לדף ראשי




יוחנן בן זכאי - ריב"ז - תנא בזמן החורבן, ומייסד הישיבה ביבנה. ריב"ז קבל התורה מהלל ושמאי, והיה תלמידו של הלל. נחשב לתלמיד "קטן" משמונים התלמידים שהיו להלל. למד מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות דבר גדול ודבר קטן: דבר גדול - מעשה מרכבה; דבר קטן - שקלא וטריא בהויות דאביי ורבא (סוכה כ"ח). הלל לפני פטירתו אמר עליו שהוא אב לחכמה ואב לדורות (ירוש' נדרים פ"ה סוף).

כמו רבו הלל הזקן היה אוהב שלום, ושנא מלחמה. אבל בעיקר התפרסם בכך שיסד את המרכז הרוחני היהודי ללימוד תורה ביבנה בעת חורבן בית שני (70-80 לספירה) והנהיג שם את העם.

בהיותו תלמיד לפני רבו נקרא "בן זכאי", כאשר לימד נקרא "רבן יוחנן בן זכאי" (סנהדרין מ"א). כמו הלל ומשה רבנו חי מאה ועשרים שנה: 40 שנה עסק בפרקמטיא, 40 שנה למד, 40 שנה לימד (ר"ה ל"ב). בארבעים השנים האחרונות היה נשיא ישראל (ספרי דברים סי' שנ"ז).
כנראה התחיל נשיאותו כמה שנים לפני החורבן. ריב"ז ידע כי עתיד המקדש ליחרב. פעם אחת נפתחו דלתות ההיכל מאליהן, עד שגער בהן ריב"ז, אמר לו: היכל היכל! מפני מה אתה מבעית עצמך? יודע אני בך שסופך עתיד ליחרב (יומא ל"ט). התנגד ללחימה עם הרומיים.
ריב"ז ישב בכפר "ערב" בגליל (שבת קכ"א. קט"ו).

בימי המרד הגדול בשנים 66-73 התנגד רבן יוחנן בן זכאי לקנאים. רבן יוחנן בן זכאי חי בירושלים בעת המצור הנורא ששמו הרומאים על העיר. הוא צפה שאסון גדול וחורבן מרחפים על ירושלים והמקדש, והבין שהחורבן והגלות עלולים להביא הרס גם על קיומו של עם ישראל ותורתו. לכן החליט, עוד בעת המצור, לעשות מעשה ולהקים מרכז אחר, במקום המרכז המדיני והדתי בירושלים שנהרס.

כאשר נכבשה הארץ לפני אספסינוס שלח אחרי אבא סקרא ריש בריוני בירושלים שהיה בר אחתיה.

שלח ליה "תא בצנעא לגבאי". אתא, א"ל עד אימת עבדיתו הכי וקטליתו ליה לעלמא בכפנא? א"ל מאי איעבד דאי אמינא להו מידי קטלו לה? א"ל חזי לי תקנתא לדידי דאיפוק, אפשר להוי הצלה פורתא. ויעצהו להוציא קול כי הוא חולה וכאשר יאמינו הקנאים כי הוא מת יוציאוהו תלמידיו מירושלים לקבורה, כי מטו לפיתחא בעו למדקריה (ברמחים שמא מערים הוא) אמר להו אבא סקרא יאמרו (הרומיים) רבם דקרו.
כי מטא להתם, אמר שלמא עלך מלכא! א"ל מיחייבת תרי קטלי, חדא דלאו מלכא אנא, ותו עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי? אמר ליה איברא מלכא את וכו' ועד האידנא בריוני דאית בן לא שבקינן וכו'. אמר ליה תן לי יבנה וחכמיה ושושילתא דרבן גמליאל (משפחת הנשיא שלא תהרגם שלא תכלה שולטנות לבית דוד) ואסותא דמסיין ליה לר' צדוק וכו' (גיטין נ"ו).

על יציאתו של רבן יוחנן בן זכאי מירושלים מסופר באבות דרבי נתן נוסחא א פרק ד:

וכשבא אספסיינוס להחריב את ירושלים אמר להם שוטים מפני מה אתם מבקשים להחריב את העיר הזאת ואתם מבקשים לשרוף את בית המקדש וכי מה אני מבקש מכם אלא שתשגרו לי קשת אחת או חץ אחת ואלך לי מכם. אמרו לו כשם שיצאנו על שנים ראשונים שהם לפניך והרגנום כך נצא לפניך ונהרגך. כיון ששמע רבן יוחנן בן זכאי שלח וקרא לאנשי ירושלים ואמר להם בני מפני מה אתם מחריבין את העיר הזאת ואתם מבקשים לשרוף את בית המקדש וכי מהו מבקש מכם הא אינו מבקש מכם אלא קשת אחת או חץ אחת וילך לו מכם. אמרו לו כשם שיצאנו על שנים שלפניו והרגנום כך נצא עליו ונהרגהו. היו לאספסיינוס אנשים שרויין כנגד חומותיה של ירושלים וכל דבר ודבר שהיו שומעין היו כותבין על החצי וזורקין חוץ לחומה לומר שרבן יוחנן בן זכאי מאוהבי קיסר הוא. וכיון שאמר להם רבן יוחנן בן זכאי יום אחד ושנים ושלשה ולא קבלו ממנו שלח וקרא לתלמידיו לרבי אליעזר ורבי יהושע אמר להם בני עמדו והוציאוני מכאן עשו לי ארון ואישן בתוכו. רבי אליעזר אחז בראשו רבי יהושע אחז ברגליו והיו מוליכין אותו עד שקיעת החמה עד שהגיעו אצל שערי ירושלים. אמרו להם השוערים מי הוא זה. אמרו להן מת הוא וכי אין אתם יודעין שאין מלינים את המת בירושלים. אמרו להן אם מת הוא הוציאוהו. והוציאוהו והיו מוליכין אותו (עד שקיעת החמה) עד שהגיעו אצל אספסיינוס. פתחו הארון ועמד לפניו. אמר לו אתה הוא רבן יוחנן בן זכאי שאל מה אתן לך. אמר לו איני מבקש ממך אלא יבנה שאלך ואשנה בה לתלמידי ואקבע בה תפלה ואעשה בה כל מצות. אמר לו לך וכל מה שאתה רוצה לעשות עשה. אמר לו רצונך שאומר לפניך דבר אחד. אמר לו אמור. אמר לו הרי את עומד במלכות. [א"ל] מנין אתה יודע. אמר לו כך מסור לנו שאין בית המקדש נמסר ביד הדיוט אלא ביד מלך שנאמר ונקף סבכי היער בברזל והלבנון באדיר יפול (ישעי' י' ל"ד). אמרו לא היה יום אחד שנים ושלשה ימים עד שבא אליו דיופלא מעירו שמת קיסר ונמנו עליו לעמוד במלכות.

אחר שניתנה לו רשות יסד ישיבה ביבנה, שם שמע על חורבן הבית, קרע בגדיו והתאבל כמו על המת (אדר"נ פ"ד).

יבנה נעשית מרכז היהדות והסנהדרין בראשה. ללא פעולת ריב"ז ביבנה נשתכחה תורה מישראל, והיה קשה לישראל יותר מגלותם וחורבן הבית. ריב"ז הכשיר את הקרקע לחידוש הסנהדרין, ומסר את תפקיד הנשיא לרבן גמליאל השני שהיה מזרע דוד המלך, והוא ישב בכפר ברור חיל (סנהדרין ל"ב).
כנראה שמת בברור חיל, אך מסורת עממית מוסרת כי מת במירון, וקברו בסביבת קברו של רשב"י.

כשחלה ריב"ז נכנסו תלמידיו לבקרו. כיון שראה אותם התחיל לבכות.
א"ל תלמידיו: נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק, מפני מה אתה בוכה?
אמר להם: אלו לפני מלך ב"ו היו מוליכין אותי שהיום כאן ומחר בקבר, שאם כועס אין כעסו כעס עולם ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם, ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם, ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון - אעפ"כ הייתי בוכה. עכשיו שמוליכין אותי לפני ממ"ה הקב"ה שהוא חי וקיים לעולם... ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים: אחת של ג"ע ואחת של גיהינום, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי, ולא אבכה?!
אמרו לו: רבנו, ברכנו.
אמר להם: יה"ר שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם.
אמרו לו תלמידיו: עד כאן?
אמר להם: ולואי! תדעו כשאדם עובר עברה אומר שלא יראני אדם.
בשעת פטירתו אמר להם: פנו כלים מפני הטומאה, והכינו כסא לחזקיה מלך יהודה שבא (ברכות כ"ח:).

לפני החורבן
אמרו עליו על ריב"ז שהיה יושב בצילו של היכל ודורש כל היום כולו.
משפחה אחת הייתה בירושלים, שהיו מתיה מתין בני י"ח שנה. באו והודיעו את ריב"ז. אמר להם: שמא ממשפחת עלי אתם, דכתיב ביה "וכל מרבית ביתך ימותו אנשים"?! לכו עסקו בתורה וחיו! הלכו ועסקו בתורה וחיו, והיו קוראין אותה משפחת ריב"ז על שמו (ר"ה י"ח).

ת"ר: מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים, והיו תלמידיו מהלכין אחריו. ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים, כיון שראתה אותו נתעטפה בשערה ועמדה לפניו, אמרה לו: רבי, פרנסני! אמר לה: בתי, מי את? אמרה לו: בת נקדימון בן גוריון אני. אמר לה: בתי, ממון של בית אביך היכן הלך? אמרה לו: רבי, לא כדין מתלין מתלא בירושלים מלח ממון חסר? ואמרי לה חסד. ושל בית חמיך היכן הוא? אמרה לו: בא זה ואיבד את זה. אמרה לו: רבי, זכור אתה כשחתמת על כתובתי? אמר להן לתלמידיו: זכור אני כשחתמתי על כתובתה של זו, והייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב מבית אביה חוץ משל חמיה. בכה רבן יוחנן בן זכאי ואמר: אשריכם ישראל, בזמן שעושין רצונו של מקום - אין כל אומה ולשון שולטת בהם, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום - מוסרן ביד אומה שפלה, ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה. (כתובות דף סו:).

כמה מהלכותיו נשנו בירושלים בעוד הבית על מכונו. מעשה בשמעיה איש כפר עותני שהיה בידו לגין מלא מי חטאת והגיף את הדלת שמפתח טמא טמא מת תלוי בה, ובא ושאל את ריב"ז ואמר לו: שמעיה צא והזה את מימיך! (תוספתא פרה פ"י ב'). ריב"ז ראה כי אלו שהיו מושכין את העגל להקרבה היו נוקפין אותו בין קרניו כדרך שעושין לע"ז, אמר להם עד מתי אתם מאכילין את המזבח טרפות. עד ימיו היה מכה פטיש בירושלים בחולו של מועד, והוא בטלו, (ויש מיחסים זאת לר"י כ"ג) וביטל את הדמאי, לפי ששלח בכל עיירות א"י וראה שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד (תוספתא סוטה פי"ג י'). משרבו המנאפין פסקו המים המרים, וריב"ז הפסיקן (סוטה מ"ז).

רבי יוחנן בן זכאי התווכח עם הצדוקים.

שהיו בייתוסין אומרים: עצרת אחר השבת. ניטפל להם רבן יוחנן בן זכאי ואמר להם: שוטים, מנין לכם? ולא היה אדם אחד שהיה משיבו, חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ואמר: משה רבינו אוהב ישראל היה, ויודע שעצרת יום אחד הוא, עמד ותקנה אחר שבת כדי שיהו ישראל מתענגין שני ימים; קרא עליו מקרא זה: +דברים א'+ אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר, ואם משה רבינו אוהב ישראל היה, למה איחרן במדבר ארבעים שנה? אמר לו: רבי, בכך אתה פוטרני? אמר לו: שוטה, ולא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטילה שלכם! כתוב אחד אומר: [ויקרא כ"ג] תספרו חמשים יום, וכתוב אחד אומר: [ויקרא כ"ג] שבע שבתות תמימות תהיינה, הא כיצד? כאן ביום טוב שחל להיות בשבת, כאן ביו"ט שחל להיות באמצע שבת. (מנחות דף סה עמוד א)

בדרך זו השיב לצדוקים שאמרו תירש הבת עם הבן, ונצחום, ואותו היום עשאוהו יו"ט (ב"ב קט"ו: קט"ז).

תלמידיו
חמשה תלמידים היו לו:
ר' אליעזר בן הורקנוס
ור' יהושע בן חנניה
ור' יוסי הכהן
ורבי שמעון בן נתנאל
ור' אליעזר בן ערך.
רגיל היה להזהירם: אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת (אבות פ"ב ח').

תורתו ודרך חייו
אמרו עליו על ריב"ז: מימיו לא שח שיחת חולין, ולא הלך ארבע אמות בלי תורה ובלא תפלין, ולא קדמו אדם בבית המדרש, ולא ישן בביהמ"ד לא שינת קבע ולא שינת עראי, ולא הרהר (בתורה) במבואות המטונפות, ולא הניח אדם בביהמ"ד ויצא, ולא מצאו אדם יושב ודומם אלא יושב ושונה, ולא פתח אדם דלת לתלמידיו אלא הוא בעצמו, ולא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם, ולא אמר הגיע עת לעמוד מבית המדרש חוץ מערבי פסחים וערבי יוה"כ (סוכה כ"ח).

לדעת ריב"ז מזונותיו של אדם קצובות לו בכל שנה, וכן חסרונותיו והפסדיו, אך הצדקה שעושה ינכה ה' מהפסידו.

בני אחתיה דרבן יוחנן בן זכאי חזא להו בחילמא דבעו למיחסר שבע מאה דינרי, עשינהו, שקל מינייהו לצדקה, פוש גבייהו שיבסר דינרי. כי מטא מעלי יומא דכיפורי, שדור דבי קיסר נקטינהו. אמר להו רבן יוחנן בן זכאי: לא תדחלון, שיבסר דינרי גבייכו שקלינהו מינייכו. אמרי ליה: מנא ידעת? אמר להו: חלמא חזאי לכו. א"ל: ואמאי לא אמרת לן [דניתבינהו?] אמר להו: אמינא, כי היכי דתעבדו מצוה לשמה. (בבא בתרא י, א)

[=ראה בחלומו כי בני אחותו יפסידו שבע מאות דינרים באותה השנה, ועוררם לתת צדקה לעניים ונתנו סכום זה פחות י"ז דינרים. בערב יום הכיפורים שלח הקיסר ולקחם. אמר להם ריב"ז: אל תפחדו, רק 17 דינרים יקחו מכם. אמרו לו: מנין ידעת? אמר להם: חלום ראיתי. א"ל: ומדוע לא אמרת לנו, והיינו נותנים גם את אלה? א"ל אמרתי שתעשו מצווה מצווה לשמה (ב"ב י').

התווכח עם הגויים על נושאים שונים. גוי אחד שאל את ריב"ז: איזה יום שאנו ואתם שמחים? א"ל זה יום ירידת הגשם (דברים רבה פ"ז).
בויכוח עם גוי על פרה אדומה המשיל לו ריב"ז את מעשה הפרה להנהגות שהגוי הכיר, בהוצאת רוח רעה (במדבר פי"ט ד').
שאל קונטרוקוס השר את ריב"ז: בפרטן של לוים אתה מוציא כ"ב אלף ושלוש מאות, בכללן אתה מוציא כ"ב אלף, ושלוש מאות להיכל הלכו? א"ל אותן שלוש מאות בכורות היו, ואין בכור מפקיע בכור (הוריות ה'.).

תקנותיו
ריב"ז תיקן תשע תקנות, רובן זכר למקדש:
א) ראש השנה שחל בשבת, במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה. משחרב בית המקדש התקין ריב"ז שיהו תוקעין בבל מקום שיש בו ב"ד. ר"א אמר לא התקין אלא ביבנה בלבד (ר"ה כ"ט:);
ב) הלולב היה ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד, וכשחרב בית המקדש התקין ריב"ז שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש (שם ל'.);
ג) התקין בעניין קדוש החדש, שלא יהו העדים הולכים אלא למקום הוועד (שם ל"א:);
ד) אין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהם לדוכן (שם);
ה) גר שנתגייר בזמן הזה צריך שיפריש רובע לקונו, ונמנה עליה ריב"ז וביטלה מפני התקלה (דלמא אתי להתהני מיניה);
ו) לשון של זהורית שהיו קושרין על פתח אולם מבחוץ, הלבין פניו שמחין לא הלבין היו עצבין, התקינו שיהיו קושרין אותו מבפנים וכו' (שם). כנראה הייתה התקנה מ' שנים לפני החורבן בזמן שהתחיל ריב"ז ללמד לאחרים;
ז) כרם רבעי היה לר"א במזרח לוד וביקש להפקירו לעניים, אמרו לו תלמידיו רבי כבר נמנו חבריך עליו והתירוהו, וחברו המובהק של רבי אליעזר היה ריב"ז (שם);
ח) משקרב העומר הותר החדש. משחרב הבית התקין ריב"ז שיהא יום הנף כולו אסור (תוספתא מנחות פ"י כ"ו):
ט) גזר טומאה על הידים לטמא את כתבי הקודש, כי חיבתן טומאתן, שלא יעשה אותן שטיחין לבהמה (תוספתא ידים פ"ב י"ט).
לא כל התקנות ברור שהם של ריב"ז. מאידך, יש תקנות שאינן ברשימה זו: גזרה שלא להושיב ב"ד לטהר אלמנת עיסה וספיקות אחרים שנתערבו במשפחה (כתובות י"ד.); ביטל השקאת מים המרים לסוטה.
במקום עבודת בית המקדש שם רבן יוחנן בן זכאי את הדגש על לימוד התורה ועל גמילות חסדים.

ריב"ז עסק הרבה במעשה מרכבה. הוא וחברו ר"א בן ערך נתעטפו וישבו על אבן תחת הזית, שם והרצה לפניו פרק אחד במעשה מרכבה (תוספתא חגיגה פ"ב א').
יפים דרשותיו בהלכה. כאשר שאלו תלמידיו: מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מבגזלן [שגזלן אינו משלם כפל], אמר להן: גזלן השווה כבוד עבד לכבוד קונו, גנב חלק כבוד לעבד יותר מכבוד קונו. פירוש: הגנב פוחד מבני אדם, אבל לא מן הקב"ה, ולכן ענשו כפול (תוספתא ב"ק פ"ז א').



הערות לערך:
שם המעיר:
הערה: תודה על המידע.גם ליהודי לא דתי כמוני יש מה ללמוד בשבת. אמנם דרך ארץ קדמה לתורה והתורה קדמה לעולם. פירושו שדרך ארץ קדמה לעולם?? והרי אצילות קדמה לבריאה וזו קדמה ליצירה וזו קדמה לארץ דעשיה. אם כך, דרך ארץ לא קדמה לעולם והעולם קדם לתורה.
תורה אחת לכולם ובכל עולם מבנים אותה ברוח מעלתו של אותו העולם. האם אפשר בארץ דעשיה להבין את תורת עולם האצילות. אם לא, חוטא אחשב. ואם כן יסלח לי הקב"ה כי בחופש דרכו אני הולך. אין לי כתובת וזהות באינטרנט אלא מס' טלפון פשוט ואשמח לקבל יעוץ שמי יהושע 0546330007.

שם המעיר: אביחי בן-משה
הערה:
בס"ד
מקום למחשבה
• האם יתכן שרבן יוחנן בן זכאי, הלשין לאספסינוס על מבואות העיר ובתמורה קיבל את העיר יבנה וחכמיה?
• האם אובדן העיר מיד עם יציאתו וה"מתנה" שקיבל, לא מעוררים תחושה שיש קשר בין יציאת ריב"ז את העיר, לחורבן העיר?
• האם כיבוש ירושלים, לא הקרין ישירות על העובדה שאספסינוס הפך כמעט מיד לאחר מכן, קיסר רומי?
שהרי ירושלים נחשבה לעיר שאינה ניתנת לכיבוש, וכיבושה הופך את המצביא ל"מצליחן". שכן היו בה הספקת מזון לשנים, ומים שהגיעו ממעיינות ההר (ראה מלכים ב' כ' 20).
מנקודת השקפה רומית, מצור לוקח שנים, בהן הקיסרות הרומית מחזיקה צבא גדול ולא מקבלת תמורה להוצאותיה, , דבר המעורר את השאלה הכלכלית האם שווה להשקיע בכיבוש העיר?
ומביא למסקנה שכיבוש העיר עשוי להיות בלתי משתלם.

• בנוסף נזכור את השפה המשפילה שבה השתמש רבן יוחנן בן זכאי, בשעה שהתווכח עם הצדוקים.

ראשית דיון, מי היו הצדוקים?
תשובה מאוד מעניינת מגיעה אלנו דרך הברית החדשה, המתארת את התקופה ואת הצדוקים כבני שושלת משפחת צדוק הכהן, משושלת אהרון הכהן.
כלומר על פי הוראות משה, בעיר ירושלים של אותה תקופה, חיו בני משפחת כהונה רבים. כלומר השמדת העיר פוגעת קשה בנצרים ממשפחת אהרון הכהן.
שבשלב מאוחר יותר כאשר לא יכלו להגן על כבודם, כונו בשם הגנאי "צדוקים".

יצויין שעל פי המקורות ריב"ז, דיבר אל הצדוקים נצר למשפחת אהרון הכהן, בשפה משפילה ומעליבה.
בימינו אנו יודעים שוויכוח דורש כשרון. אנו מודעים לכך שבתי משפט, חסרי אונים מול תופעה של עורכי דין כישרוניים, שמציגים את האמת כל אחד בדרכו שלו.
כלומר אם רבן יוחנן בן זכאי ניצח בוויכוח אין זה הופך אותו לצודק. שכן לצדק יש נקודות השקפה רבות. זה הופך אותו לבעל כשרון רטורי, שניצל את כישוריו כדי לפגוע ולהעליב את הכהן הגדול של אותו דור.
כלומר אם אומנם רבן יוחנן בן זכאי, הלשין וסיפר היכן מבואותיה של העיר ירושלים, יוצא שפעל בהכרה מלאה ובידיעה שכתוצאה ממעשיו ירושלים תחרב. כלומר היה ידוע לו, שהצבא הרומי יתאכזר ירצח ויהרוג כל תושב הגר בתוך ירושלים הנצורה. בנוסף היה ברור לו, שהעיר תישרף והסמל הרוחני של עם ישראל יאבד, דבר שיפגע בעוז רוחם של עם ישראל במשך שנים רבות.
בשעותיו האחרונות עלי אדמה, בוכה רבן יוחנן בן זכאי,
כאשר הוא אומר לתלמידיו, שעומד הוא לתת את הדין בפני מלך מלכי המלכים ואינו יודע האם גורלו לגיהינום או לגן עדן.
מנקודת השקפה של המאה עשרים ואחת, ברור מדוע הוא בוכה, שהרי פגע קשות במשפחת צדוק הכהן אחד הנצרים של אהרון הכהן.

אי לכך לאור הביקורת הקשה שהעברתי, אני עומד לסנגר על רבן יוחנן בן זכאי.
עם כל הכאב העז שאני חש בליבי, על הפגיעה הקשה בצדוקים, יש עובדות הסטוריות המצביעות על העובדה שהצדוקים מעלו בתפקידם כאשר עשקו את העם בעבור בצע כסף (ראה את התאורים בברית החדשה).
רבן יוחנן בן זכאי, פתח לפני עם ישראל תקופה חדשה, אם עד אותה תקופה ההבחנה בין עובד השם לעובד אלילים הייתה - את מי עובדים בפועל, לאחר תקופתו נקבעה עובדה.
אין בית מקדש, אין הקרבת קורבנות. יש את השם ויש את האני שרוצה להיות טוב יותר ממה שהייתי אתמול.
הקשר עם השם הפך קשר רגשי ו/או שכלי מופשט.
לא משנה היכן אני נמצא, השם נמצא בלבבי ואיתי, ולא צריך שום אמצעי כמו הקרבת קורבנות כדי לפנות אליו ולהיענות על ידו. כולנו הפכנו נושאי מקדש בתוך לבבנו.
כלומר בזכות מעשיו של רבן יוחנן בן זכאי, אנו נמצאים לאחר השרת המאיץ השלישי של החללית שטסה לעבודת השם (מאיץ ראשון-משה, מאיץ שני-עזרא ונחמיה, מאיץ שלישי-ריב"ז).
כמו כן אם נתבונן בעובדה היסטורית נוספת, נגלה שזה 2000 שנה, אנו פועלים על פי דרכו של רבן יוחנן בן זכאי, והיהדות עדין קיימת והפעם בכל קצווי תבל.
יתרון נוסף ומהותי - במרחב הזמן החדש, אליו שלח אותנו ריב"ז לפני כ-2000 שנים, ובו אנו מצויים כיום, לא ניתן להרוס שוב, את בית מקדשנו.
כלומר בהנחה שריב"ז היה אדם מאוד חכם, שראה את הנולד הרבה לפני הולדתו, ריב"ז הבין שעם ישראל עשוי לאבד את צביון אמונתו, כפי שקרה לעשרת השבטים, כדי להקדים תרופה למכה, הגיע למסקנה, שהגיעה העת לשנות את ההתיחסות לדת, לטהר את הדת, ולסלק את כל שאריות עבודת האלילים, ויישם זאת ע"י לימוד ושינון התורה,וע"י קיום מצוותיה.
ע"פ גישה זו, הצדוקים מעלו בתפקידם, כאשר במקום להגן לאחד ולהדריך את העם, הם פגעו בכבוד העם, רוששו אותו מנכסיו, ופוררו את אחדותו (ראה כמות הזרמים באותה תקופה). לאור גישה זאת העונש שקיבלו הוא עונש שנקבע בידי שמים. ומי שניצל מהעונש הם אלו שנשארו נאמנים לחוקים למשפטים ולמצוות השם. (ראה משל הכרם ישעיהו ה', ראה כמו כן מלאכי ב').
(מלאכי ג' 20) "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ויצאתם ופשתם כעגלי מאבק, ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם...אמר השם צבאות".
בכבוד רב
בן-משה אביחי
29/09/2015



מקור ההערה: תנ"ך, לוגיקה, ואינטרנט

שם המעיר: אליה סגרון
הערה: לגבי שאלות אביחי בן משה
מפורש לך שרבן יוחנן בן זכאי הצטער הרבה על ירושלים אז מניין באו הרעיונות שהוא עזר להחריב אותה?
מפורש שהוא הבין שלא ניתן להציל אותה ולכן ניסה להציל את חכמי ישראל ומנהיגיו כדי שתהיה תקומה לישראל לאחר החורבן הצפוי אך למסור את ישאל ביד נכרים זו עברה ואיסור גדול שעליו נאמר שהעושה כן אין לו חלק לעולם הבא, ולתלות דבר זה ברבן של כל ישראל אלו אינן אלא דברי שטות.
כלפי דבריך על הצדוקים - במשנה מובא שהצדוקים והבייתוסים אלו ממשיכי דרכם של צדוק ובייתוס תלמידיו של אנטיגנוס איש סוכו שהתפקרו וכפרו ולכן חכמים התאמצו מאוד להרחיק אותם ואת דעותיהם משאר ישראל כיוון שגרמו לרבים לתעות אחריהם ולכפור בתורה שבעל פה שנמסרה יחד עם התורה שבכתב על ידי משה מסיני.
אגב, גם אם נקבל את תפיסתך שאלו כהנים מזרעו של צדוק הכהן אין זה משנה כלל, כיוון שכל הכופר אפילו בדבר אחד מן התורה ואומר שאין זה נמסר למשה מסיני הרי זה דינו כקרח ועדתו שכפרו בדברי משה ונבלעו חיים באדמה.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן