לדף ראשי




התוכן:
דרכו
דרכו בהלכה
מדבריו

ר' יהושע בן לוי - רבי יהושע בן לוי - אמורא ירושלמי בדור הראשון, בראשית המאה השלישית. אביו היה לוי בר סוסי, ולדעת ווייס התואר "בן לוי" פירושו שהוא משבט לוי. מכונה גם "בר לואי" (שבת קנ"ו.)
רבי יהושע בן לוי לא זכר את שם אביו. היה תלמיד בר קפרא, אך רבו המובהק היה ר' יהודה בן פדיה (שמות רבה פ"ו; קהלת רבה פ"ז ז'). היה ריש מתיבתא בלוד, ובסוף ימיו הייתה ישיבתו בטבריא (ירוש' שבת פ"א ב').
בהיותו בדרום היתה תפלתו מגינה על בני הדרום בעת מחלת דבר ועצירת גשם, עד שאנשי צפורי התמרמרו על ר' חנינא שלא הגן גם הוא עליהם (ירושל' תענית פ"ג ד'). ר' חנינא היה חברו וקשיש קצת מרבי יהושע בן לוי. גם ר' יונתן היה חברו.

מגדולי תלמידיו:
ר' סימון, ישב בדרום,
ר' חייא בר אבא,
ר' חמא בר עוקבא,
ריש לקיש,
ר' אלעזר.

רבי יהושע בן לוי היה עשיר ובעל נכסים. מסופר עליו כי כאשר התאכסן בביתו ר' חייא רבה, הביאו לפניו ביום חול 24 מיני תבשילים. תמה ר"ח ואמר: אם כן בימי החול, מה הנחת לכבוד השבת? ענהו רבי יהושע בן לוי, שביום השבת יאכלו לחם משנה ו- 48 מיני תבשילים (איכה רבתי פ' ותזנח).
עסק בצרכי צבור (קהלת רבה פ' כי העשק) והשתדל לטובת בני עמו אצל שרי הממשלה (ברכות פ"ה א' תענית פ"ג ד). הנשיא לנתן את בתו לבנו לאשה (קדושין ל"ג:).

דרכו
מאמרי רבי יהושע בן לוי בהלכה ובאגדה רבים, והם מעידים על דרך חשיבתו במידות ובמוסר. בני זמנו היו משבחים אותו וקראוהו בעל אגדה (ב"ק נ"ה). כתב ספר "פנקסיה דרבי יהושע בן לוי" בענייני אגדה (שבת קנ"ו). מאידך מצינו שהוא מגנה את האגדה ודורשיה, ואמר "הדא אגדתא - הכותבה אין לו חלק, הדורשה מתחרך, והשומעה אינו מקבל שכר" (ירושלמי שבת פט"ז א'). וויס משער כי שני רבי יהושע בן לוי היו. אין זו ראיה, יתכן שכוונתו הייתה לאגדות המינים שרבו בימיו, והיו לו ויכוחים רבים עימם.
פעם אחת חלה בן בנו, ואחד המינים לחש לו לחש ורפאו בשם משיחם. רבי יהושע בן לוי אמר שעדיף היה לנכדו למות מחליו מלהתרפא ע"י לחש (ירוש' שבת פמ"ד ד', ע"ז פ"ב ב'). ר' יהושע לא נלחם בהם בקנאה, ואחד מהם שהיה דר בשכונתו וצערו בטענותיו על ענייני אמונתו, וכמעט שקללו, אך משל ברוחו וזכר את הכתוב "ורחמיו על כל מעשיו" (ברכות ז'). גם לא חשד בשליח צבור במינות, אם דילג על אחת משלוש ברכות: מחיה המתים, ולמלשינים ובונה ירושלים, ברכות שחשדו שהמינים מדלגים אותם. רגיל היה בפיו: החושד בכשרים לוקה בגופו (יומא י"ט).

כמה מאמריו מראים על נדיבותו גם כשגרם הפסד לעצמו (ירוש' מעשר שני פ"ה, חולין כ"ד). מאמרו "עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות" הוא סיום מסכת עוקצין וסוף המשנה, אע"פ שהיה אמורא, כי חי בימי רבי.
סיפורי נפלאותיו של רבי יהושע בן לוי רבים בתלמוד הבבלי (כתובות סוף פ"ז) ובספרים אחרונים הוסיפו עליהם. בירושלמי לא נמצא מהם דבר, למרות שרבי יהושע בן לוי חי בזמן ר' יוחנן מסדר הירושלמי.

דרכו בהלכה
רבי יהושע בן לוי היה מחכמי הדרום, ועם זאת הלך בדרך משנתו של רבי, ואמר "עמוד ברזל זו המשנה" (ויקרא רבה פכ"א). הוא דקדק במשנה לפרשה (ירוש' ברכות פ"א א'). הוא חקר את פירוש הדברים שנאמרו במשניות ובברייתות, כמו: בין הערבים כיצד (פסחים פ"ה א'); השתחויה כיצד (יומא פ"ג ג'); למה נקרא שמה בית השואבה (סוכה פ"ה א') וכדומה פעם מצא בברייתא מלה שלא ידע פשרה, וחזר על כל בעלי הלשון לידע מה היא (ירוש' ב"ב פ"ט סוף). כל מה שתלמיד ותיק עתיד להורות נאמר למשה מסיני (ירוש' פאה פ"ב ו'). כלל היה בידו: כל הלכה שהיא רופפת בבית דין, ואין אחד יודע מה טיבה, צא וראה מה הצבור נוהג - ונהג (שם פ"ז ו'). התאמץ לבאר ולברר מקורן של התקנות הקדומות: אמר: "תפלות כנגד חסידים תקנו" (ירוש' ברכות פ"ד א'); "למה מוציאין התיבה לרחוב" (תענית פ"ב ח'); "למה אסרו גבינות של גוים" (ע"ז פ"ב ח'); "מה טיבן של טובלי שחרית" (ברכות כ"ב.); "עשרה פסוקים שקורין בתורה כנגד מי" (מגילה כ"ב:) וכדומה.

היה מקל במקום סכנה. היה אסטניס, והתיר לעצמו נעילת סנדל ביוה"כ (ירוש' פ"ח א'). התיר להרוג מזיקין בשבת אע"פ שרוח החסידים לא הייתה נוחה מכך (שבת קכ"א). הקל בעניין עדות שבויה (ירוש' כתובות פ"ב י'). אמר שאין מקום עוד לתקנה שהמביא גט מבבל צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, כי בעת התקנה לא היו חברים מצויים בה ועכשיו שחברים מצויים שם אינו צריך (גטין פ"א א'). ועל גזרת גבינות של בית אונייקי אמר שרק עליהם גזרו מפני שהעגלים במקום הזה נשחטים לע"ז (ירוש' ע"ז פ"ב ז'). בהיותו בלוד מינה תלמידים ונתן להם סמיכה, למרות שבימי רבי תקנו שהמנוי ביד הנשיא בלא רשות ב"ד (ירוש' סנהדרין פ"א א').
הרבה מאוד בשבח לימוד התורה (מגילה כ"ז, מכות י'.).

מדבריו:
מסכת דרך ארץ זוטא, פרק השלום
אמר רבי יהושע בן לוי:
גדול הוא השלום.
שהשלום לארץ כשאור לעיסה.
אלמלא שנתן הקב"ה שלום בארץ, הייתה החרב והחיה משכלת את האדם.
מה טעם? דכתיב: "ונתתי שלום בארץ" (ויקרא כו).
ואין ארץ אלא ישראל,
שנאמר: "ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ" (מלאכי ג).
ואומר: "והנה כל הארץ יושבת ושוקטת" (זכריה א).

"דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת" (קהלת א).

מלכות באה ומלכות הולכת, וישראל לעולם קיימים.

אבל שלמה, אף על פי שדור הולך ודור בא,

מלכות הולכת ומלכות באה
גזירה הולכת גזירה באה ומתחדשת על שונאי ישראל
הארץ לעולם עומדת
ישראל לעולם עומדין.
לא עזבן ולא מיעזבן לא כלין ולא מיכלין

שנאמר: "כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם" (מלאכי ג)
כשם שאני לא שניתי ולא אני עתיד להשתנות,
כך אתם בית יעקב לא כליתם ולא עתידין אתם ליכלות
אלא "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום" (דברים ד).


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן