לדף ראשי




אנקונא - עיר עתיקה באיטליה, על שפת הים האדריאטי. משערים כי הייתה בה קהילה יהודית עוד בימי השלטון הרומי. אנקונא היא העיר הראשונה באיטליה שישבו בה היהודים במאה ה- 14, ומאז ידוע על ישיבתם שם. בשנת 1348 נמלטו יהודים רבים מגרמניה בגלל העלילה שהיהודים הרעילו את בארות המים להמית את הנוצרים. היהודים התיישבו באנקונא תחת שלטון השרים בני משפחת מאלאטיסטא שנטו להם חסד, נהנו מכל הזכויות המדיניות והביאו להרחבת המסחר והחרושת.
בראשית המאה ה- 15 בא לאנקונא הנזיר יעקב די מינורי המכונה Della Marco, אחד הקנאים אשר הרבו להעליל על היהודים. הוא הצליח להעביר ביום 7 באפריל 1427 חוק כי על היהודים לגור יחד ברחובות מזוהמים, ולשאת אות קלון כדי להבדילם מתושבי הארץ. הנזירים הסיתו את ההמון שלא לסחור עם היהודים.

בשנת 1420 דרשו הנוצרים כי יוקצה ליהודים בית קברות נפרד, כי עד אז היה בית הקברות היהודי בצד הנוצרי. היהודים קנו את השדה אשר מחוץ לשער של בית התפילה סאן פטרו, בחלק שעמד לפנים עליו מבצר האפיפיור, בין שתי הגבעות די קאפוציני וקארדיטו. ביום 11 יוני 1462 ספחו לבית הקברות עוד מקום ממעל לשער סאן פיטרו הנוטה אל הים.

כאשר נכנסה אנקונא תחת שלטון האפיפיור, נתן מרטין החמישי בשנת 1429 כמה זכויות ליהודים כדי למשכם אליו ולחזק את מסחר העיר והמחוז. בשנת 1494 הרשו ליהודים לפתוח בית מלווה באנקונא "ע"פ תקנות טובות", אך לאחר שלוש שנים מצא הסינאט שהיהודים לוקחים ריבית גבוהה, סגר את הבית וקנס את בעליו באלף דוקאטי זהב.
אותה שנה היה רעב בארץ, ושוב הרשו לפתוח את בית המלווה בתנאים נוחים לבעליו, וגם שחררו את נשי המלווים בריבית מלשאת העגולים באזניהם לאות קלון. בית המלווה הזה עמד עד שנת 1547, ובינתים נפתחו עוד בתי מלווה ברשות הסינאט.

בשנת 1498 אסר האפיסקופוס מאנקונא על היהודים להתפלל בצבור בבית הכנסת, אולם הסינאט חזר והתיר את התפילה לפני הימים הנוראים. בשנת 1524 ציווה הסינאט כי היהודים ישאו מגבעות צהובות לסימן, וביום 7 בפברואר 1528 ביטל את החוק הזה, כי היהודים הטיבו עם העיר כאשר הרחיקו ממנה את הצרפתים אוייביה. היהודים גם פדו את האפיפיור קלמנס השביעי, שהיה שבוי ביד הגרמנים. היו אלה ימים טובים לישראל, נוספו אליהם ממגורשי נאפולי (1539), ועל ידם גדלה הקהילהת ונתוספו שלושה בתי כנסיות.

בשנת 1529 בא לאנקונה, שלמה מולכו, וזאת הייתה התגלותו הראשונה באירופה. בשנת 1532 באה אנקונא תחת ממשל אפיפיור פאולוס השלישי, שעשה הנחות שונות ליושבי אנקונא, ונטה חסד גם ליהודים.
בתקופת פאולוס הרביעי הורע מצב היהודים מאד. האפיפיור חזר בו מן החוק שהוציא בספטמבר 1555, השנה הראשונה למלכו, להתיר ליהודים לסחור בכל הארץ. ביום 12 ביולי 1553 חידש את הפקודה שהיהודים יגורו ברחוב שיהיה מובדל מהנוצרים, ושיהיה ליהודים רק בית כנסת אחד והשאר יהרסו. חודשה הפקודה של חבישת מגבעת צהובה לאנשים וצעיף צהוב לנשים, ונאסר להשתמש במשרתת נוצריה. הותר רק מסחר בבגדים ישנים, ונאסר למוד כל חכמה מלבד רפואה. נאסר על הרופעים היהודים לרפא חולים נוצרים. היהודי לא ייקרא בתואר "אדון" (Signor).
ביחוד הכביד האפיפיור את ידו על האנוסים אשר באו לחסות במדינת אנקונא, ושלח שמה איש קשה להשמיד את האנוסים אשר לבבם פונה אל הדת היהודית. בחודש סיון 1556 סחבו 23 גברים ואשה אחת לככר דלה מוסטרה, שם נתלו על עץ וגויותיהם נמסרו לשרפה. אנוסים רבים נמכרו לעבדים (עי' שלשלת הקבלה). עד היום קוראים באנקונא בתשעה באב קינה אחת על מות הקדושים ההם, אשר יסד ר' מרדכי בן יהודה מבלאניס או ר' יעקב די צאנו.

פיוס הרביעי ביטל את רוב גזרותיו של פאולוס הרביעי ביום 27 בפברואר 1562, ומאז הייתה לעדת אנקונא רווחה.
האפיפיור פיוס החמישי שעלה אחריו היה קנאי, והחזיר את גזרות פאולוס הרביעי. גזר על היהודים לעזוב את הארץ שבשלטון הכנסיה בתוך שלושה חדשים, ורק ליהודי אנקונא ורומא התיר להישאר בגלל שסחרו עם ארצות המזרח. השלטון המקומי באנקונא חוקק חוקים לרעת היהודים בשנת 1566, ובגלל חוקים אלה יצאו יותר מאלף משפחות מן העיר.

האפיפיור סיקסטוס החמישי הטיל על היהודים מסים, אבל עשה להם גם כמה הנחות והגן עליהם, ולכן שבו לארצו רבים מהמגורשים ועוד נוספו עליהם חדשים. בפקודה מיום 22 באוקטובר 1586 הרשה להם לגור בכל ארצו ולהתעסק בכל מסחר וחרושת. בימיו התחזקה קהילת אנקונא, גדלה ורבתה, ובשנת 1586 הרחיבו את גבולות הגטו.
ביום 16 באוקטובר 1753 שרפו כמה ספרי ישראל באנקונא מטעם המבקר אנטוניוס קיסטנצי שנשלח מהאפיפיור ברומא.

בגלל פחד המרד בשנת 1793 הוצאה באנקונה פקודה בשם האפיפיור פיוס השישי, בה הודיע ליהודי אנקונא וסיניגליא שלפי משפט האינקוויזיציה נדרשים היהודים לקיים את החוקים משנת 1775, וביחוד לשאת את הסימן הצהוב. גברים על המגבעת, ונשים על הראש בגלוי בלי לכסותו.

בעשירי לחדש פברואר 1797 נפתחו שערי אנקונא לפני נפוליון. הגיטו בוטל, ועמו המיסים הכבדים. בועד העיר שיסד נפוליון נמנו גם שלושה יהודים והם: שמשון קוסטנטיני, דוד מודפורגו ויחזקאל מורפורגו.
כאשר בטלה ממשלת נפוליון באיטליה חזרה אנקונא אל ממשלת האפיפיור. בוטלו הסדרים החדשים, והיהודים שבו לעבדותם. בשנת 1831, בזמן המהפכה באיטליה, נהרסו שערי הגיטו לגמרי. חרות מלאה ליהודים באה רק בעקבות המאורעות של שנת 1848.
בשנת 1861 פורסם חוק שכל הקהילות ובהן אנקונא ישתחררו מעול האפיסקופוס ציר האפיפור, וכל אחת מהקהילות תעמוד ברשות עצמה.

בשנת 1900 נמצאו באנקונא 1700 יהודים מתוך שלושים אלף תושבים. בעיר שני בתי תפילה אשר בנוסח איטליה.

רבני אנקונה
בין הרבנים באנקונא: ר' יחזקאל פרובינציאלי בשנת 1670, אשר תשובותיו נמצאו ב"פחד יצחק" וגם בתשובות "עפר יעקב" של ר' נתנאל בן אהרן סגרי (כ"י);
אחריו היה ר' יוסי (Giosue), רפאל פירמי (Fermi) בסוף המאה הי"ז והוא חבר 318 שו"ת (כ"י עי' Rev. Et. Juives x. 183).
אחריו ר' יוסף פיאמיטא (Giuseppe Fiammetta) שהדפיס תפילות וזמירות בשם "אור בוקר" וכתב שני כרכים של שו"ת (בכ"י), ומת בשנת 1730.
חתנו היה ר' שמשון מורפורגו ששמש אחריו והדפיס ספר שו"ת ודינים ומת בשנת 1740.
אחריו היה ר' יצחק פיאנו מרומא (1770-1752); חיים אברהם ישראל מרודס (1785-1774), מחבר "בית אברהם" ו"אמרות טהורות"; רפאל ישעיה אזולאי (1826-1787) שכתב שו"ת שנמצאו בספרי אביו חיד"א.
ר' יעקב שמשון שבתי סינגאליא (seniaglia) מחבר "אביר יעקב", "מתת אלהים" ו"נזיר שמשון" (בכ"י);
אחרי אזולאי שימש ר' דוד וויוואנטי (1876-1829) שהניח כמה כ"י בספרות ודת ישראל.
אחריו ר' יצחק רפאל טידישי (Tedeschi).



הערות לערך:
שם המעיר: ויטרבו דן
הערה: בהתייחס לרבני העיר אנקונה, אחד מאבות אבותי היה הרב יחיאל חיים ויטרבו , או בשמו האיטלקי - ויטאלה ויטה ויטרבו
הוא נולד באנקונה בא' טבת תקכ"ז, 3.12.1766 ונפטר באנקונה ב-1842 . הוא היה בנו של מרדכי רפאל שמשון צמח ויטרבו או בשמו האיטלקי אנג'לו סנסונה.
יחיאל חיים חיבר 3 ספרים ובהם שו"ת, שירים, ודרשים.
ניתן למצוא את ספריו בספריה הלאומית בי-ם וגם בספריה הלאומית המלכותית בלונדון.
הספרים שכתב הודפסו באנקונה: "יחיו דגן" בשנת 1830 , "ויחי עוד" בשנת 1839 וספרו האחרון התפרסם לאחר מותו בהוצאת בנו, הרב שלומיאל (פצ'יפיקו) ויטרבו בשנת 1843 . באוסף כתבי היד של הספריה הלאומית ניתן למצוא גם מכתבי-ידו, ובהם שו"ת, חרוזים ושירים והספדים וכן גם מכתבים שנשלחו אליו מהראשון לציון - הרב יונה משה נבון מי-ם בשנות ה-30 של המאה ה-19.
המידע מבוסס על מחקר אישי שעשיתי, ומקורות ארכיונים של קהילת אנקונה שנמצאים בארכיון העם היהודי בגבעת-רם.
ניתן גם לקרוא עליו באנצקלופדיה ג'ודאיקה וכן בערך "ויטרבו" במחשב מאגר-המידע של בית-התפוצות.
אשמח באם תעדכנו את המידע גם באנצקלופדיה היהודית.
אגב, ניתן למצוא את ספרים כקבצים להדפסה גם דרך האתרים המקוונים שעוסקים בנושא.
בברכה
דני ויטרבו

מקור ההערה: מחקר,אנציקלופדיה וידע אישי

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן