לדף ראשי




ר' יהודה בר אלעאי - תנא בדור הרביעי, במחצית השנייה של המאה השניה. נולד באושא שבגליל (שה"ש רבה פ"ב) והאריך ימים. רבותיו היו רבי עקיבא ור' טרפון (מגילה כ'). יהודה בן בבא סמכהו בשעת הגזרה, והוא הוכרח לברוח מאדריינוס (תוספתא ערובין פ"ח ו', סוכה פ"א ז'). רבי יהודה בר אלעאי היה מורה הוראה לבית הנשיא (מנחות ק"ד), היה חסיד מעיקרא (ב"ק ק"ג) ועליו נאמר "מעשה בחסיד אחד" (ברכות י"ח: עי' מהרש"א שבת קכ"ז: ברש"י).
מיום שנולד ועד מותו לא נמצא בו חטא, מלבד עז שגידל לשתות חלב, כי היה גונח מלבו והרופא ציווהו לשתות חלב עזים. מעשה זה היה בניגוד לתקנת חכמים שאסרו לגדל בהמה דקה בא"י (תמורה ט"ו).

ר' יהודה חי בתקופת הרומאים. הגמרא במסכת שבת מספרת על ויכוח בין שלושה חכמים על היחס לרומאים. רבי יהודה שיבח את מעשי הרומאים, לעומת רבי יוסי ששתק ורבי שמעון בר יוחאי שגינה את הרומאים. בעקבות זאת, קדמו הרומאים את רבי יהודה והוא נחשב "ראש המדברים בכל מקום", ונתעלה בצווי המלך (שבת ל"ג: מנחות ק"ג).
בני דורו עסקו בתורה יותר מדורו של משה ויהושע וחזקיה. אמרו עליו שבישיבתו היו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה (סנהדרין כ').
היה יפה תואר מאוד.

חד מטרונא חמתא אפוי נהירין. אמרה ליה סבא סבא חד מן תלת אילין אית בך: או את שתי חמר או מלוה ברבית או מגדל חזירין. א"ל תיפח רוחא דההיא אתתא, חדא מן תלת אלין לית בי אלא אולפנא שכיח לי, דכתיב חכמת אדם תאיר פניו (קהלת ח' א', ברכות נ"ה.)
[=מטרונה ראתה פניו מאירים, אמרה לו: סבא סבא, אחד מהשלושה יש בך: שותיה יין, או מלווה בריבית או מגדל חזירים. אמר לה: תפיח רוחה של אותה אישה. אין בי אף אחד מהשלושה, אלא שאני לומד, וכתוב "חכמת אדם תאיר פניו"].

נוהג היה להתעטף בסדינין המצויצין בכל ערב שבת, ודמה למלאך ה' צבאות (שבת ב"ה).
היה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה (כתובות י"ז).
בערב תשעה באב מביאין לו פת חרבה במלח, היה יושב בין תנור וכירים ואוכל, ושותה עליה קיתון של מים, ודומה כמי שמתו מוטל לפניו (תענית ל').
התפרנס מיגיע כפיו, וכד אזיל לבי מדרשא שקיל גולפא על כתפיה. אמר: גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה (נדרים מ"ט).
היה עני ביותר, עד שהוא ואשתו התכסו במעיל אחד.

זימנא חדא גזר רשב"ג תעניתא, ורבי יהודה בר אלעאי לא אתי לבי תעניתא, אמרין ליה "לא אית ליה כסויא" שדר ליה גלימא ולא קביל, דלי ציפתא ואמר ליה לשלוחא חזי מאי איכא! מיהו לא ניחא לי דאיתהני בהדין עלמא (שם).
[=יום אחד קרא רשב"ג לתענית ציבור, ורבי יהודה לא בא. אמרו לרשב"ג: אין לו מה ללבוש. שלח לו גלימה, ולא קיבל. הרים מחצלת, נעשה נס, וראה השליח שיש זהובים רבים מתחת לשטיח. אמר שלא נוח לו ליהנות בעולם הזה]

לא קבל עליו משרת חכם, מפני שדעתו לא הייתה מיושבת עליו, שהיו בניו מתים בחייו (מ"ק כ"א. שמחות פ"י) ולכן אמרו עליו חכם לכשירצה (גיטין ס"ז).
נקבר בכפר עין זיתין ליד צפת.
יותר משש מאות הלכות של ר' יהודה נמצאות במשנה. מלבד מסכת קנים אין מסכת שלא הוזכר בה שמו של ר' יהודה. גם בתוספתא ובספרא בא שמו של ר' יהודה יותר פעמים מכל שם אחר. לא בהלכה בלבד, אלא גם באגדה היה ר' יהודה מהפוריים ביותר בין התנאים.

בהלכה הוא נושא ונותן כמה פעמים עם חבריו, תלמידי ר' עקיבא, ויש שמוסר בשמם (ע"ז סו:א). במחלוקת בין ר' יהודה ור' מאיר או ר' שמעון, ההלכה כר' יהודה (עירובין מו:ב). תלמידיו היו מחכמי הדור החמישי לתנאים: ר' אלעזר בר' שמעון (סוטה לד:א) ור' ישמעאל בר' יוסי (סוכה יח:א). גם ר' יהודה הנשיא, מסדר המשנה, היה תלמידו (שבועות יג:א, ירוש' ב"מ ג). ר' יהודה היה "מוריינא דבי נשיאה" (מנחות קד:א, מורה בבית הנשיא, שעל פיו היו עושים כל דבריהם - רש"י).

הרבה מסורות וזיכרונות מסר ר' יהודה. לדוגמא:

בלוג היה מנסך (את המים על המזבח) כל שמונה, ולמנסך אומרים לו: הגבה ידך! שפעם אחת ניסך אחד על גבי רגליו, ורגמוהו כל העם באתרוגיהן (משנה סוכה ד:ט);
מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים, לא ראה בכבודן של ישראל. אמרו: כמין בסילקי גדולה הייתה, סטיו לפנים מסטיו, פעמים שהיו בה שישים ריבוא כיוצאי מצרים (ואמרי לה: כפליים כיוצאי מצרים) והיו בה ע"א קתדראות של זהב, כנגד ע"א של סנהדרין גדולה, כל אחת ואחת אינה פחותה מעשרים ואחד ריבוא ככרי זהב, ובימה של עץ באמצעיתה, וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו, וכיוון שהגיע לענות אמן הלה מניף בסודר וכל העם עונין אמן. ולא היו יושבין מעורבין, אלא זהבין בפני עצמן וכספין בפני עצמן ונפחין בפני עצמן וטרסיים בפני עצמן וגרדיים בפני עצמן, וכשעני נכנס שם מכיר בעלי אומנתו ונפנה לשם, ומשם פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו (סוכה נא:ב); מעשה בהילני המלכה בלוד, שהייתה סוכתה גבוהה מעשרים אמה והיו זקנים נכנסין ויוצאין לשם ולא אמרו לה דבר (סוכה ב:ב).

עיקר התורה, לפי השקפתו של ר' יהודה, הוא מדרש ההלכה. רובו של הספרא, מדרש ההלכה לספר ויקרא, הוא של ר' יהודה, שפיתח בו את שיטת ר' עקיבא רבו. הספרא נערך והורחב בדור הראשון לאמוראים. ר' יהודה כתב משנה, ושיקע את משניות רבותיו, בייחוד את משנתם של ר' אליעזר, שקיבל מאביו (מנחות יח:א), ר' טרפון ור' עקיבא. ר' יהודה הנשיא, מסדר המשנה, השתמש במשנתו הרבה, בצד משנתם של ר' מאיר וחבריו תלמידי ר' עקיבא.



הערות לערך:
שם המעיר: דן תור-0545490992 עופרה ,dantor1@walla.com
הערה: ר' יהודה מסר מסורות של ר' אליעזר, גם בשמו של אביו שהיה מתלמידיו המובהקים של ר"א. הקו של ישראל בן שלום בספרו "בית שמאי ומאבק הקנאים נגד רומי" שר' יהודה הוא ממשיכי הקו הקנאי מתקבל מאד על הדעת (נתמך גם מדבריהם של י.נ.אפשטיין וגילת), אלא שזה לא מסתדר עם הסיפור בשבת שם הוא משבח את השלטון הרומאי?

מקור ההערה: ציינתי בגוף ההערה

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן