לדף ראשי



יואב - שר צבא דוד המלך. בן צרויה אחות דוד. אחיו היו אבשי ועשהאל (דהי"א ב' ט"ז). קבר אביו היה בבית לחם (ש"ב ב' ל"ב).
פעילתו עם דוד החלה אחר שדוד הומלך בחברון. אבנר ועבדי איש בשת בן שאול נלחמו ביואב בחלקת הצורים אשר בגבעון. אבנר ואנשיו ניגפו, אבל בקרב המית אבנר את עשהאל אחי יואב (ש"ב ב').
יואב נקם באבנר אחרי שזה הצטרף לכוחות דוד: הטהו אל תוך השער והכהו "וימת בדם עשהאל אחיו". דוד קילל את יואב שדמי אבנר יחולו על ראשו "ולא יכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם" (שם ג' כ"ט), אך חשש להענישו (שם ג' ל"ט).
במלחמת יבוס הוא ירושלים הצטיין יואב ונעשה ראש הצבא (דהי"א י"א ו'), וצלק העמוני ונחרי הבארתי היו נושאי כליו (ש"ב כ"ג ל"ז). ליואב היתה חלקת שדה בירושלים (שם י"ד ל') ובית במדבר (מ"א ב' ל"ד). יואב ואבשי אחיו נלחמו עם ארם ועמון וינצחום (ש"ב י') לכד את רבת בני עמון (שם י"ב); ששה חדשים ישב באדום עד שהכרית שם כל זכר (מ"א י"א ט"ז).

יואב החזיר את אבשלום לירושלים אל דוד אביו באמצעות האשה החכמה מתקוע (ש"ב י"ד). במרד אבשלום הרג יואב את אבשלום, בניגוד לפקודת דוד שלא להמיתו (שם י"ח).
כאשר חזר דוד לכסא ממלכתו בירושלים, רצה להטות אליו את לב זקני יהודה ואת אלה שהיו עם אבשלום, והבטיח לעמשא בן אחותו אביגיל שימנה אותו לשר צבא במקום יואב (ש"ב י"ט י"ד). במרד שבע בן בכרי ציווה דוד לעמשא לאסוף את חיל יהודה במשך שלושת ימים. עמשה אחר המועד, ודוד הוכרח למסור את עבדיו בידי אבישי כדי לרדוף עם אנשי יואב אחרי שבע בן בכרי. יואב רצח את עמשא, הצליח גם להרוג את שבע, והוחזר לתפקידו כראש הצבא (ש"ב ב').
דוד ציווה את יואב למנות את העם. יואב נאלץ לבצע פקודה זו, אבל לא מנה את שבט לוי ובנימין (ש"ב כ"ד, דהי"ב כ"א ו').

במרד אדוניהו בשלמה הצטרף יואב לאדוניה (מ"א א'). דוד צווה לשלמה לעשות בחכמה ולנקום מיואב על הרג אבנר ועמשא (מ"א ב' ה'). שלמה המית את אדוניה, יואב נס לאהל ה', אחז בקרנות המזבח, בתקווה כי ינצל ממוות, אבל שלמה שלח את בניהו שהמיתו, והוא נקבר בביתו במדבר (מ"א ב' ל"ד).

בתלמוד
חז"ל אמרו כי יואב "הכרית כל זכר באדום" (מ"א י"א) מפני שטעה לקרות "תמחה את זָכָר עמלק" (במקום זֵכֶר). דוד המלך רצה להרוג את רבו של יואב על שגרם לשיבוש זה (ב"ב כ"א).
יואב הראה את המכתב שקבל מדוד, בו צווה עליו להעמיד את את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה למען יהרג, דבר שהכעיס, כמובן, את דוד. גם כעס על הריגת אבנר, כי כל ישראל חשבו שהרצח בוצע בפקודת דוד, מפני שאבנר היה בן דודו של שאול (שם פכ"נ י"ב).

דוד קלל את יואב בצרעת שבאה על שפיכת דמים (שם פ"ז ה'). א"ר יהודה: כל הקללות שקילל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד (סנהדרין מ"ח).
יואב אחז בקרנות המזבח, אע"פ שידע את הדין "מעם מזבחי תקחנו למות" (שמות כ"א). אמר:

הרוגי ב"ד אין נקברין בקבורת אבותיהם אלא הם לעצמן, מוטב לי שאמות כאן (שלא בפני ב"ד), ואקבר בקבורת אבותי (במדבר רבה פכ"ג י"ב). ויקברוהו "בביתו במדבר", אטו ביתו מדבר הוא? אמר ר"י אמר רב כמדבר, מה מדבר מופקר לכל, אף ביתו מופקר לכל (לעניים שנתפרנסו שם); דבר אחר: כמדבר - מנוקה מגזל ועריות (סנהדרין כ"ט).

הערות לערך:
שם המעיר: שמעון גרובר
הערה: נאמנותו של יואב לדוד היתה ללא פשרות וללא גבול.כשאבנר ואבשלום ניסו לקחת את המלוכה מדוד, יואב לא היסס לחסלם. יואב ביצע את כל המטלות הקשות והאכזריות שהטיל עליו דוד ללא פיקפוק, גם אם הביצוע היה לא אנושי או מנוגד להלכה.
מקור ההערה: שמואל ב

שם המעיר: יעקב לנצ'נר בשם הרב ישראל קופצ'יק
הערה: ברתר כתבתם שדוד רצה להרוג את רבו של יואב בן צרויה, וכנראה זו טעות,
יואב היה זה שרצה להרוג את רבו שלו.
כך כותב המהרש"א:
"ויש לפרש דה"ק ליה יואב [לרבו] כי עוד אתה קם בארור שני דכתיב וארור מונע כו' ואתה מנעת חרבי מדם שלא להרוג גם הנקבות"

כלומר הדין ודברים היה בין יואב לרבו, ולא בין דוד לרבו של יואב.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן