לדף ראשי




יבנה - עיר על שפת הים התיכון, בין אשקלון ליפו. עוזיהו מלך יהודה לכדה ופרץ את חומותיה (דהי"ב כ"ו ו'). יש אומרים שהיא זהה עם יבנאל (יהושע ט"ו י"א).
בבית שני הייתה יבנה עיר בצורה מאוד, ומלחמות רבות נלחמו עליה. אנשי יבנה היו מרובים עד שיכלה לשלוח כארבעים אלף אנשי חיל למלחמה. יהודה המכבי שרף אותה (חשמונאים ב' י"ב). שמעון המכבי כבש את העיר. היהודים לא ישבו בה עד ימי אלכסנדר ינאי. הקיסר פומפיי החזירה לסורים, והיא נבנתה מחדש ע"י גבינוס (בשנת 57 לפה"ס). הקיסר אוגוסטוס מסר את יבנה להורדוס, וזה נתנה לאחותו שלומית (יוספוס קדמוניות ובמלחמות). חיילי רומי הקימו שם מזבח אדמה לקאליגולה, והיהודים הרסו אותו. אספסיינוס צר על יבנה והכניע את יושביה היהודים שמרדו בקיסר (יוספוס, מלחמות, ספר ד').

בזמן התלמוד
לפני חורבן הבית ביקש רבן יוחנן בן זכאי מטיטוס לתת לו את יבנה כדי שתהיה מקום תורה לחכמי ישראל (גיטין נ"ו:). יבנה הפכה מקום מרכז לפרושים: שם היה מושב הסנהדרין עד ימי רשב"ג ובר כוכבא.
בין הגלויות שגלתה סנהדרין מצויה יבנה: גלתה סנהדרין מירושלים ליבנה ומיבנה לאושא, ושוב מאושא ליבנה ומיבנה לאושא (ר"ה ל"א.:).
ביבנה היו ארבעה חכמים שידעו שבעים לשון: רבי אליעזר ור' יהושע ורבי עקיבא ושמעון התימני (סנהדרין כ"ז:), ולפי נוסחה אחרת: בן עזאי בן זומא אליעזר בן מתתיהו וחנניא בן חנילאי (ירוש' שקלים פ"ה א').

החכמים ישבו בכרם ביבנה (שבת קל"ח:). פירש רש"י: שישבו בישיבה שורות שורות כמו בכרם. ביבנה יצאה בת קול שקבעה הלכה כבית הלל (ירושלמי ברכות פ"א ד').
פעם אחת היו החכמים מסובין בעליה ביבנה ושמעו בת קול מן השמים שאמרה יש בכם אחד שראוי שתשרה עליו שכינה, ונתנו עיניהם בשמואל הקטן (סוטה מ"ח:). ר' שמואל זה תיקן ברכת המינים ביבנה בימי רבן גמליאל (ברכות ב"ה:). שם תקנו תקנות ופסקו הלכות (זבחים נ"ז.). ביבנה קידשו את החודש וקבעו מועדים.

אמר רבי אלעזר בר' צדוק, כשהיינו עוסקים בעיבור השנה ביבנה, לא היינו מפסיקים לא לק"ש ולא לתפלה (שבת י"א.).

בזמן רבי היו אוצרות חטין ביבנה למכור (ב"ר פע"ו).
הנוסע בנימין מטודילה אומר, כי יבנה היא איבלין שנזכרה בקורות מסעי הצלב, 3 פרסאות מיפו ושתים מאשדוד (עזוטוס). ניכרים שם חורבות הישיבה, אך לא מצא בה שום יהודי.

בימינו הייתה כפר ערבי גדול בשם: יִבְּנָה (נ. צ. 126-141), על גבעה תלולה בככר הרחבה שבין נחל רובין בצפון לבין נחל סוכריר (נ. צ. 126-141), (עתה: נחל לכיש) בדרום, 7.5 ק"מ דרום מערב לרחובות, שמנה כארבעת אלפים תושבים, ברובם מוסלמים. החרסים שנמצאו במקום הם מתקופות הברזל ומהתקופה הרומית-ביזנטית.

כיום
העיר יבנה
במלחמת השחרור כבשו חיילי צה"ל את הכפר באייר תש"ח, ותושביה הערביים נמלטו ממנו. בשנת 1949 הוקמה יבנה כיישוב לעולים, כאשר מתיישביו הראשונים היו יהודים מבולגריה. עם הזמן עלו יהודים מצפון אפריקה, תימן, איראן ואירופה ובשנות התשעים מברית המועצות לשעבר ואתיופיה.
בשנת 1986 שונה מעמדה של יבנה ממועצה מקומית לעיר וראש עירה הראשון היה מאיר שטרית. כסמל העיר נבחר סמל המחולק לשלושה: ספר, המסמל את הזיקה לתנ"ך ולמסורת היהודית, קשת בענן, המסמלת תקווה וקבר רבן גמליאל, המסמל את עברה של העיר.

קבוצת יבנה
קבוצת יבנה נמצאת בתחומי מועצה אזורית חבל יבנה, כשבעה קילומטר מדרום ליבנה המקראית. הקבוצה משתייכת לתנועת הקיבוץ הדתי, איגוד הקבוצות של הפועל המזרחי.

קבוצה המייסדים התגבשה בגרמניה במסגרת ברית חלוצים דתיים (בח"ר). חברי הקבוצה עלו לארץ ישראל ב-1929 והקימו בשנת 1931 את "קבוצת רודגז" בכפר אברהם שליד פתח תקווה. חלק מחברי הקבוצה היו בין מייסדי טירת צבי. בחורף 1940 - 1941, עבר הקיבוץ למקומו הנוכחי בשפלת החוף. הקיבוץ נחשב כיום לאחד הקיבוצים המבוססים מבחינה כלכלית בארץ, משום שהוא חי על עבודה ולא עסק בספקולציות כספיות.
בסמוך לקבוצה מצויות ישיבת כרם ביבנה וקרית החינוך גבעת וושינגטון.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן