לדף ראשי




יוחנן מגוש חלב - איש חיל בימי החורבן. נולד בגליל בעיר גוש חלב. היה עני ודל בשר, אך איש מלחמה אמיץ. יוספוס התקנא בו, והוא מתאר אותו כאיש דמים, בעל תאוה, רמאי ושקרן (מלחמות ס"ב פכ"א א', ס"ד פ"ב א', ועי' שם ס"ז פ"ח א'). בתחילה היה נוטה להשלים עם הרומאים. לאחר שהרומיים שרפו את גוש חלב באש, המריד את העם ועמד בראש הצבא. הם הצליחו לגרש את האויב מקרבם ולבנות את גוש חלב מחדש. הוא גם בנה חומה סביב העיר (יוספוס שם ס"ב פ"כ ו').
יהודים ממחוז צור נספחו אליו, ומספר חייליו הגיע לחמשת אלפים. מכר זתים ושמן רב ליהודים הגרים בקיסרין ופיליפי, והשתמש בו לכלכלת הצבא. תפס תבואות שיוספוס אסף כדי למסור למלך רומי, וממכירתם בנה חומה וביצר את גוש חלב.
התנגד ליוספוס שהיה מפקד בגליל, והחזיק בטבריה וטאריכיי. יוחנן לעומתו החזיק בגוש חלב וגברא. בהיות יוחנן בטבריה ניסה להרוג את יוספוס, אך הדבר לא עלה בידו. יוחנן שלח את אחיו שמעון עם מאה אנשים לירושלים, וביקש מראשי העם להדיח את יוספוס מתפקידו. רשב"ג, נשיא הפרושים, נטה למלא את בקשת יוחנן, אך הכהן הגדול וסיעתו תמכו ביוספוס.
יוחנן שלח חיילים לטבריה להכריח את יוספוס לעזוב את תפקידו, אבל יוספוס נלחם כנגדו בארבעת אלפים איש ונצחו. יוחנן שב לגוש חלב ועמו אלף וחמש מאות איש, ולא פעל עוד נגד יוספוס.

יוחנן נלחם בגבורה נגד הרומיים. כאשר עלה טיטוס עם אלף רוכבים על גוש חלב, ביקש ממנו שלא להלחם נגדו ביום השבת, וטיטוס מלא בקשתו:

"עליך, טיטוס, לתת ליהודים לשמור את היום הזה כמשפטו, כי הוא יום השבת,
ובו אסור לנו לצאת למלחמה וגם לדבר שלום אל האויב". (מלחמות ד', ב,ג.)

אך בליל שבת התגנב יוחנן עם אנשיו, ברח לירושלים, ועמו אלפיים חילים מטבריה.

יוחנן עורר את אנשי ירושלים לעמוד נגד הרומיים. הוא ומחנהו ישבו בעופל, והקנאים בהר המוריה. האדומיים עזרו ליוחנן, ואילו שמעון בר גיורא היה בראש המפלגה שחפצה להשלים עם הרומיים. חלק מחיילי יוחנן עזבוהו ושמו עליהם כמפקד את אלעזר בר שמעון. הם התערבו בקנאים במקדש. האדומיים, בהסכמת יוחנן, הרגו את הכהן גדול ענן בן ענן, ובבוא בני ישראל לחוג את חג הפסח האחרון בבית ה', באו עמהם אנשי יוחנן ונשקם מתחת ללבושם התנפלו על אנשי אלעזר, לכדו את הר המוריה. מספרם היה 8400 איש, ובהם 2400 קנאים.
תחילה נלחמו באנשי שמעון בר גיורא, אך כאשר קרבו הרומאים לשערי העיר התאחדו יחד ללחום נגד טיטוס: יוחנן הגן על החומה ליד מבצר אנטוניא בצפון המקדש, ואנשי שמעון הגנו על יתר החומה. הם לא שמעו לדברי יוספוס שבא בשליחות טיטוס למסור לו העיר בשלום. אחר שנשרף בית המקדש התבצר יוחנן בעיר העליונה, אך הוכרח להכנע. יוחנן הושם בכבלים, הובל לרומא, וכנראה מת שם בבית הסוהר.
יש לזכור כי תיאורו של יוחנן הוא על פי דבריו של אויבו הגדול, יוסף בן מתתיהו, שתיאורו נגוע באיבה. גם התיאור של טיטוס הרוצה להשלים עם ירושלים ולא לשרוף את המקדש היא מדברי יוסף בן מתתיהו, שבספרו ניקה את טיטוס מאשמת הרס ירושלים.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן