לדף ראשי




ר' יהודה החסיד - איש קדוש. מחבר "ספר חסידים"; חי במאה ה- 12 ומת בחודש אדר תתקע"ז (1217). הוא ואחיו ר' אברהם נולדו בשפיירא באשכנז, מקום מגורי אבותיו שבאו לשם מארץ הקדם (תשובות מהרש"ל סי' כ"ט; ותוס' יבמות ס"א ד"ה וכן; תשובות מהר"ם סי' ת"ג). מהרש"ל (שם) מתארו "חסיד קדוש ונביא".

יסד בית כנסת בקדושה ובטהרה (שו"ת מהר"ם מינץ סי' ע"ו), הקים ישיבה גדולה ברגנשבורג והרביץ תורה ברבים.
בין תלמידיו:
ר' אליעזר מגרמייזה מחבר "הרקח",
ר' יצחק ב"ר משה מווינא מחבר "אור זרוע",
ר' ברוך ממגנצא מחבר "ספר החכמה".
רבי יהודה החסיד הניח בן יחיד, ר' משה זאלטמאן, מחבר פירוש על כמה ספרים בתנ"ך.

ספר חסידים
הספר החשוב שחבר הוא "ספר חסידים", ספר מיוחד במינו בספרות ישראל. הספר עוסק בענייני מוסר, מדות טובות ומנהגים ישרים בין איש לחברו ובין אדם למקום. הספר כולל משלים ומליצות הלקוחים מחיי היהודים. הספר נדפס במהדורות שונות, חלקו משובשות. לספר נוספו דברים ע"י המעתיקים.
נדפס לראשונה בבולוניא 1538, בבאזיליא 1580. הוצאת מקיצי נרדמים משנת 1891-1893, בדפוס באזיליא 1172 סימנים, ובדפוס האחרון 1903 סימנים.

בספר מקורות רבים לתולדות התרבות של היהודים בימי הביניים.
חיבר את "ספר הכבוד" המוזכר כמה פעמים בספר החסידים (סי' קצ"ז שכ"א רנ"ט תס"ב תת"ח), ומן המקומות שמזכירו נראה שיסודו היה בביאור כבוד ה'. הוא מחלק בין עצם אלוהות ובין כבוד ה'. השכינה שהיא הקדושה שוכנת במערב, והוא רואה ואינה נראה לא לאנשים אף לא למלאכים, עצמות ה' נעלה היא מהשגת האדם. ובהתגלות אלוהים לאנשים ולמלאכים הוא לובש לבוש "כבוד" ויושב על "כסא הכבוד". הכסא מעוטר משלוש רוחות: דרום מזרח וצפון, פתוח ממערב שהוא מקום השכינה, וסביב לו כל צבא מרום המשבחים את שמו (עפשטיין החוקר ח"ב 37).

מיוחס לו ספר החכמה על התגין וגמטריאות (אזולאי, שם הגדולים ח"ב סי' 27). ונמצאים ממנו פירושים ופיוטים קדמונים. ר' אברהם אבולעפיא מייחס אליו גם פירוש לספר יצירה (בית מדרש ליעלינעק ח"ג עמ'. VLIII).
נדפסו תוספות לרבנו יהודה החסיד על מסכת ברכות (ווארשא 1863).
לדעת צונץ חיבר רי"ה את השיר "אנעים זמירות" הנודע בשם שיר הכבוד, הבקשה "ירבה דמעותי", והסליחה "אלהים גדל יחודך". התחינה "אזכרה יום מותי" בסדר א"ב נדפסה ב"אור קדמון" לר' משה חאגיז, וכתוב עליה "לר' יהודה החסיד".
ספק אם "הצוואה" שמייחסים לו: "צוואת ר' יהודה החסיד" היא שלו. הצוואה נדפסה בשנת 1583 ונעתקה לאידיש בפראג. בצוואה זו אסר נישואין בין בנים חורגים (לא מאב אחד ולא מאם אחת) ובין בני אח ואחות, ושלא לשדך אם שמות החתן והכלה כשמות המחותנים, ועוד מנהגים זרים (סימנים כ"ב עד גמירא).

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
אסף קניאל / רבי יהודה החסיד, קוים לדמותו ולתורתו החברתית



הערות לערך:
שם המעיר: יואל נוימן
הערה: 'תוס' רבי יהודה החסיד'המפורסמים על ברכות אינם לר' יהודה החסיד בן ר' שמואל החסיד/הנביא אלא לר' יהודה שירלאון (שגם הוא מכונה החסיד).
יעויין באורבך 'בעלי התוס' ' ובהוצאה המחודשת של תוס' ר' יהודה החסיד בפתיחה.

תודה על מפעלכם
יואל נוימן

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן