לדף ראשי




יוסף בר חייא - אמורא בבלי בדור השלישי, באמצע המאה השלישית. ר' יוסף המוזכר ללא כינוי, הוא ר' יוסף בר חייא. תלמידו של ר' יהודה בר יחזקאל, חברו של רבה בר נחמני, ורבו של רבא.

היה ראש ישיבה בפומבדיתא שנתיים אחר רבה (סוף הוריות).
היה עוור, ואמר:

מריש הוה אמינא, מאן דאמר לי הלכה כר' יהודה סומא פטור ממצוות, עבידנא יומא טבא לרבנן. מאי טעמא? דלא מפקידנא ועבידנא מצוות. והשתא דשמעת להא דר' חנינא, דאמר גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, מאן דאמר לי אין הלכה כר' יהודה, עבידנא יומא טבא לרבנן. מאי טעמא? דכי מפקדינא אית לי אגרא טפי (ב"ק פ"ז).
וכד שמע אימיה באה, אמר איקום מקמיה שכינה (קדושיו ל"א).

היה בקי במשניות, חלה ושכח תלמודו, ואביי חזר לפניו על המשנה והזכירה לו (נדרים מ"א). כאשר רצה להישבע, אמר: "מרא דאברהם". את המקשים עליו קושיות כדי לקנטר אותו, קרא בני קטורה (זבחים ס"ב). היה איסטניס, ואמר: שלושה חייהם אינן חיים: הרחמנים הרתחנים ואניני הדעת, וכולהו איתנהו [=וכולם יש] בי (פסחים קי"ג).
חי יותר משישים שנה.

מתרגם
ר' יוסף תרגם את התנ"ך, ותרגומו מובא בכמה מקומות בש"ס. "וחרבות מתים" = ונכסוהין דרשיעי; "עגלה יפהפיה מצרים" = מלכא יאה הווה מצרים (יומא ל"ב:); "וישב ממזר באשדוד" = יתבון בית ישראל לרוחצן בארעהון דהוו דמי בה לנוכראין (קדושין ע"ב.); "תזרם ורוח תשאם" = תזרינון ורוח תטלטלינון (ע"ז מ"ד). לפעמים הוא מביא תרגום קדום או שכתבו הוא בעצמו.

ואמר רב יוסף: אלמלא תרגומו דהאי קרא, לא הוה ידענא מאי קאמר: יען כי מאס העם הזה את מי השלוח ההולכים לאט (ישעיה ח') = חלף דקץ עמא הדין במלכותא דבית דוד דמדבר להון בנייח וגו' (סנהדרין צ"ד).

לרב יוסף מיחסים את תרגום דברי הימים.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן