לדף ראשי




ר' יוסי הגלילי - תנא שבא מארץ הגליל, בתחלת המאה השניה לספירה. נחשב בין ארבעת הזקנים: ר' טרפון ור"י הגלילי ור"א בן עזריה ורבי עקיבא, שבאו אצל ר' ישמעאל לנחמו (מ"ק כ"ח).
למד בבית המדרש ביבנה בעת שרבי טרפון ורבי עקיבא כבר היו מוסמכים, ושאלה נשאלה לפני החכמים בכור לכמה נאכל? נענה רבי טרפון ואמר לשני ימים ולילה אחד. היה שם תלמיד אחד שבא לביהמ"ד לפני חכמים תחלה ור"י הגלילי שמו, אמר לו רבי מנין לך? א"ל בני שלמים קדשים קלים וכו' (זבחים נ"ז). כנראה שהיה צעיר מרבי טרפון ורבי עקיבא, או שהתחיל ללמוד תורה בבגרותו, כי בני הגליל לא היו מלומדים ובני יהודה היו מזלזלים בהם.
גם ברוריה אשת ר"מ, כאשר פגש בה ר"י הגלילי ושאל אותה "באיזה דרך נלך ללוד?", אמרה לו "גלילי שוטה! לא כך אמרו חכמים אל הרבה שיחה עם האשה?! היה לך לומר באיזה ללוד" (ערובין נ"ג).
ברבות הימים נתעלה ר"י הגלילי בתורתו עד כי אמר לפני רבי עקיבא בעניין חטאת וקדשים קלים: "אפילו אתה מרבה כל היום כולו איני שומע לך" (זבחים פ"ב). חכמים האלה היו מנגחים זה את זה בהלכה, וע"ז אמר רבי טרפון "ואראה והנה איל אחד" (דניאל ח') - זה רבי עקיבא, "והנה צפיר העזים הגדיל ער מאוד" - זה ר"י הגלילי (תוספתא מכות פ"ז י"א; ספרי במדבר מ"ד).

מצינו שנחלקו רבי עקיבא ור"י הגלילי בבכורים, שחזר בו רבי עקיבא והורה כר"י הגלילי (פסחים ל"ו).
ריה"ג דרש "והוא ימשל בך", יכול ממשלה מכל צד? ת"ל לא יחבול רחים ורכב (ב"ר פ"כ). הייתה לו אשה רעה, ועליה אמרו "אעשה לו עזר כנגדו" - זכה כאשתו של ר"ח בן חכינאי, ואם לאו - כאשתו של ריה"ג. הוכרח לגרשה, ומשנשאת לאחר ובעלה לא יכל לפרנסה, פרנס ריה"ג אותה ואת בעלה (שם פי"ז).
ריה"ג היה חסיד במעשיו, ותפלתו הייתה נשמעת בעצירת גשמים (ירוש' ברכות ט':).

דרכו בהלכה ואגדה
ר"י הגלילי היה נוטה להקל. אמר אין מביאין בכורים מעבר הירדן לפי שאינה ארץ זבת חלב ודבש (בכורים פ"ג).
כל לא תעשה שבתורה, לאו שיש בו מעשה לוקין עליו, ושאין בו מעשה אין לוקין עליו (מכות ט"ז).
העוסק במצוה פטור מן המצוה (סוכה ב"ו).
בפסח מצרים לא היה חימוצו נוהג אלא יום אחד, וחמץ בפסח אינו אסור בהנאה כל שבעה, וכ"ש חמץ שעבר עליו הפסח (פסחים ב"ח).
למד כי לילה ושבת ויו"ט אינם זמן תפילין, שנאמר "ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה" - ימים ולא לילות, מימים ולא כל ימים, פרט לשבתות ויו"ט (ערובין צ"ו).
במקומו של ריה"ג היו אוכלין בשר עוף בחלב, ולדעתו אינו אסור בבשול. ודרש "לא תבשל גדי בחלב אמו", יצא עוף שאין לו חלב אם (שבת ק"ל. חולין קי"ג).
והדרת פני זקן, אין זקן אלא מי שקנה חכמה (קדושין ל"ב).
איש איש, לרבות את הגוים שנודרין נדרים ונדבות כישראל (מנחות ע"ג).
צער בעל החיים לאו דאורייתא אלא דרבנן (ב"מ ל"ב.),

בהלכה: אמר על בן סורר ומורה:

וכי מפני שאכל זה תרמיטר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אמרה תורה יצא לב"ד ליסקל? אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה, שסוף מגמר נכסי אביו, ומבקש למודו ואינו מוצא, ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, אמרה תורה ימות זכאי ולא ימות חייב, שמיתתן של רשעים הנאה להם והנאה לעולם, ולצדיקים רע להם ורע לעולם (סנהדרין ע"ב.).

אמר הגיעה תורה לסוף דעתה של ע"ז לפיכך נתנה תורה ממשלה בה, שאפילו מעמיד לך (נביא שקר) חמה באמצע הרקיע אל תשמע לו לעבוד ע"ז (שם צ').
באגדה: "איש הירא ורך הלבב" - זהו המתיירא מן העבירות שבידו, לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו (בונה בית ונוטע כרם ומארש אשה) שיחזור בגללן (ולא יתבייש לומר כי שב מעבירות שבידו, סוטה מ"ג).
בא וראה מה כוח עבירה קשה, שעד שלא פשטו ידיהן בעבירה לא היה בהן זבין ומצורעין (במדבר רבה פ"ז).

מאי דכתיב אודך ה' על כי נוראות נפליתי וגו' (תהילים קל"ט), בא וראה שלא כמדת הקב"ה מידת בשר ודם: אדם נותן זרעונין בערוגה וכו' צבע נותן סמנין ליורה, כולן עולין לצבע אחד, ואילו הקב"ה צר העובר במעי אשה, כל אחת ואחת עולה למינו (נדה ל"א).
גדול השלום שאפילו בשעת מלחמה אין פותחין אלא בשלום (ויקרא רבה פ"ט).

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן