לדף ראשי




התוכן:
תולדותיו
תשובותיו ופירושיו
מחבר "הלכות"

יהודאי גאון - גאון סורא בשנות 764-760, אחר מר אחא גאון. ואע"פ שהיה רב יהודאי מחכמי ישיבת פומבדיתא, לא נמנע ר' שלמה ריש גלותא למנותו לגאון בסורא, בניגוד למנהג למנות גאון מחכמי הישיבה באותה העיר.

תולדותיו
רב יהודאי היה עיוור, ובכל זאת נבחר להיות ראש הדיינים, למרות שהדבר נגד הדין, כי סומא בשתי עיניו פסול לדון (סנהדרין מ"ט.). בשו"ת שערי צדק ח"ח ש"ז סי' י"א התיר רב נחשון לכתחילה להושיב דיין סומא בשתי עיניו, אם הוא חכם ונבון ורבים צריכים לו. נראה כי הלכה זו נקבעה סמוך למאורע ההוא. ר' יהודאי עצמו התיר לחזן סומא להתפלל לפני התיבה אם הוא מרוצה לקהל (אור זרוע ח"א 116).
לר' יהודאי היה בן בשם ר' יוסף (הלכות פסוקות הוצאת שלאסבערג 122). מר אחינאי היה בין תלמידיו. רב יהודאי נחשב מגדולי הגאונים. רב שרירא גאון אומר עליו "דלא הוה בסורא מאן דמופלג בחכמה כוותיה". נתקבל לפוסק מומחה שסמכו על הלכותיו (תשובות הגאונים הוצאת ליק סי' מ"ג; ר' יעקב עמדין שאלות יעב"ץ ח"א סי' קמ"ה).

תשובותיו ופירושיו
תשובותיו לרוב קצרות מאוד. לפעמים כוללת תשובתו מלים אחדות, או מילה אחת. היה משיב למאות שאלות שנשלחו לישיבה לפסוק ההלכה למעשה. לא נתן טעם לדבריו, ולא ציין מקור לדברים בתלמוד, ורק לתלמידיו היושבים לפניו באר הדברים היטב.
בשערי צדק נמצאו ממנו 13 תשובות. לדוגמא: ישראל שיש לו קרובים מומרים מאי להברותן? ואמר "לא מתבעי" (ח"א ש"ד סי' י"ג); עבד שוטה וקטן מאי להטבילן? ואמר "בגר" (שם ש"ח סי' ד'); מאי למול על גבי עפר? ואמר "שפיר דמי" (שם סי' י"ב).
בתשובות הגאונים דפוס קושטא יש ממנו חמש תשובות קצרות בדרכו, ושלוש בהכרעת הלכה. בתשובות הגאונים דפוס ליק סי' ס"ה הובאו ממנו 41 תשובות, מהן עשר שכבר נזכרו בספרי תשובות הנ"ל.
בשערי תשובה יש ממנו 2 תשובות.
נמצאו ממנו גם תשובות ארוכות בענייני קרקעות (הורוויץ "הלכה'שע שריפטען דער גאנים" ח"א 45 והלאה, מילער, "מפתח לתשובות הגאונים" 66).

פרש את דברי המקרא, כמו שמצינו: ושאילו מקמיה ההוא פסוקא מי עלה למרום, ומאי צנים ופחים (שערי צדק ש"ז סי' ל"ב); והטעם שלא נשק יעקב ליוסף - ואמר דהוה קרי ק"ש ולא פסק (שם).
פירושיו לתלמוד רבים, בלשון קצרה וצחה, עד שבני הישיבה גרסום בלימודם בלשונו ממש, והרבה מהם כתבו אותם בגליון הש"ס. מפני שהיה לשונו כלשון הגמרא, טעו המעתיקים והכניסו אותם בכמה מקומות לנוסח התלמוד, עד שגדולי הראשונים הוכרחו להעיר שזו טעות המעתיקים ואינו מעיקר הגמרא (עי' תוס' ב"ק נ"ג:).
בעניין התרת נדרים החמיר ואמר "אין בנו מי שיודע להתיר נדרים השבועות ואין בנו לשון טרפא", ולכן לא לימד מסכת נדרים בישיבה. הגאונים שבאו אחריו נמנעו מלהתיר נדרים שלא לדבר מצווה ולשלום הצבור וכדומה. דווקא בהתרת חכם החמירו, ולא בהפרת בעל (עי' אלפסי סוף מסכת נדרים), כי בימיו הרבו החכמים להתיר נדרים, עד שנעשה הדבר קל בעיני הבריות והקראים לעגו להם. ולכן תיקן שלא להתיר, כדי לעצור בעד הרבנים מלהתיר נדרים ושבועות.

מחבר "הלכות"
ר"י חבר הלכות רבות בקבצים שונים שנקראו בפי התלמידים:
"הלכות דר' יהודאי גאון"
"הלכות פסוקות"
"הלכות ראו"
"הלכות קטועות"
"הלכות קצובות"
"הלכות קטנות"
בסוף שו"ת מהר"ם מרוטנבורנ (כ"י פראג) יש כמה "הלכות קטנות דר' יהודאי" ושו"ת המתחילות במלה "וששאלתם" או "ושאמרתם".
"הלכות פסוקות" מר"י תורגמו מארמית לעברית כנראה לצורך היהודים הגרים ביון שלא הבינו היטב לשון הגמרא, ואין ספק שיש בהן הוספות רבות מהתלמידים.
אמרו בשם ר"ת כי בהיות ר"י מאור עיניים [=עוור], פעמים שהיו תלמידיו כותבים בשמו מה שלא יצא מפיו ולא עלה על דעתו, ולכן אין לסמוך על קצת דברים מהלכותיו.
במקומות אחדים מביא ר"י דברי גאונים שקדמוהו, והוא מזכירם בשמם (הלכות גדולות דפוס ווין דף י"ג ע"ד). לעומת זה נבלעו הלכות ודינים רבים מר"י בהלכות גדולות ובספרי הראשונים מבלי שהזכירו את שמו.



הערות לערך:
שם המעיר: נחום לוין
הערה: אף בב"מ דף ה' ע"א העיר הר"ן ועוד על מ"ש הגמ' ולמ"ד הילך פטור שהוא תוספת מרב יהודאי גאון
מקור ההערה: ידע אישי

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן