לדף ראשי




הוולגטה - כאשר השפה הרומית (לטינית) הייתה לשפה הרשמית של הכנסייה הנוצרית החלו מתרגמים את כתבי הקודש גם לשפה זו. בסוף המאה הד' חי בבית לחם אחד מאבות הכנסייה ושמו הירונימוס. הוא למד עברית כבר בצעירותו והוא ידע לטינית ויוונית על בוריין. בשלב ראשון הוא תרגם את הספרים שמואל, מלכים ונביאים, אח"כ את ספרי החכמה ולבסוף את התורה, (בשנת 405). בתחילה צמוד התרגום מאוד לנוסח העברי, ואילו בספרים שתורגמו מאוחר יותר, התרגום חופשי יותר. במבואות לכמה מספרי המקרא הוא מתאר את עבודתו ומעיר, כי בכתבי הקודש יש להתבונן לא במלים כי אם בטעמן הכללי.

הוולגטה, שפירושה עממי, רווח ונפוץ בעם, נתקבלה ע"י הכנסייה הנוצרית כנוסח מוסמך של כתבי הקודש. החלוקה לפרקים שהוכנסה במאה הי"ג לכתב היד של הוולגאטה הועתק משם לספרי המקרא שלנו. מן הוולגאטה נעשו תרגומם ללשונות אירופה ובצורה זו היא השפיעה על לשונות אלו ונעשתה יסוד בתרבות אירופה (הפסל המפורסם מיכאל אנג'לו שיצר את הפסל משה רבנו, הדביק קרניים למצחו של משה - בהסתמכו על תרגום הוולגטאה לפסוק "כי קרן עור פני משה" (שמות לד, לה).


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן