לדף ראשי



ר' יהודה נשיאה - נשיא ואמורא בא"י, בן ר' גמליאל השלישי ונכד רבי. חי בטבריה באמצע המאה השלישית. היה תלמיד ר' חייא (ירוש' שבת פ"ו, סנהדרין פ"י).
ר' הושעיה רבה היה חברו, ושלח ליה מנות בפורים (מגילה פ"א ו').
הוא ובית דינו נמנו על שמן של גויים והתירוהו, ורב לא רצה לאכול ממנו. א"ל שמואל: אכול, ואם לא כתיבנא עלך זקן ממרא, אטרח עליה ואכל (ע"ז פ"ב ט', תוספתא שם פ"ד י"א).
ר' שמלאי רצה שיתירו גם פת פלטר. ואמר ליה ר"י אם כן קרו לן "בית דינא שריא" [=בית דין מתיר איסורים].
בית דינו תקנו תקנה בגט, שאם אמר הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש, ומת בתוך י"ב חודש הרי זה גט (ע"ז ל"ז.).
ר"י נשיאה השני לא היה חשוב בעיני ר' ינאי שהיה סגי נהור, אבל חכמי דורו נהגו בו כבוד (ירוש' סנהדרין פ"ב).

רבי יהודה נשיאה גזר תעניתא, בעי רחמי ולא אתא מיטרא. אמר: כמה איכא משמואל הרמתי ליהודה בן גמליאל! אוי לו לדור שכן נתקע, אוי לו למי שעלתה בימיו כך! חלש דעתיה ואתא מיטרא. (תענית כד א)

[=רבי יהודה הנשיא גזר תענית גשמים, ולא בא מטר. אמר: כמה יש משמואל הרמתי ועד יהודה בן גמליאל – שמואל ביקש גשם וירד, ואף אני בדורי מבקש גשם וצריך הגשם לרדת. אוי לו לדור שכך נתקע, או לו למי שעלתה בימיו כך. הצטער, וירדו גשמים].

אופיו
ר' יהודה נשיאה, כמו אביו זקנו רבי, היה ידוע במידת הענווה. כאשר דרש יוסי מעוני בכנישתא דטבריא נגד בית הנשיא, קבל ר' יהודה נשיאה את דברי הפיוס של ר' יוחנן וריש לקיש והתפייס. כאשר כעס פעם על ריש לקיש, וברח ריש לקיש מפניו, שמע לדברי ר' יוחנן והלך בעצמו והשיבו (ירוש' סנהדרין פ"ב א').
מצאנו ששלח ר"י נשיאה שאלה לריש לקיש ע"ד המאורע שקרה לו עם דיקלטינוס (ירושלמי תרומות סוף פ"ח)
ר' יהודה נשיאה האריך ימים: היה עם ר' הושעיה רבה רבו של ר' יוחנן, ומת אחר ר' יוחנן שמת בשנת ד"א מ"ט (289).


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן