לדף ראשי




סיבליה - אשיבליה - בירת מדינה בשם הזה שהייתה ממלכה עצמאית, ועכשיו נחשבת לעיר גדולה ורבת אוכלסין ונודעת ביופיה מכל ערי ספרד מלבד מאדריד. קהילת ישראל באשביליא עתיקה מאוד, ולפי המסורה התישבו שם היהודים סמוך לחורבן הבית השני (שבט יהודה, הוצאת ווינער עמ' 14). כאשר לכדוה הישמעאלים ובראשם מוסא, מסרו את הנהגת העיר בידי היהודים תחת ממשלת המלך מוחמד אלמעתמד. העיר הייתה מקום מפלט ליהודי גרנדה בעת צרתם. כמה יהודים, ובהם אבן מסגאי, נבחרו לתפקידים מדיניים, ור' יצחק בן ברוך אבן אלבאליא, שהיה תלמודי ותוכן מצויין, נמנה להיות תוכן בחצר המלך ו"נשיא" לקהילת ישראל.

אשביליא נתמלאה מחורבנה של קרטובה וגרנדה. אלמעתמד לא רצה להיכנע בפני מלכי הנוצרים, ודן לתליה את יצחק אבן שלביב, שליח אלפונזו הששי מקסטיליה להתערב בעניינים המדיניים. אך בשנת 1091 הורידוהו האלמוראבידים ממלכותו.

בשנת 1148 נלכדה סיביליה ע"י האלמוהאדים (המייחדים) ובראשם עבד אלמועין, שהכריח את היהודים לקבל דת מוחמד. יהודים אשר מאנו לעשות כן, שם בכלא או מכר לעבדים.

בשנת 1248 לכד פרדינאנד השלישי מקסטיליה את אשביליא, והיהודים הקדימו לקבל אותו בשער העיר וספר תורה בידם, וגם מסרו לו מפתח הגיטו לאות הכנעה. פרדינאנד זכרם לטוב, נתן להם רשות לשבת במקומם, גם מסר בידם כמה מסגדים להפכם לבתי כנסת. אלפונזו העשירי קיים את זכויות היהודים שנתן להם אביו.

באמצע המאה ה- 14 היו יהודים רבים באשביליא שעשו חיל רב עד שהתקנאו בהם הנוצרים, ובשנת 1341 החלו לרדוף אותם ולחוקק חוקים מיוחדים נגדם. אחד החוקים היה שהרוצח נפש יהודי חייב רק עונש כסף. היהודי יוסף פיכון הסוכן על אצרות המס הומת. הכומר פיראנד מארטיניז דרש בפומבי להרוג את היהודים. ההמון שמע לו, ועשה פרעות נוראות בגיטו בראש חודש תמוז שנת קנ"א (6 יוני 1391). נהרגו כארבעת אלפים יהודים, והנשארים המירו דתם. בין הנהרגים היה ר' יצחק בן שושן. קצתם המיתו את עצמם על קדושת השם, ובתוכם ר' יהודה בן אשר, הוא, אשתו וחמותו, אשת ר' יעקב בן הרא"ש.

דון חסדאי קרשקש שהיה בזמן הגזרה אבד בה את בנו, והוא כתב בספר את כל פרטי הצרות והתלאות שאירעו אז, ויאמר:

"יום ר"ח תמוז קנ"א המר והנמהר, דרך ה' קשתות האויב על קהילת סבילייא רבתי עם, שהיו בה כמו שישה או שבעה אלפים בעלי בתים. והציתו באש שעריה והרגו בה עם רב, אך רובם המירו. ומהם מכרו לישמעלים מהטף ומהנשים. והיו מסילות היהודים יושבים בדד, ורבים מתו על קדושת השם, ורבים חללו ברית קודש" (שבט מוסר, הוצאת ווינער עמ' 128).

אלה שהמירו דתם היו אנוסים, ובסתר שמרו דת ישראל, וחוקר האמונה אמר לדוכוס באשביליא:

אם תרצה אדוננו לדעת איך האנוסים שומרים השבת, נעלה המגדל ונראה כי אין עשן יוצא מארובות בתיהם עם תוקף החורף (שם עמ' 96).

חכמי סיביליה
אברבנאל ואבן תבון ישבו בסיביליה. קודם לכן ישבו שם אבון בן שרדא, המשורר יהודה אבן בלעם, ר' יוסף אבן מיגאש, הריטב"א, ר' משה הלוי אבולעפיא שהיה רופא למלך סיביליה האחרון, המשורר יהודה שמואל עבאס, ר' דוד אבודרהם, ר' יהודה אלשקר, ר' דוד בן שלמה אבן יעיש, דון משה בן סעדיה פיגה, ר' יהודה אבן וירגא מחבר "שבט יהודה".

בשנת 1905 ישבו בסיביליה כמאתיים משפחות יהודים בין 146,205 תושבים, רוב היהודם הם גרים שבאו מטאנג'יר וערים אחרות באפריקה.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן