לדף ראשי



התוכן:
תוכן הספר
הרקע ההיסטורי
הנוסח ומקום הסיפור

יהודית - אחד מהספרים החיצונים הנקראים "כתובים אחרונים"; יש בו 16 פרקים.

תוכן הספר
נבוכדנאצר המלך שולח את שר צבאו אולופרנס להחריב את הארצות שלא רצו להיכנע לשלטונו. אולופרנס מביא לכל מקום חרבה ושמה, ומגיע עד גבולות ארץ יהודה. ממשלת ירושלים שולחת מלאכים לערי הגבול, היושבות על ההרים, לחזק את מבצריהן ולמנוע על-יד כך את גישת האויב לבירה. אחת הערים הללו, בתוליה, מוקפת על-יד צבאו הרב של אולופרנס. לאחר זמן קצר נשארת העיר בלי אוכל ומים ורוב האוכלוסייה מבקש את כניעת המבצר.
המנהיגים מבטיחים להמון העם להיכנע בפני אולופרנס, אם במשך חמשת הימים הקרובים לא יעזור להם האלוהים בנס.
ההחלטה הזאת נודעה לאלמנה צעירה ואצילה, ושמה יהודית. היא יצאה מביתה, שבו ישבה מאז מות בעלה, בהתבודדה מחיי העיר, וניסתה להעלות נגד עיני בני עמה את זכרונות הגבורות הקדומות ולהוכיח להם שאין הגינות בעצתם, הבאה כביכול לקבוע גבולות לחסדי ה'.
לאחר שלא עלה בידי יהודית לשכנע את ההמון, החליטה לשמש היא עצמה מכשיר לעזרת ה'. בלווית שפחה נאמנה יצאה מהעיר הנצורה; את יופיה המזהיר הבליט לבוש הדור. התקרבה אל מחנה האויב, שם ציוותה כי ילוו אותה לאוהל אולופרנס, למסור לו ידיעה חשובה.
לבו של שר הצבא נלכד ביפי מראֶהָ של יהודית; היא הבטיחה לו להביאו בדרכים נסתרות עד לב העיר, והצדיקה את בגידתה בכך, שתושבי בתוליה החליטו לחלל את תורת האלוהים, והיא רוצה להביא עליהם עונש למופת.
באחד הערבים, אחרי סעודה דשנה ישב אולופרנס לבדו בחדרו עם היהודיה היפה, ונרדם בשכרותו. יהודית כרתה את ראשו, וחזרה לבתוליה עם שפחתה, שם ציוותה להוקיע את ראש האויב על חומת העיר. למחרת בבוקר, כשנמצא במחנה שר הצבא כרות הראש, השתלטה בהלה גדולה על כל הצבא, והיהודים התגברו בקלות על גיסות האויב המפוזרים. הספר מסתיים בשיר-תהילה של יהודית.

הרקע ההיסטורי
אחרי הנצחונות הראשונים של יהודה המכבי, ואחרי חידוש עבודת ה' במקדש ירושלים המחולל (בספר יהודית ב', ג', נאמר כי המאורע קרה זמן קצר אחרי שטוהרו כלי הקודש והמזבח אחרי חילולם) שלח דמטריוס מלך סוריה את מצביאו הנערץ ניקנור לשבות את מפקד-המורדים הגיבור. ביום י"ג באדר שנת 161 לפני ספה"נ, בסביבות העיר עדשה, התחולל הקרב שהיה עתיד להיות המכריע לא רק בגורלו של יהודה, אלא אף בגורל הארץ כולה.
הנצחון שיחק למכבי ולכיתת הגבורים שלו; ניקנור נפל חלל בקרב, ואנשיו, בראותם כי מנהיגם נהרג, נסו בבהלה; יהודה ציווה להעמיד לראווה על חומות ירושלים את ראשו וזרועו של האויב. כל-כך חשוב היה הנצחון, שיום י"ג באדר הוחג במשך זמן רב כחג לאומי, יום ניקנור, וכך נאמר גם בתרגום הרומי של ספר יהודית: "ויעשו בני ישראל את יום נצחון יהודית ליום שמחה, ויחוגו אותו עד היום הזה".
הספר הוא רומאן על רקע היסטורי, ומטרתו לעודד את העם היהודי הנדכא בסיפור שהתכוון להוכיח, באמצעות הדוגמה של איש אדיר שנהרג בידי אשה חלשה ואמיצת-לב, כי מספר דל של אוהבי מולדתם יכולים להכריע את הגייסות רבי-המספר של האויב החזק ביותר.

הנוסח ומקום הסיפור
ספר "יהודית" נכתב במקורו בעברית, אולם המקור העברי אבד והנוסח המוכר לנו כיום לקוח מתרגום ה"שבעים" (תרגום התנ"ך ליוונית). הספר תורגם בחזרה לעברית מהמאה ה-17 ואילך. כבר בימי הביניים שובץ סיפור המעשה של יהודית במדרשים ובפיוטים לחנוכה. לדעת גרינץ, (שתרגם את ספר יהודית לעברית בשנת תשי"ז), הספר נכתב בתקופה הפרסית, והוא משקף את המרד הגדול שהיה בתקופת ארתחששתא השני. הסופר בכוונה קושר את סיפור המעשה לתקופת שיבת ציון, שקדמה לזמנו, ואומר על בני ישראל היושבים ביהודה "כי זה לא כבר עלו מן הגולה" (יהודית ד' 3). כמו כן הסופר משתמש בשמות אנשים ובשמות מקומות (נבוכדנאצר, ארפכשד, אשור, נינוה ועוד), השייכים לתקופות שקדמו לתקופה הפרסית. הוא נמנע מזיהוי ספור המעשה עם האירועים בזמנו, ולכן מספר סיפור שלכאורה ארע בימים קדומים. הסיבה להסוואה היא הפחד מפני המלכות, שלא יחשבו השליטים הפרסים כי היהודים שמחים במפלתם.



הערות לערך:
שם המעיר: שמי -רחל ורמוס
הערה: את ספר יהודית תרגם וערך פרופ יהושוע מאיר גרינץ ז"ל.היה מרצה חבר מהמנין באוניברסיטת ת"א.היה דודי.הספר נמצא בספריות.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן