לדף ראשי




ר' יהודה הלוי - אבו אל חסן אל-לאוי): פילוסוף ומשורר, נולד בטודלה שבחבל נווארה בצפון ספרד בסוף המאה ה- 11, ומת אחר שנת 1140. לפי רפאפורט נולד בשנת 1085 או 1086 (כרם חמד ח"ז 265) בזמן שנכבשה טולידו ע"י המלך הנוצרי אלפונזו השישי (24 מאי 1085).
היה בן יחיד לאביו ר' שמואל הקשטוליני, והוא שלחו ללמוד בישיבה של ר' יצחק אלפסי בלוסינא. במות האלפסי כתב עליו קינה (דיואן ח"ב סי' י"ד צד 100 הוצאת חיים בראדי). בישיבה התרועע עם ר' יוסף ן' מיגאש ור' ברוך אלבליא. למד גם רפואה וערבית ופילוסופיה יונית-ערבית.

יהודה הלוי החל לכתוב שירה מנעוריו. שירים שכתב הפליאו את המשורר ר' משה אבן עזרא (שד"ל כרם חמד ח"ד 86). אחרי שסיים למודיו עבר לקורדובה במערב ספרד, שהייתה מרכז החכמה והמדעים.

בהיותו כבן ששים החליט לעזוב את ספרד ולעלות לירושלים. לשפוך נפשו במקום אשר רוח אלהים שפוכה, ולשאוף חיי נשמות אויר ארץ הקודש.

את תשוקתו לארץ ישראל ביטא בין השאר בשירים הבאים:
לבי במזרח
השיר "דבריך במור עובר רקוחים"
הציקתי תשוקתי

נפרד ריה"ל מכל אוהביו ונסע לעיר הקודש. עבר דרך אלכסנדריה של מצרים והתעכב שם כשלושה חודשים, משם המשיך לדמיטא, שם מצא את חלפון הלוי שבקשהו לישב בביתו. משם יצא באניה לירושלים. המשך דרכו מהווה תעלומה שאין לה פתרון בטוח.

האגדה מספרת כי כאשר בא לפני שערי ירושלים קרע בגדיו, הלך על ברכיו וקונן את קינתו "ציון הלא תשאלי". פרש ערבי קנא בו, רמסהו בפרסות סוסו והרגו (שלשלת הקבלה דפוס ויניציא מ). אולם נראה כי מת בדרך ממצרים.

בכל מקום בואו קבלוהו גדולי הדור בכבוד גדול והעשירים העתירו עליו דברים להישאר עמם, ולפעמים בקשו ממנו להכניסו בביתם. כך נראה ממכתבו לר' אהרן בן ציון הדיין באמרו:

"אם רצון נפשכם למלאות רצוני שלחתי ואלכה לאדוני... וה' ברכני ולא הצריכני, רק אין דבר ברגלי אעבורה, הבאתי בידי דיי והשארתי אחרי ברכה, והיה עם לבבי שאכבד ולא אכבד על אדם, ודמיתי לעשות אלכסנדריא--קפנדריא, ולא נתתי לפעמי המרכבה-עכבה, עד שפגעתי במי שתקיף ממני, משרת משרת אדוני מורנו ורבנו אהרן הדיין..." (דיואן, חלק המכתבים).

ספרות
אוסף רחב של שירי רבי יהודה הלוי:
שירי רבי יהודה הלוי בעריכת ש' ברנשטיין
על היחסים שבין משה בן עזרא ורבי יהודה הלוי: "רבי משה בן עזרא" מאת דוד כהנא

ספר הכוזרי
בספר הכוזרי מציג רבי יהודה הלוי את עמדתו העיונית לגבי מעמדו של עם ישראל ותוקפה של תורת ישראל.
שם הספר הוא: "ספר תשובות לטענות נגד הדת המושפלת והבאת ראיות להגנה עליה"

סיפור המסגרת כרמז למטרות הספר
במקום להצהיר על כוונותיו ומטרתו, הבליע אותם ריה"ל בתוך סיפור המסגרת של ספר הכוזרי. בסיפור זה מציג ריה"ל, במרומז ובהסתר, את ההנחות על פיהן הוא בונה את ספרו, ואת המטרות אליהן הוא שואף להגיע.

הסיפור בנוי על שני אלמנטים מוכרים, שריה"ל בנה אותם בהתאם לצרכיו:
(1) המלך החולם חלום ואינו מצליח לפתור אותו, הוא מוטיב ידוע ומוכר מן המקרא. בשני סיפורים שבמקרא מתרחש מאורע כזה: פרעה חולם חלום, כל חרטומיו אינם מצליחים לפתרו, ורק החכם היהודי מצליח לפתור את החלום. וכך חלומו של נבוכדנצר, שרק היהודי דניאל מצליח לפתרו.
על מוטיב ידוע זה הרכיב ריה"ל סיפור היסטורי, שהיה ידוע בזמנו אף הוא:

(2) "בעיר מולדתו, בטודלה, חיו תלמידי חכמים ממוצא עם הכוזרים, ששכנו בארצות שבין הוולגה והדון, ובשנת 740 התגיירו יחד עם מלכם בולאן. נסיבות אלה גרמו, כנראה, למסגרת הסיפור של הכוזרי.

בעזרת שני אלמנטים אלה מכניס ריה"ל את הקורא לאווירה שהוא רוצה ליצור בספר: הנה, החכם היהודי חוזר ומכה את החכמים האחרים, שאינם מסוגלים להשיב לשאלות המלך.

מיהו השופט לפניו מתנהל הויכוח בין האמונות?
בניגוד למקובל, אין ריה"ל מוכן להפוך את השכל, באמצעות נציגו הכלאם, הניאופלטוניות או האריסטוטליות להיות השופט. ריה"ל בוחר למנות לשופט בויכוח זה אדם שאינו פילוסוף, אף אינו בעל אחת הדתות העומדות לויכוח.

ריה"ל מעצב את דמותו של המלך כשופט. המלך אינו אדם רגיל; הוא מלך, השופט את מדינתו בצדק. הוא מלך המחפש את האמת. המלך שבסיפור המסגרת, הוא הוא הקורא אליו מדבר ריה"ל.

נקודת המוצא של הדיון כולו, הוא חלומו של המלך. המלך מתחיל את החקירה בגלל חלום, ובמהלך הדיון כולו אין הוא מוכן לקבל עמדה הסותרת את ההנחות הכלולות בחלומו. הנחות היסוד של הדת, כפי שהם באות לידי ביטוי בחלום, הן שלוש:
א. יסוד הדת - הניסיון והחוויה (משמע: החלום האמיתי);
ב. הניסיון הדתי מוכיח את עצמו - החלום חוזר כמה פעמים;
ג. תכליתה של דת - עשייה; יש מעשים אמיתיים כשלעצמם7.

הנה, בעזרת סיפור מסגרת והצגת הבעיה, העמיד ריה"ל את הנחותיו העיוניות לפני הקורא. הוא הגדיר מהן המטרות הכלליות של הספר: הגנה על היהדות מפני ארבעה גורמים המתקיפים אותה; הוא מגדיר מהם הכלים בעזרתם ישפוט מהי הדרך הנכונה: באמצעות השכל הישר - לא זה של הפילוסוף - והדברים העשויים להיות מוסכמים על הכל. הוא הציב את ההנחות לפיהן ישפוט השכל:
קיומו של ניסיון וחוויה דתית;
קיומן של מטרות בצוע דתיות.
הוא הגדיר את דמותו של זה שהוא מדבר אליו - מלך, או מי שהוא דומה למלך בחיפוש האמת וביושרו האישי.

מעתה פתוחה הדרך בפני הלומד ההולך בעקבות ריה"ל. הנחות היסוד ברורות לו; המטרה הסופית ידועה אף היא. עתה צריך הוא לבנות את השיחה בדרך שתשכנע את המלך - ועמו את הקורא - באמיתת טיעוניו.

מבנה הספר
מיוחד הוא ספר הכוזרי, ושונה הוא מספרי הפילוסופיה היהודית. שניים הם גיבורי הספר: המלך, זה עובד האלילים המבקש אמונה, והחבר היהודי המלמדו דעת.

בבנותו את הספר סביב דמויותיהם של שנים אלה, נתן ריה"ל משקל לדעותיו של המלך ולשאלותיו, והציבו במקום מקביל לזה של החבר. בדרך זו הציב, שתי דמויות הנאבקות עם האמת; שני מבקשי אמונה, השואלים ומשיבים, מתקיפים ומותקפים.

הכתיבה הדיאלוגית מועטה בספרות הפילוסופיה היהודית. פרק קצר בספר חובות הלבבות (עבודת האלוקים ה') כתוב כדיאלוג בין השכל והנפש, אך העמדות אינן מעוצבות בעקביות: לעתים טוען השכל טענות בשם הנפש, ולהפך. רשב"ג כתב את "מקור חיים" כדיאלוג, אבל יצר דיאלוג מלאכותי: המורה מרצה את דבריו, והתלמיד מאשר אותם.

הדיאלוג בספר הכוזרי הוא דיאלוג אמיתי: דמויות נאבקות, כל דמות מעוצבת בשלמות, ומציגה עמדות מגובשות, המשתנות והולכות תוך כדי ויכוח. גדולה מזו: לא רק המלך משתנה - גם החבר, השנים לומדים זה מזה. מסיבה זו לא יכול היה הספר להיכתב בדרך אחרת: רק בכתיבה דיאלוגית יכולים שני המשוחחים ללמוד איש מרעהו.

הספר משקף ויכוח בין שתי דמויות שאינן מופיעות בו:
הפילוסוף המסתלק מן הדיון מיד בראשיתו, אבל רוחו מרחפת על הדיון כולו כדמות רפאים שהחבר מנסה להתגבר עליה, והוא מצליח לעשות זאת רק סמוך לסוף הספר;

ומול הפילוסוף - הנביא, האיש שריה"ל מציג כמופת. הנביא מעביר את המסורת שקבל ישירות בהתגלות נבואית, וריה"ל מנסה לשכנע את הקורא באמיתת נבואתו ובצדקת המסורת המעבירה אותה.

המאבק בין שתי דמויות אלה מתנהל, כאשר ריה"ל, בלבושו של החבר, מבקר את שיטת ההוכחה של הפילוסוף.
ריה"ל טוען, כי העדר מסורת בגישתו של פילוסוף מערערת את אמינותה. וכי ביקורת הגיונית לא תקבל את עמדתו. באותן טענות עצמן הוא מצדיק את הנביא ואת המסורת הנבואית: יש מסורת מאוששת, דור אחר דור, המעבירה את האמת הנבואית: היא הגיונית במסגרתה הכללית, אבל לא ניתן להבינה לכל פרטיה, ויש לקבלה מכוח מרות ומשמעת. כאשר צריך לבחור בין משמעת לאסכולה הפילוסופית, לבין השמעת למסורת הנבואית - עדיפה הנבואה, שכן היא מיוצגת ע"י מסורת מגובשת ומסודרת, בעוד האסכולה הפילוסופית מיוצגת על ידי ריבוי דעות שאינן יכולות להגיע למסקנה משותפת.

תכלית הספר היא אפוא, לשכנע כי יש לציית לדברי הנביא הבאים באמצעות המסורת, ויחד עם זאת לנתח תופעות ורעיונות ניתוח הגיוני - ניתוח שהוא נאמן ומוסמך, ולא יתכן שיוליך לתוצאות הסותרות את אמונת התורה.

מהדורת אינטרנט של ספר הכוזרי, בתרגומו של אבן תיבון ובעריכתו של יהודה איזנברג
מהדורת אינטרנט של ספר הכוזרי, דפוס וילנה 1905, עם פירושים


ספרות:
מתוהה למאמין – צורה ותוכן בספר הכוזרי, מאת יהודה איזנברג
הכלל האנושי בספר הכוזרי מאת יוחנן סילמן
סגולת עם ישראל – שיטות הכוזרי והרמב"ם מאת יצחק שילת
הטעמים השיטתיים לבחירת ישראל בספר הכוזרי, מאת יוחנן סילמן
אליעזר שביד, הפרק על רבי יהודה הלוי בספר "הפילוסופים הגדולים שלנו" - תל אביב 2007


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן