לדף ראשי




אמורי - אחד העמים אשר ישבו בארץ כנען בבוא בני ישראל לרשת אותה.
לפעמים מכוון השם הזה במקרא לאחד משבטי הכנעני, ולפעמים לכל יושבי ארץ כנען, ואז יהיה שם נרדף לשם כנעני בהוראתו הכללית (שם ט"ו ט"ו; עמוס ב' י').

רוב המקראות מכריעים כי השם אמורי נתן תחילה לאחד מעמי הארץ, ורק מרובם וגודלם מיתר האומות הקטנות ומחשיבותם, ישתמש המקרא בשמם לפעמים בהוראה כללית, במשמעות כל יושבי ארץ כנען. כאשר כנעני הוא בהוראה כללית - כל יושבי ארץ "כנען" - יחשב האמורי שבט משבטי ארץ כנען.

מושב האמורי היה בעבר הירדן מזרחה, הארץ הזאת תקרא תמיד ארץ האמורי.
שם חיו שני מלכי האמורי:
סיחון מלך חשבון
ועוג מלך הבשן.

ארץ מואב הייתה מדרום, ונחל ארנון הוא גבול בין מואב ובין האמורי. הר חרמון היה הגבול הצפוני, וגם הגלעד בארץ האמורי (במדבר כ"א; דברים ג'; מ"א ד' י"ט). גם במערב הירדן היו להם ערים ומושבות: הר האמורי היה בנגב, מצפון להר שעיר וארץ אדום. בחבל ההוא היו חצצון תמר (בראשית י"ד ז').

מצפון להר האמורי היו חמש ערים שמלכו בהן מלכי האמורי:
ירושלם,
חברון,
ירמות,
לכיש
ועגלון (יהושע י' ה' י"ג).

ואף כי ממקומות אחרים במקרא נראה כי היבוסי היה יושב ירושלם ובני חת יושבי חברון, בכל זאת יתכן כי מלכי האמורי לכדו גם את הערים האלה ואחזו בם. גם אנשי גבעון נחשבים לאמורי (שם כ"א ב'); אף כי ביהושע (י"א י"ט) נאמר כי החוי היה יושב גבעון. מכל זה נראה כי גם בעבר הירדן המערבי היה האמורי אחד העמים הגדולים והעזים. בעוד שערי הכנעני היו לרוב על חוף הים (שם ה' א') ובשפלה ובעמקים, היו רוב ערי האמורי בהר (שם י"א ג').

יש הסוברים כי ההבדל בין האמורי והכנעני הוא במקום מושבם. שניהם ישבו בארץ בימי הכיבוש. השבטים אשר ישבו בהרים בשני עברי הירדן נקראו אמורי, ואלה שישבו בשפלה ובעמקים נקראו כנענים.

גם בכתבות בבל ואשור ותל אל אמרנא נמצאו השם אמֻררא (שם העם) והשם אמֻררי (שם הארץ). בימי סרגן מלך אכד (לערך 3800 לפסה"נ) קראו הבבלים לסוריה ולכנען "ארץ האמורי". באגרות תל אל אמרנא (לערך 1400 לפני סה"נ) נקרא ארץ האמורי חבל אחד בפנים הארץ מצפון לכנען. בהוראה זו נמצא השם גם בכתבות מצרים, והוא מכוון בפרט לעמק שבין הר הלבנון והר חרמון. קדש אשר על נהר ארנטוס אשר בשנת 1500 לפהס"נ לערך נלכדה לפני החתים, נקראת עיר האמורי. ניתן לשער כי מתחילה היה מקום מושב האמורי מצפון לכנען בחבל הר הלבנון והר חרמון, והחתים שבניהם לחצו אותם נגבה לארץ כנען; וגם שם לחצו האמורי והחתי איש את רעהו בימים הקדמונים ההם, כנראה מדברי יחזקאל (ט"ז ג') האומר לירושלם: "אביך האמורי ואמך חתית".

יחס האמורי אל משפחות העמים האחרים לא ידוע. לפי המקרא, כנען הוא אביו, והוא יליד בית חם יחד עם כוש ומצרים. ציורים על מצבות מצריות עתיקות יוכיחו כי מראיהם היה כמראה הלוביים שבצפון אפריקה: רמי קומה ויפי תואר, מראה עור בשרם נאוה, שער ראשם שחור או צהוב ועיניהם תכלת. עמוס הנביא אמר כי גובה האמורי היה כגובה ארזים וחסון כאלונים (ב' מ').

הכתובים האחרונים מדברים באמורי כעם כבד עון ומלא כשפים אשר עלה בחטאותיו וכשפיו על כל יתר העמים, והם היו יוצאי ירך הנפילים מעם הרפאים (ספר "היובלים" פכ"ט י"א). בספר "ברוך" נמשלו ל"מים שחורים" מפני מעשיהם הרעים בכשפים ובכל תועבה, ומהם למדו בני ישראל בימי שפוט השופטים. בתלמוד יקראו חז"ל "דרכי האמורי" לכל הבלי הגויים ותעתועיהם, קסמיהם וכשפיהם אשר הזהירה עליהם התורה באומרה "ובחוקותיהם לא תלכו".


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן