ש שקופ נפטר בחשון ת"ש, בה' טבת - חדשיים אח"כ - אותה שנה נפטר הרב"ד לייבוביץ. המעניין בענין הוא שכששה שבועות לאחר מכן, עלתה ההתקפה הגרמנית דרגה. ואז נרשמה התבטאות מדהימה מפיו של הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ, ה'חזון איש', שלא ידוע שום תקדים לקביעה כה מרחיקה לכת ופסקנית: רק עתה שאיבד עם ישראל שני אדירי תורה אלו יכל הארור להוציא תכניתו אל הפועל

מקור ההערה: ידע אישי על סמך שמועה רווחת בחוגי הישיבות

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן