לדף ראשי




אמציה - מלך יהודה, בן יואש. בן עשרים וחמש שנה היה במלכו (נ"א ק'=660 לפסה"נ) ומלך 29 שנה (מ"ב י"ד ב'). אבל לא נמנו לו רק 14 שנים. כי עוזיה (או עזריה) בנו מלך בחייו 15 שנים) ובאמת כלו לו ימי מלכותו מיד אחרי מפלתו במלחמתו עם יהואש מלך ישראל שמת באותה שנה (כי בשתים למלוכת יהואש מלך אמציה וכל ימי מלכות יהואש 15 שנים). אמציה חי אחרי מות יהואש 15 שנה (מ''ב י"ד י"ז) אך לא כמלך יהודה. והראיה שנאמר:

"הוא (עזריה או עוזיה, דהי"ב כ"ו ב') בנה את אילת וישבה ליהודה אחרי שכב המלך עם אבותיו" (מ"ב י"ד כ"ב)

ורק המלך יכל לבנות עיר וזה היה לפני מיתת אביו. וכשאתה מונה ימי הבית ע''פ שנות המלכים, אם אינך מחסר ט"ו שנים הללו שנמנו לאמציה ולעוזיה כאחת תמצא שעמד הבית 425 שנים ובאמת עמד רק 410 (רש"י שם).

אמציה עשה הישר בעיני ה' יותר מיואש אביו, אך הבמות לא הסיר. וכאשר חזקה הממלכה בידו המית את הקושרים והמכים את יואש אביו (מ"ב י"ב י"א), ואת בני המכים לא המית, ככתוב בתורת משה "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות". מזה נראה כי תורת משה וחוקותיה היו נודעים ונהוגים בזמן אמציה.

בדברי הימים (ב פרק כה) מסופר שהוא לחם בבני אדום, אסף משבט יהודה ובנימין שלוש מאות אלף יוצאי צבא, שכר מישראל (אפרים) מאה אלף גבור חיל במאה ככר כסף לעזור להם במלחמתם. הנביא הזהירו "אל יבוא עמך צבא ישראל כי אין ה' עם ישראל", ויבדילם אמציה, לגדוד אשר בא אליו מאפרים, ללכת למקומם, ואנשי הגדוד פשטו בערי יהודה ויכו מהם שלשת אלפים ויבוזו שלל רב.

אמציה נלחם עם אדום והכה את בני שעיר עשרת אלפים בני המלך ועוד עשרת אלפים תפש חיים וישליכום מראש הסלע (במקום עיר המבצר "סלע") וכולם נבקעו. אמציה קרא את שם העיר "יקתאל", מפני שהייתה לו לקיהוי שינים (רש"י), כי הביא עמו מאלהי הנכר ויעמידם לו לאלהים (דהי"ב כ"ה י"ד).

ויחר אף ה' באמציה ויאמר להשחיתו, והשיאו להתגרות במלך ישראל וליפול לפניו. וכן עשה, כי שלח מלאכים אל יהואש מלך ישראל לאמר: לכה נתראה פנים במלחמה. יהואש השיבו בלעג:

"החוח (מלך יהודה) אשר בלבנון שלח אל הארז (מלך ישראל) לאמר: תנה את בתך לבני לאשה, ותעבר חית חשדה (חיל הצבא) ותרמוס את החוח".

אך אמציה לא שמע אליו, כי התגאה בנצחונו על אדום. יצא למלחמה, הפסיד בה, ונפל שבי בידי יהואש בבית שמש. יהואש עלה לירושלים, פרץ את החומה, לקח את כל הכסף והזהב הנמצא בבית המקדש ואוצרות המלך, ואת בני התערובות "בני רברביא" לערבון שלא ימרדו עוד בו (רש"י). אז סרה המלוכה מידי אמציה אף כי עודנו חי (כאמור למעלה).
העם מאס בו כי יצא למלחמה שנפלו בה רבים. קשרו עליו קשר בירושלם, והוא נס ללכיש, שם הומת. הוא נקבר בעיר יהודה עם אבותיו.

בתלמוד
לדברי ר' לוי מסורת בידינו מאבותינו כי אמוץ (אבי ישעיה הנביא) ואמציה היו אחים (מגילה י; סוטה י':) ואמוץ היה איש האלהים שאמר לאמציה: מדוע דרשת אלהי אדום? (רש"י מגילה י"ד.).

דרש ר' יוחנן משום רשב''י:

איש חכם נשפט את איש אויל ורגז ושחק ואין נחת (משלי כ"ט),

שחקתי עם אמציה ונתתי מלכי אדום בידו, הביא אלהיהם והשתחוה להם.

ואמר רב פפא:

"היינו דאמרי אינשי, בכיי ליה למר דלא ידע, חייכי למר דלא ידע, ווי למר דלא ידע בין טוב לביש".

פירוש: בין שהקב"ה מרגז על המלכים, בין שמראה להם פנים שוחקות בנצחונות, אינם יראים מלפניו (סנהדרין ק"ג. רש"י).


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן