לדף ראשי




התוכן:
בתלמוד ובמדרשים
יהושע כמנהיג
ספר יהושע
ספר יהושע בן נון של השומרונים
ספר יהושע השומרוני בלשון עברית

יהושע - משרת משה רבנו (יהושע א' א', נחמיה ח' י"ז), עמד בראש צבאות ישראל והביאם לארץ כנען.
לדעת בעל סדר עולם, שפט את ישראל 28 שנה, בשנות ב"א תפ"ח-תקט"ז (1244-1272). בנו של נון, ונכדו של אלישמע ממשפחת אפרים (דהי"א ז'). תחילה היה שמו הושע, וכאשר נשלח עם המרגלים קרא משה את שמו יהושע (במדבר י"ג ט"ז). רשב"ם פירש ששינה שמו כשנעשה משרתו והפקידו על ביתו, שכך היה מנהגם, כמו שקרא פרעה ליוסף משנהו "צפנת פענח", ונבוכדנצר הסב שם אליקים ליהויקים, וקרא את דניאל בלטשצר.
פקודת יהושע הראשונה הייתה לבחור אנשים להלחם בעמלק (שמות ל"ז). כאשר עלה משה להר סיני לקבל את הלוחות, הלך עמו יהושע משרתו (שם כ"ד י"ג). אחרי חטא העגל, כאשר נטה משה אהל מחוץ למחנה, משרתו יהושע לא ימוש מתוך האהל (שם ל"ג י"א). יהושע בקש ממשה לכלוא את אלדד ומידד שהתנבאו במחנה, ומשה השיבו, המקנא אתת לי? ומי יתן כל עם ה' נביאים (במדבר י"א כ"ט).

יהושע וכלב בן יפונה היו מן התרים את ארץ כנען שלא הוציאו שם רע על הארץ (שם י"ד ו'), ובשל כך הבטיחם ה' שיבואו שמה (שם פסוק ל').
במשך 38 השנים שהיו ישראל במדבר לא נזכר יהושע. ורק כאשר נגזר על מזה למות במדבר צוהו ה'

"קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו... ונחתה מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל" (שם כ"ז).

משה ציווה את יהושע לפני מותו: "חזק ואמץ כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ אשר נשבעתי להם ואנכי אהיה עמך" (דברים ל"א כ"ג). אחרי מות משה מילא יהושע את מקומו, ובני ישראל שמעו לו (שם ל"ד ט').
ה' אמר לו:

"קום עבור את הירדן הזה אתה וכל העם הזה... לא יתייצב איש לפניך כל ימי חייך, כאשר הייתי עם משה אהיה עמך... כי אחה תנחיל את העם הזה את הארץ אשר נשבעתי לאבותם לתת להם. רק חזק ואמץ מאוד לשמור לעשות ככל התורה אשר ציווך משה עבדי" (יהושע א').

לעת זקנתו חילק יהושע את הארץ לשבטים בגורל, ושבטי ראובן וגד וחצי מנשה גבלו נחלתם בעבר הירדן. הלווים והכוהנים קבלו נחלה בתוך השבטים במגרשי הערים. יהושע הבדיל ערי מקלט לרוצחים בשגגה (שם כ').
לפני מותו אסף את זקני ישראל בשכם, וכרת להם ברית (יהושע כ"ד כ"ה).
יהושע מת בן מאה ועשר שנים, ונקבר בנחלתו תמנת סרח בהר אפרים (סוף יהושע).
עיונים בספר יהושע
טקסט מלא של ספר יהושע

בתלמוד ובמדרשים
יהושע הוא אחד משבעה בני אדם שנקרא להם שמות (שמות רבה פ"מ), ונטל שכר עשרה אנשים מרגלים, שנתוסף לשמו יו"ד (במדבר רבה פט"ז).
יש מדרש שרחב הזונה התגיירה, ויהושע נשאה לאשה, ויצאו ממנה שמונה נביאים כהנים (מגילה יד ע"ב).
משה מסר תורה ליהושע, ויהושע לזקנים (אבות פ"א א'). וכשהיה יהושע יושב ודורש יודעין הכל שהתורה היא של משה (שקלים פ"ב ו').

יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה (ב"ב י"ד: ט"ו.) מהפסוק "וימת שם משה" ועד סוף התורה.
שני דברים עשה יהושע ולא ישרו בעיני משה, וחשש שמא לא יוכל למלא את מקומו: במינוי הזקנים לא ידע יהושע כי גם אלדד ומידד נכללו עימהם; ובמעשה העגל שמע את קול העם ברעו, ולא ידע להבחין בין קול מלחמה לקול ענות (שמות ל"ב י"ח). אמר משה ליהושע: אדם שעתיד להנהיג ששים רבוא אינו יודע להבחין בין קול לקול (קהלת רבה לפסוק טובה חכמה). והיה משה חושש למסור ההנהגה בידו.

א"ר יוחנן: אמר לו משה ליהושע – אתה, והזקנים שבדור עימהם (על פיהם עשה מעשה ולא תשתרר עליהם). אמר לו הקב"ה ליהושע: טול מקל והך על קדקדם, דַבּר אחד לדור ואין שני דַבּרין לדור (סנהדרין ח').

דרשו: "ונתת מהודך" - ולא כל הודך, זקנים שבאותו הדור אמרו: פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה. אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה (ב"ב ע"ח.), כי לא קם נביא כמשה.

א"ר יהודה אמר רב: בשעה שנפטר משה רבנו לגן עדן, אמר לו ליהושע: שאל ממני כל ספיקות שיש לך. אמר לו רבי כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר? לא כך כתבת בי "ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימוש מתוך האהל"?! מיד תשש כחו של יהושע ונשתכחו ממנו שלוש מאות הלכות, ונולדו לו שבע מאות ספיקות, ועמדו כל ישראל להורגו. א"ל הקב"ה: לומר לך אי אפשר, לך וטורדם במלחמה וכו'. אע"פ כן החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפלו (תמורה ט"ז).

יהושע כמנהיג
יהושע היה ראש לכובשים (אסתר רבה פ"א). יהושע כבש ל"א מלכים ומשניהם בס"ה ששים ושנים. כי דרשו משום ר' יוחנן "מלך יריחו אחד"-הוא ואנטיקיסר שלו (ב"ר פנ"ג י"ד). בשבת נפלה חומת יריחו, ודבר זה עשה יהושע מדעתו והסכים הקב"ה על ידו (במדבר רבה פכ"ג).
לדברי ר' ישמעאל בר נחמן, שלח יהושע לכנענים ג' פרוזדוגמות:

הרוצה לפנות יפנה,
להשלים ישלים,
לעשות מלחמה יעשה.
גרגשי עמד ופנה מאליו, לפיכך נתנה לו ארץ יפה כארצו...
גבעונים השלימו ...
ל"א מלכים עשו מלחמה ונפלו (ויקרא רבה פי"ז ו').

בשעה שאמרו הגבעונים ליהושע עלה אלינו מהרה, אמר יהושע... בשביל הגרים אנו מטריחים על הצבור, אמר הקב"ה יהושע אם תרחיק את הרחוקים סופך להרחיק את הקרובים... (במדבר רבה פי"ז).

במלחמתו עם מלכי האמורי אמר יהושע לעיני ישראל "שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון".. "ויעמוד השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים, ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע ה' בקול איש, כי ה' נלחם לישראל" (יהושע י' יג--יד).
עיון בפרשת "שמש בגבעון דום", מאת יהודה איזנברג

יהושע תיקן תקנות לחיים המשותפים של ישראל בארצו. התקנות הן להפקיר לפעמים רשות יחיד לצורך רבים.

תנו רבנן: עשרה תנאים התנה יהושע:
א) שיחיו מרעין בחורשין.
ב) ומלקטין עצים בשדותיהם.
ג) ומלקטין עשבים בכל מקום חוץ מתלתן, קומטים נטיעות בכ"מ חוץ מגרופיות של זית.
ד) ומעיין היוצא בתחלה (מחדש) בני העיר מסתפקין ממנה.
ה) ומחכין (מטילין חמה לצוד דגים) בים של טבריא ובלבד שלא יפרוס קלע ויעמיד את הספינה.
ו) נפנין לאחורי הגדר אפילו בשדה מלאה כרכום.
ז) ומהלכין בשבילי הרשות עד שתרד רביעה שניה.
ח) ומסתלקין לצידי הדרכים מפני יתידות הדרכים.
ט) והתועה בין הכרמים מפסיג (מנתק הזמורות כדי לעשות לו דרך לצאת) ועולה מפסיג ויורד,
י) ומת מצוה קונה מקומו (ב"ק פ"א).

קריאת המגילה בט"ו אדר בערים מוקפות חומה היא לפי מצב הערים מימות יהושע בן נון (מגילה ב'.), כדי לתת כבוד לערי א"י.

ספר יהושע
ספר יהושע הוא הספר הראשון מנביאים ראשונים - הספרים המספרים את קורות ישראל בארץ כנען, ויש בו 24 פרשיות.
ניתן לחלק הספר לשני חלקים ונספח:
1) המקרים שקרו אחרי מות משה וכבוש הארץ (א'-י"ב);
2) חלוקת הארץ (י"ג-כ"א);
3) שבט הראובני הגדי וחצי שבט המנשי לקחו נחלתם מעבר לירדן, נאום יהושע לפני מותו; מות יהושע, כ"ב-ב"ד).

חז"ל אמרו: אלמלא חטאו ישראל, לא ניתן להם אלא חמישה חומשי תורה וספר יהושע (נדרים כ"ב:), כי לא היה מקום לדברי הנביאים שהוכיחו את העם על עזבם את ברית ה', ולא גלו מארצם וממילא לא היה צורך לגאולה.

ספר יהושע בן נון של השומרונים
ספר יהושע של השומרונים היה בערבית באוצר הספרים בליידען, ונשלח בשנת 1584 מהשומרונים בקהיר ליוסף זקאלינער. כתב יד זה נכתב באותיות שומרונית ובלשון ערבית, וניכר שחובר משני כתבי יד.
החלק הראשון נכתב בשנת 1362 והחלק האחרון בשנת 1513, ויצא לאור ע"י שנבאלל בליידען בשנת 1848 עם תרגום רומי, הערות ומבוא.
הספר נחלק לחמישים פרקים: 8 פרקים ראשונים הם הקדמה. הספר מתחיל בפרק ט'. מפרק מ' ואילך מתוארים בו קורות השומרונים בימי נבוכדנצר, אלכסנדר מוקדון ואדריינוס עד ימי קסרי הרומיים הנוצרים. הספר אינו שלם, והמחבר אסף ספוריו מחבורים קדמונים שנמצאו בין השומרונים בלשון עברי וערבי. נראה שהספר התחבר במצרים, כי יש בו שינויים במקראות המתאימים לתרגום היוני של הספר. בפרק ט"ז תורגם "מל יהושע" (יהושע ח' ד')="רפע וננס" כלומר "טמא וחולה"; בפרק י"ז כתב "ויחנו בערבות יריחו" במקום "יחנו בני ישראל בגלגל". הספר מונה את חשבון השנים לשנות היצירה, כמו היהודים שישבו במצרים, ולא לשטרות כמו שמנו בא"י ובארצות המערב.
לא נודע שם המחבר וזמנו, והראשון שמזכירו הוא אבולפתח שכתב חבורו בשנת 1355 והערבי מקריצי שמת בשנת 1441 שלקחו דברים רבים מספוריו וחלומותיו.
בפרק ב' נאמר: ויהי מקץ קי"ט שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש לשנת אדוננו משה הנביא ע"ה, ויצוהו ה' בערבות מואב לסמוך את ידו על ראש יהושע בן נון אשר רוח אלוהים בו. הכוונה בזה שיגלה משה להושע בן נון מסורות הרזים ומן חכמתו אשר ניתנה לו ומן הידיעות כפי מדרגתו, אשר יחזקהו ויאמצהו ויעירו את רוחו ויקלו אותו ממשלת הברואים, וילמדהו את השם אשר בכוחו ירצץ חיל אויביו וכו' וידע משה את יהוידע כי איש מלחמה הוא, ויצו לבחור י"ב אלפים איש אלף למטה ללחום את המדיינים" וכו'.
בפ"ז נכתבה קינת יהושע על משה, והיא מליצת המחבר מן הנסים והנפלאות שעשה משה, ומוסיף לאמר "מי כמכה אשר החיה המתים והמית החיים בהסכמת ה'... הצם עוד נביא מבלעדך ק"כ ימים ולילות לפני אלוהיו?".
פי"ב: יהושע פקד את בני ישראל ומצא שמספרם 601,730 ובתוכם שבטי ראובן וגד וחצי המנשי שעלה מספרם 110.580. והלווים לא נפקדו למלחמה בי עבדו את עבודת ה', ויהי מספרם מבן חדש ולמעלה שלושה ועשרים אלף.
פט"ו: בני ישראל עברו את הירדן בשנת 2794 לבריאת העולם (כפי החשבון שלנו נכנסו לא"י בשנת 2489 לבריאה).
פי"ח: עכן (איכן) ממשפחת זרח בן יהודה מעל בחרם, ולקח חפץ טוב מזהב ולשון זהב משקלם 2250 שקל. ושרפו את עכן באש וסקלו את עפרו באבנים בעמק עכור.
פכ"ג: יהושע מסר לאלעזר הכהן "את ספר תורת משה בן עמרם הנביא ויצוהו להגות בו יומם ולילה, והראהו בו רמזים נפלאים וברורים על אריכת הימים בעולם הזה ובעה"ב, ובקריאת התורה ישמור את עצמו מן הרוחות ומן עין הרע, מנחש ומקסם ומנקמת האויבים".
פכ"ד: אלעזר הכהן בנה המקדש על ראש הר ברכה (גריזים) וישכן שם את משכן ה', בעד הכוהנים והלווים.
פכ"ו-כ"ח: ספור מן חמם בן רעואן מלך פרס שהרג יהושע, ובן המלך שובח אמר לנקום דם אביו, ושלח אגרות אל פליטת הכנענים ועוררם לנקמה, גם שלח אל מלך ארמיניא הגדולה ורומיא הקטנה (אסיא הקטנה), והתקשר עמו הענק בן יפת, וכתב אל מלך צידון וקימון (עי שופטים י' ה') ואל מלך אלשאם, ובקשם שיאספו את חיליהם ויבואו יחד בעיר קימון. שלחו אגרת ביד שליח אל יהושע, וזה התחלתו:

"מכל הגבורים יחדו נאחדים, הידועים ומפורסמים המנצחים גיבורי כוח במלחמה, הבוטחים בסתר אפיקי מניינם, הראשונים מכל בני אדם-אל יהושע בן נון ראש עמו ורועו שלום. זאב טורף! ידענו מה שעשית לערי אנשי בריתנו, הרגת ראשיהם והורדת אותם על ארץ תחתית. את מבצריו אשר בטחנו בהם החרבת... יותר משלושים ערים מלבד הכפרים והערים הקטנות... ועתה דע זאב טורף, כי יצאנו לקראתך עם כל המלכים ודעת אחת לכולם ורוחם שבו אליהם ובאו בברית ותקעו כף, כי הרעות הגיעו עד קצה האחרון וסאה האיבה מלא וגדש. ועתה עוד שלושים יום ונערוך עליך מלחמה בשדה בלאטא אצל ההר אשר תעבוד שם אלהיך ושמו הר הברכה... ודע כי בקרב מחננו ל"ו מלכים ולכל אחד מהם ששים אלף רוכבים מלבד הרגלים אשר לא יספרו מרוב. ועמנו הגבור בן יפת אשר בידו בדק ברזל אשר יעוררהו על אלף איש וגם אם יחלוש ימית חמש מאות איש, ועמו מלכים אשר כלי מלחמתם נכונו לקרב, וירושת אבותם נח ע"ה הם". השליח הגיע בעשירי לחדש השני בשנת אחד ועשרים למלכות ישראל מעת בואם אל הארץ.

פכ"ט: יהושע ענה על האגרת שקבל לאמר:

בשם ה' הכל יכול ולו הממשלה... אנכי יהושע בן נון טבעי האנושית והרוחנית, תלמיד הדבר עם ה', בן אהוב ה'. עלי ועל עמי שלום ורחמים וחסד, ואתם הכופרים והמינים והרשעים... אתם הבטחתם על כוחכם וחילכם כי רבו ותאמרו על הרי תבוסוני, על הר הברכה מקום תפלתי לאל חי... והנה המועד אשר קצבתם לשלושים יום לא יאבה ה' לתתו לכם, כי לא אחר מלבוא אליכם, ורק זמן שבעת ימים אתן לכם, ואחרי כן אצא בצבאותי אשר בחרתי לקראתכם,.. כי לימיני עומדים שש מאות אלף רגלי אשר בזזו מיצר (מצרים) הגדולה... והרגו את סיחוו ועוג"

הוא מפרט את כל הנסים שקרו להם. על גב האגרת כתוב:

"אל גוים זדונים מורדים רשעים כופרים הולכי רכיל קשי עורף טמאים ומדיחים, אשר קרב קציהם ופקודתם בא. מן הצדיקים והחסידים והטהורים והברורים, גיבורי כוח אנשי שם, המהוללים והנבחרים והנעזרים בה' וחוסים בצל רחמיו וחסדיו והוא יספיק להם ומבטיחם".

השליח קרא את האיגרת באזני המלכים וימס לבם, ויבא אליהם איש מראשי החרטומים ואמו של שובח בן הימם שידעה לקסום קסם והמון רב מן המכשפים ויתייעצו איך לצאת נגד האויב בקסמים אשר בידיהם. ויהושע הכין את העם למלחמה ואלעזר הכהן התפלל בעד העם ויברכם, וירכבו על סוסיהם שלוש מאות אלף איש ויבואו עגלונה, וטרם כלו לבצר מחניהם והנה יהושע והעם אשר עמו נסגרו ע"י כישוף בתוך שבע חומות ברזל. ויהושע התפלל לה' והנה יונה פרחה אליו וישלח בידה אגרת לגביה מלך השבטים ראובן גד וחצי מנשה מעבר לירדן שיבואו לעזרתה וכאשר צרר יהושע האיגרת לא הניחה אותו היונה להקשיר האיגרת תחת כנפיה וקבלה אותה בפיה ופרחה אל גבהי שמים. ותגיע עד היכל נבית וחזרוק האגרת לתור חדרו. ובקראו את תוכן האגרת מהר לקבוץ כל אנשי חילו והוא רכב בראשם על סוס מנומר. יצא לקראתו שובח והוא לבש שריון ויקח קשת וחצים בינו, וכאשר הקריב אליו קרא לו "הה נביח למה תנבח", ויען ויאמר

"אנכי נביח בן גלעד בן מנשה בן יוסף אשר ניתן לו המלכות מאת יעקב בן יצחק בן אברהם, שהרג מלכי אלשאם, ואנכי שלוח אליך מאת ה' להחרימך ולאבדך",

ויורה חץ השמימה וירד על ראש שובח ויטבע בתוך מעיו ומשם ירד וחדר בקרב סוסו ומעך בארץ חמש אמות מלכי והם י"ב אמות שלנו, ומיד יצא משם מעין מים הנקרא מעין החץ עד היום הזה. והכוהנים תקעו בשופרות, וכאשר עשו כן נפלו החומות, ויצאו בני ישראל וסבבו את האויבים ונשמעה תרועת המלאכים מן השמים. ויאמר יהושע אל השמש דום! וידם השמש, ואל הרוחות אמר בואו לעזרתי, ויבואו על האויבים מקדמה ומימה ויפיצום, ויכו מן האויבים ונשפך דמם עד כי הסוסים עברו עד נחירם בדם. וישירו יהושע ובני ישראל שירה לה' וכו' (פרק ל"ז).
פל"ט: וימלוך יהושע בן נון מ"ה שנים. וימת יהושע ויקברו אותו בכפר עוירה, וביום ההוא מת חברו כלב ויקברוהו סמוך לקבורת יהושע. וגם אלעזר הכהן נקבר שם (פ"מ; עי' יוחסין דף קל"ג),

ספר יהושע השומרוני בלשון עברית
בשנת 1902 נתגלה נוסח מספר יהושע של השומרונים בעברית והוא שונה מהנוסח הערבי. הוא נמצא בכ"י אצל השומרונים בשכם, ודוד ילין העתיק ממנו. העתק כזה נמצא גם בידי דר' משה גאסטר שהאמין כי הכ"י ישן מאוד מזמן קדום. יש לחשוד בשומרונים בזיוף כיוון שההבדלים ניכרים גם מתוך כתב היד הערבי. הנוסח העברי הוא זיוף חדש, ואולי נעשה באמצעות חכם שומרוני, שהלך בדרך הנוסחה הערבית אך עשה בה שינוים כדי לשבח את סחורתו. וזה נוסחו:

בשנת אלפים ושבע מאות וארבע ותשעים שנה לבריאת העולם (כמו בנוסחה הערבית פט"ו) בחדש שנים עשר באחד לחדש, מת אדון הנביאים משה בן עמרם ע"ה. בעת ההיא אמר ה' אל יהושע בן נון משרת משה: משה עבדי מת וגו' ופקודי בני ישראל מבן עשרים ולמעלה עד בן חמישים שש מאות אלף ואלף ושבע מאות ושלושים, ומספר שבטי לוי מבן חדש ולמעלה שלושה ועשרים אלף (כמו בנוסח הערבי). ובעברם את הירדן שרו הכוהנים: יתהלל מי גאוותו על כל מאום, יתהלל אלוהי האלוהים ואדוני האדונים וכו'. וישמעו מלכי דמשק (?) במעבר בני ישראל את הירדן ותפל עליהם אימה ופחד.

בנוסח הזה נאמר כי איש מבני ישראל שמעל בחרם יריחו בא לבית אחד מבתי צלמי עיר יריחו לקח צלם זהב ולשון זהב משקלם אלפים ומאתים שקל. ואלעזר הכהן בחן את שבטי ישראל אשר שמותם חרותים באבני האפוד וידע להבחין על ידי האבן שנחשך מראהו. והאיש הנלכד היה עילן (תחת עכן) בן כרמי בן זבדי למטה יהודה. יהושע כבש את עי שהייתה מקדם להר גרזים אשר שמו בית אל. ויבן יהושע מזבח אבנים בהר גרזים. וגם את הקורבן פסח עשו "במקום המובחר הר גריזים". ויקימו את המשכן על גבעת הר גריזים ואת קדש הקדשים. ויבן חצר על ההר ההוא מפאת צפונה.
ומוסיף לאמר עוד הפעם -

"ויבן יהושע בן נון היכל על ראש הר גרזים וישם בו את אהל מועד עם ארון העדות" וכו'.

וגם פה המעשה משובך בן חם בן רעואן, הכל כאשר לכל כמו בנוסחה הערבית, וגם פה המשא שנשא יהושע לפני העם, ומוסיף לאמור כי יהושע לקח אבן גדולה ויקימה תחת האלה אשר ביסוד הר גרזים מקום מקדש ה', ומסיים:

"ותהי כל ימי כהנתו חמשים שנה במקום המבחר הר גרזים בית אל".

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן