לדף ראשי




התוכן:
דרכו בביאור לשון הקדש ומקוריו
אוייבי ר' יונה וריבו עם ר' שמואל הנגיד
ספריו

ר' יונה בן ג'אנח - בלשן ומדקדק עברי. "גנאח" הוא כינוי ל"יונה", בן גנאח=בעל כנף. ר' יו"ט בן פלקירא, בספר המבקש, קורא לו "בעל כנפים". נקרא ג"כ מרינוס (רד"ק במכלול ל"ח. דפוס ליק). שם אביו ושם משפחתו לא נודעו.
נולד בקורדובה בין שנות 993-985, חי בזמן ר' שמואל הנגיד, ומת בסרקוכטא במחצית הראשונה של המאה הי"א. למד באליסאנה חכמת השיר והמליצה אצל ר' יצחק בן שאול (סהל), אך משך ידו מהם, כי לא הצליח לכתוב שירים. הוא מודה "שהשיר אינו ממלאכתי והפיוט איננו מעסקי ואיני מתיחס אליו" (ספר הרקמה 128).
אצל רבו השני, ר' יצחק בן נקטילה, למד דקדוק לשון ערבית ועברית והבנת כה"ק.
ר' יונה עסק ברפואה והיה רופא מומחה. החכם הערבי אבן אבו אציבעה בחבורו על תולדות הרופאים כתב על ר' יונה:

"מרואן אבן גנאח היה ג"כ יהודי, והוא עסק במלאכת ההגיון, ודעתו הייתה רחבה בחכמת לשון ערבית ויהודית, ובינה יתירה הייתה לו במלאכת הרפואה. ויש לו בספרים ספר הבאור (כתאב אלתלכיץ). ואסף בו שמות סמי רפואה הפשוטים ותכונת השיעורים שמשתמשים בהם במלאכת הרפואה מן המשקלים והמידות".

עסק בחכמת ההגיון וספרי הפילוסופים היונים, ובהקדמתו לספרו ההשגה מזכיר דברי אריסטו:

"ריב לאמת עם אפלטון, ושניהם אהובינו, אבל האמת יותר חביבה עלינו".

בדברי הלכה לא עסק, ובספר השורשים, בערך "מער", הדן בבצים מעורות בגידין, אמר "ואינני מגדלי חכמי העניין הזה". כנראה החל לעסוק בדברי חז"ל ביותו בגיל מבוגר, כי הוא מראה בספריו בקיאות בספרי הרבנים שהיו לו לעינים בפירוש המקרא.

ר' יונה השתדל לשכלל את עבודותיו של ר' יהודה חיוג שקדמהו. בתחלת ספר ההשגה אמר:

"זה שנים רבות ואנכי עודני בארץ מכורותי (קורטובה) לא נחה נפשי מלבקש ממני להשיג על מה ששגג בו המורה הגדול הראש והשלם ר' יהודה חיוג"

והשלים מלאכתו זאת בגלותו לסרקוסטה בשנת 1012.
דוקעם אומר עליו:

"ר' יהודה יסד דקדוק לה"ק ור' יונה הציב דלחיה" (נחל קדומים 11).

דרכו בביאור לשון הקדש ומקוריו
ר' יונה הרחיב את ביאור המלות בכה"ק לפי הלשונות הקרובות ללשון המקרא כמו שאמר בהקדמתו להרקמה:

"ומה שלא אמצא עליו עד מן המבוא, אביא עליו עד ממה שיזדמן לי מן המשנה והתלמוד והלשון הארמי וכו'. ומה ושלא אמצא עליו עד מה שזכרתיו, ואמצא עליו עד מן הלשון הערבי, לא אמנע להביא עד מן הגלוי, ולא אזהר מקחת ראיה מהנראה ממנו, כאשר יזהר מזה מי שדעתו חלושה והכרתו מעטה מאנשי דורנו זה. כ"ש מי שהראה מהם הכשרות: התעטף ברדיד החסידות עם מעט הבנת אמתת הדברים".

בספר השורשים פרש את מילות המקרא בעיקר על פי התרגומים, התלמוד והמדרשים, ספרי הגאונים ותרגומי המקרא לערבית, והשוואת לשה"ק ללשונות בני קדם.

אוייבי ר' יונה וריבו עם ר' שמואל הנגיד
גם בדורו של ר' יונה נמצאו אלה שהיו מבזים את העוסקים בחכמת הלשון והדקדוק, ואחד מהם אמר:

"שחכמת הלשון הוא דבר שאין לו טעם, והעסק בה אין בו תעלת ולא הנאה, ובעליהם ייגעו לריק, ודורשה עמל לבלי פרי שישיג ממנו".

ולאלה השיב ר' יונה לאמר:

"הם לומדים מה שלומדים מן התלמוד מוטעה, וגורסים מה שגורסים ממנו מסולף... וכבר גרם זה לרובם להקל ג"כ במסורת המקרא, וההפרש אשר בין הקמץ והפתח ומלעיל ומלרע. אבל חכמת השימוש והדיבור היא להם מהדברים אשר מנחשים בהם, וכמעט שלא ישימוה מן האפיקורסות" (הקדמה להרקמה דף V).

ריב גדול היה לרבי יונה עם ר' שמואל הנגיד וחביריו על ספרי חיוג וספר ההשגה. ר' שמואל הנגיד יצא נגד רבנו יונה שהשיג על ספרי חיוג. מדברי ר"י בראש ספר ההכלמה ניכר, כי לא העריך את ידיעות הנגיד בדקדוק. לדעת ר"י, לא קנאת האמת וקנאת רבו ר"י חיוג עוררה את הנגיד לצאת למלחמה נגד ספר ההשגה, אלא קנאת רע עין הכועס בראותו כי חברו גדול ממנו בחכמה ושמו מכובד בפי הבריות.
בין השניים התפתחה מריבה, ששרשיה החלו כנראה עוד בהיותם בקורטובה. השנאה קלקלה את השורה, והם עברו גבול הטעם הטוב. הנגיד החל ריב זה, ושפך דברי בוז על ספר ההשגה ומחברו. ר"י השיב לו ולא חשך ממנו כלימות.
ר"י הפליא לעשות יותר משמואל הנגיד בחבוריו בחכמת הלשון, ודבריו עומדים לנס לדורות, וממנו שאבו כל המדקדקים הבאים אחריו.
עוד לפני ריבו עם הנגיד היה לו דברים עם אבו סלימאן בן טראקה אשר ספר לו כי אנשים מבני ארצו, ר' שמואל הלוי וחבריו, מצאו דברים בספר ההשגה שאינם נכונים, והזכיר לו כמה שאלות. ר"י השיב עליהם בספר ההשוואה (כתאב אלתסויה), בו השווה את המבקרים אותו ושילם להם מדה כנגד מדה, בהראותו כי רק תואנות הם מבקשים. הוא חותם דבריו ואומר:

"זה הטענה על כל מה שהזכיר כפי דבריו מחשבותם עלי, והאל יודע אשר לא הייתי מתכוון לגלות איוולת האנשים האלה, כי כוונה הזאת איננה ממדותי. והלא כבר רציתי להחריש מהם, ואולם התעוררתי לכתוב ספר זה, מפני הטעמים אשר הזכרתי בראשו. ואם יוסיפו לדבר אותי גם אני אוסיף לברר להם דברי, וכבר הכנתי לכל ענין מאמר ולכל דבר תשובהו והאל יעזרני. אם יחזור העקרב אחזור עליו ונעלי מוכן לשוף אותו".

ספריו
הראב"ע בראש ספר מאזנים אומר כי ר' יונה "השלים ספרים שבעה והשביעי ספר השורשים". הוא מונה את שני חלקי ספר הדקדוק בשני ספרים נפרדים, ואלה הם:
1) כתאב אלמסתלחק- ספר ההשגה, על יסוד שני ספרי ר' יהודה חיוג. הוא מעיד על דברים רבים אשר שגג בהם או שנעלמו ממנו ולא הזכירם. הספר נכתב בערבית, וכתב היד נמצא באוקספורד (נייבויער פי' 1453). דרנבורג הוציאו בדפוס באותיות ערבית עם תרגום צרפתי והקדמה גדולה (פאתוס 1880). יש ממנו תרגום עברי ברומי (ותרגום מזה באוקספורד סי' 2509) לר' יצחק בן אברהם הספרדי (בשנות 1225).
2) רסאלה אלתנביה, או אגרת ההערה, תשובה לספר השלמה (אסתיפה) שכתבו מבקריו.
3) כתאב אלתקריב ואלתסהיל, הוא ספר הקרוב והישור, כעין פירוש לספרי חיוג: ספר אותיות הנוח וספר בעלי הכפל, "לקרב כל דבר שיש לחוש בו שהוא רחוק מבינת המתחיל ללמוד, ולישר כל דבר שיוכל להיות קשה על דעת ההוגה בהם".
4) כתאב אלתסויה, והוא ספר ההשוואה.
בספר שורשים נזכר לפעמים ספר התוכחת, ואפשר שנתן לו ר"י אבן תבון שם זה בעבור שלמלת השואה אין טעם ברור לכל. שלושת הספרים האחרונים יצאו בדפוס עם תרגום צרפתי יחד עם ספר ההשגה.
5) כתאב אלתשויר, והיא ספר ההכלמה. הספר הזה אבד כמאה שנה אחרי מות ר' יונה. ר' שלמה בן פרחון מזכירו בין הספרים שהביא מהם דברים במחברת הערוך שלו. דפים אחדים ממקורו הערבי נמצאים באוצר פטרבורג, וגם אותם הוציא לאור דרנבורג עם תרגום צרפתי בספרו הנ"ל.
6) כתאב אללמע, הוא החלק הראשון מן כתאב אלתנקיח, והוא ספר הרקמה בתרגום ר"י אבן תבון, שהו"ל דוב גאלדבערג (פפד"ם 1856, אך ההוצאה הזאת שנעשית מכ"י פאריס מלאה שגיאות וטעויות. דרנבורג הוציא לאור ספר הרקמה מנוסחת כ"י לונדון עם הקדמה בלשון צרפת ופאריס 1886). והעתקת הספר המקורי בלשון צרפת נעשתה ע"י ר' כהנה מעצנער (פאריס 1889).
7) כתאב אלאצול, הוא החלק השני מן כתאב אלתנקיח, והוא ספר השורשים. תרגמו ר"י אבן תבון ללשון הקדש בשנת 1171. הוציאו לאור רב"ז בובר ע"פ שני כ"י ותקנו ע"פ כ"י הערבי (ברלין 1896). והוסיף בו תקונים והשלמות לספר הרקמה. ספר השורשים נחלק לעשרים ושנים מאמרים כמספר אותיות הא"ב וכל מאמר נחלק לשערים שער לכל שרש, ורשומים ממנו שיטות האותיות במו "האלף הבית והדלת" וכדומה. השורשים הם בעלי שלוש אותיות וגם בעלי שתי אותיות. בכל שער ושער מונה בנייני הפעלים והשמות כפי הוראותיהן ושמושיהן, ומזכיר המקראות שנמצאו בהם.

לקט ביאורים של רבי יונה לכתבי הקודש, ערוך בידי א"ז רבינוביץ


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן