לדף ראשי




התוכן
יחס הרמב"ם אליו
ספריו וכתביו
השלמה על פי מאמרה של ד"ר הדר פרי

יוסף בן יהודה בן עקנין - תלמיד הרמב"ם, נולד בערך בשנת 1160 ומת בשנת 1226. אביו היה אומן, וגר עמו בעיר צבתא (Ceuta) במערב (hiaghreb). בנערותו סבלו היהודים מגזרות אלמאמין, שמנעו מהם לעסוק בתורה או לקיים חוקי היהדות בפרהסיא.
ן' עקנין היה רופא מומחה, וכתב גם שירים בעברית. ר' יהודה חריזי כותב עליו:

"החכם העליון רבי יוסף בר יהודה בר שמעון כי מלאכת שירו נקיה וחזקה ועל לב חקוקה" וכו' (תחכמוני שער י"א 185).

מפני הגזרות נמלט למצרים, ומאלכסנדריה שלח שיריו ומאמריו להרמב"ם בפסטאט (קהירא הישנה). רמב"ם קרא לו לבוא אליו, למדהו הגיון, חשבון והנדסה, דת ופילוסופיה, על הנבואה והנביאים. שנתיים היה עם הרמב"ם, לא הספיק לגמור חוק לימודיו, והלך לארם צובה שבסוריה. לקח לו לאשה את בת אבולאללח. היה סופר ומזכיר של הנסיך עטאדין, ורופא בבית השולטן אזהיר עזי בדמשק.
עסק במסחר, ונסע לארצות רבות, ועשה עושר רב. בשובו קנה אחוזה באזור ארם צובה, משם ניהל את עסקיו ולא יצא עוד לשוטט בארץ.
ר' יהודה חריזי מצאו בארם צובה לאחר שישב שם כשלושים שנה, ואמר עליו:

חכמתו כקהלת
ושכלו כגחלת
ולשונו אש אוכלת.

חיבר לכבודו שיר המתחיל "גביר ישאג בכל חכמה כאריה" ואמר כי "החיה בחכמתו רבים מבני צובה ונפח רוח חכמתו בפגריהם". (תחכמוני שער מ"ו) ועוד שיר המתחיל "בך הוביש אלוהים ים דמעות", שם שער חמשים).

ברשות הרמב"ם פתח בית מדרש בבגדאד ללמד חינם, ורמב"ם כינה אותו "ראש הסדר". היה אהוב גם על השרים וחכמי הערביים. הווזיר הגדול אלקיפטי, שהיה מגדולי הסופרים בימים ההם וחבר ספר תולדות החכמים וקורותיהם, היה אוהבו ורעו ומזכירו לשבח ולתהילה בספרו.
מספר שם כי הוא ור"י עקנין הסכימו ביניהם שמי מהם שימות ראשונה יבוא לרעהו בחלום ויודיעהו מה חלקו ונחלתו בעולם הנפשות. ור"י מת ראשונה, אחר כמה שנים הופיע אליו בחלום ואמר לו: "הכללי נקשר עם הכללי והחלקי נשאר חלקי". פרש אלקיפטי את דבריו: הנפש שהיא כללית שבה אל הכללי שהוא ה' בעולם הרוחני, והגוף שהוא חלקי נשאר עם החלקי העפר.

יחס הרמב"ם אליו
הרמב"ם כתב בשבילו את מורה נבוכים, ובפתיחתו אמר:

"אלהים יחנך התלמיד היקר ר' יוסף ב"ר יהודה נ"ע. הנה מאז אשר עמדת לפני ובאת מקצה הארץ ללמוד אצלי, יקרה נפשך בעיני לרוב אהבתך לבקש החכמה... וכאשר גזר האל פרידתנו ושמת מגמת פניך אל מחוז חפצך, עוררו בי ימי חברתך מחשבה שוקטת ותניעני יד פרידתך לחבר זה הספר אשר חברתיהו לך ולדומים אליך".

הר"ש צרצא בספרו מקור חיים בעניין מאבק המלאך עם יעקב מביא "מה שכתב הר"ר יוסף תלמיד חבר של הרמב"ם".
ור' סעדיה אבן דנאן בספרו השורשים כתב :

"אבל החכם הגרול ר"י בן עקנין שהוא התלמיד החשוב של הרמב"ם ז"ל כתב בספרו רפואת הנפשות" וכו' (חמדה גנוזה עמ' XIK).

הרשב"ץ אומר:

זה דקדק ר' יוסף בן עקנין ז"ל בספר רפואת הנפשות (מגן אבות פ"ד ד').

ספריו וכתביו
משירי עקנין נשארו רק מעט מזעיר, אחד בשבח הרמב"ם, ומכתב שכתב להרמב"ם בדרך מליצה (אגרות הרמב"ם).
כתב מאמר על שלוש שאלות:
א') הטבע המוחלט,
ב') היוצא מן המוחלט,
ג') יש מאין.

תשובות הרמב"ם לא נראו לו, והוא התאמץ לפתור את השאלות בכוח עצמו והציע הפתרון לפני רבו. מ' לוי הוציא שאלות אלה בתרגום עברי ("דריי אבהאנדלונגען", ברלין 1879). כנראה שהמאמר נכתב לפני שיצא לאור ספר המורה. לפי עדות מונק נמצא בספריית בבודליי וגם בפאריס פירושו לשיר השירים (עי' זאלפעלד "האהעליעד" 81--5 ברלין 1879).
מאמרו "על הנפש" הוא פרק אחד מספרו הגדול "מרפא נפשות" נדפס בספר דברי חפץ לעדעלמאן (לונדון 1868).
נמצאים קטעים מספרו על המוסר בשם "טאב אלנופוס" בערבית ובתרגום עברי שנדפסו ע"י גידעמאן בספרו "דאס יידישע אונטער ריכטס-וועזען" (עמ' 42 והלאה, ווין 1873). יש המסופקים אם עקנין כתב הספר "טאב אלפונוס".



השלמת הערך על פי מאמרה של ד"ר הדר פרי
מתוך www. Articles. co. il -

אבן עקנין נפגש עם הרמב"ם, התידד עמו, ואף כתב לכבודו שיר פרידה. לאחר שנפרדו כנראה שלא המשיכו לשמור על קשרי מכתבים. [1].
במשך שנים רווחה הדעה במחקר שאבן עקנין הוא יוסף בן יהודה אבן שמעון. כלומר, הסברה הייתה שאבן עקנין הוא תלמידו האהוב של הרמב"ם, שעבורו הוא כתב את חיבורו "מורה נבוכים". לעומת זאת היום מקובל במחקר שאבן שמעון הוא תלמידו האהוב של הרמב"ם, שלו הקדיש את החיבור "מורה נבוכים", ואילו אבן עקנין הוא רק מכר שלו. [2]

אבן עקנין כתב שבעה חיבורים בנושאי הלכה, פילוסופיה, תלמוד ופרשנות תנ"ך, ואלו הם:

1. ספר חוקים ומשפטים - החיבור אינו נמצא. החיבור עוסק בהלכות הדת, ובעיקר בהלכות שיישמו יהודים בני זמנו. החיבור מחולק למסכתות. הוא ערוך בצורה דומה למשנה תורה לרמב"ם. [3]

2. רסאלה אלאבאנה פי אצול אלדיאנה [=אגרת גילוי יסודות דת התורה] - אף חיבור זה לא נמצא. קטע מהחיבור צוטט בספר המוסר של אבן עקנין. מן מובאה זו אפשר ללמוד ששאלת הבחירה החופשית נידונה בחיבור זה. [4]

3. מאמר על המידות והמשקלות - זהו תרגום עברי אנונימי מימי הביניים לחיבור של אבן עקנין, שנכתב בערבית ואשר כותרתו מאמר לרבינו יהוסף בן עקנין ז"ל פי מערפה כמיה אלמקאדיר אלמדכורה פי תורה שבכתב ותורה שבעל פה. המקור הערבי נמצא בכתב יד באוסף בודליאנה שבאוקספורד וסימנו Ms. Poc. 186. התרגום העברי הודפס בקובץ גנזי נסתרות. [5]

4. מבוא התלמוד - החיבור נכתב בעברית ומחולק ל-12 פרקים. הספר מכיל עקרונות שאדם חייב לדעת, אם הוא שואף להיות בקיא בלימוד התלמוד. החיבור הזה יצא לאור בברעסלויא בשנת 1872. [6]

5. טב אלנפוס אלסלימה ומעאלג'ה אלנפוס אלאלימה [=רפואת הנפשות השלמות והחלמת הלבבות הדווים] - זהו חיבור פילוסופי-מוסרי, שנכתב בערבית. להלן שבעת החלקים, שהספר מחולק להם: 1. על מהות הנפש; 2. חלקי הנפש; 3. הנפשות השלמות, סכנותיהן וצורכיהן; 4. הנפשות הפגומות; 5. ריפוי הנפשות הפגומות; 6. ההשמדות וסיבותיהן; 7. התועלת מן ההשמדות, הדרך לתשובה. החיבור קיים בכתב יד באוסף בודליאנה שבאוקספורד, וסימנו בקטלוג 1273 Neubauer. ישנם תרגומים מימי הביניים לחלק הראשון של החיבור ולפרק כ"ז שבחלק השלישי. [7] אברהם שלמה הלקין תרגם קטעים חשובים מן הפרקים הראשונים של החיבור. [8] יוסף טובי פרסם את המאמר השישי מתוך החיבור הנ"ל עם תרגום לשפה העברית. [9] אברהם שלמה הלקין דן בפרק השישי, והביא את עיקרי דבריו בספר הזיכרון ליהושע סטאר. [10] שמעון אפנשטיין תרגם כמעט בשלמותו את הפרק הכ"ז מן החלק השביעי, שעניינו חינוך. [11] אותו פרק תורגם אף לשפה הגרמנית. [12]

6. ספר המוסר - פירוש עברי לפרקי אבות ברוח האתיקה האריסטוטלית. זאב באכער הוציאו לאור בשנת תשכ"ז. [13] לפי דעתו של אברהם שלמה הלקין, אבן עקנין השתמש בפירושו של הרמב"ם למסכת זו, והלקין כבר הגיע למסקנה שניכרת השפעתו של הרמב"ם על פירושו של אבן עקנין למסכת זו. [14]

7. אנכשאף אלאסראר וט'הור אלאנואר [=התגלות הסודות והופעת המאורות] - פירוש ערבי לשיר השירים, המתפרש כסמל ליחס שבין נפש האדם ובין השכל הפועל. את החיבור ההדיר אברהם שלמה הלקין בשנת תשכ"ד. [15]

מלבד זאת כתב אבן עקנין גם חיבור רפואי, שכותרתו 'אכ'תצאר שרח גאלינוס לפצול אבוקראט' [=קיצור פירושו של גלינוס לפרקי היפוקרטס]. כתב היד הזה יחידאי. הוא נמצא בספריית מוסקבה, וסימנו Guenzburg 1024 (גינצבורג 1024). [16] בחיבורו אבן עקנין מקצר את הפירוש של קלאודיוס גלינוס[17] לחיבור האפוריזמים של היפוקרטס. [18] מן המבוא לחיבור זה של אבן עקנין אנו לומדים שלאבן עקנין היה לפחות תלמיד אחד, ואולי אף עדת תלמידים, הואיל והוא טוען במבוא שאחד מתלמידיו ביקש ממנו לקצר את פירושו של גלינוס לחיבור האפוריזמים. להלן דבריו: "סאלתני איהא אלתלמיד יסר אללה לך אקתנא אלעלם ועמל אלכ'יר למא אנתהת בך אלקראה אלי שרח גאלינוס לפצול אבוקראט אן אכ'תצר לך דלך אלג'מע אלי אלאיג'אז איצ'אח אלאסבאב" [=אתה התלמיד, יקל אללה עליך לרכוש ידע ולעשות מעשים טובים, מכיוון שהעיון הביא אותך לפירוש גלינוס לפרקי היפוקרטס, ביקשת ממני שאתמצת עבורך את החיבור הזה לשם קיצור [ו]הבהרת הסיבות (שבגינן היפוקרטס כתב כל אפוריזם ואפוריזם)]. מכאן אפשר להסיק שאבן עקנין נחשב לבר-סמכא בתחום הרפואי, ולכן פנו אליו כדי שיתמצת את פירושו של גלינוס.

ביבליוגרפיה
1 יוסף בן יהודה אבן עקנין, התגלות הסודות והופעת המאורות:פירוש שיר השירים, מהדורת שלמה הלקין, ירושלים, הוצאת מקיצי נרדמים, תשכ"ד, עמ' יא-יב; A. S. Halkin, "Classical and Arabic Material in Ibn Joseph Aknin's 'Hygiene of the Soul'," American Academy for Research XIV (1944): 27-37. להרחבה על אודות אבן עקנין ראה: אברהם שלמה הלקין, "לדמותו של ר' יוסף בן יהודה אבן עקנין," בתוך ספר היובל לכבוד צבי וולפסון, ירושלים, האקדמיה האמריקנית למדעי היהדות, תשכ"ב, עמ' צג-קיא.

2 סלומון מונק פרסם מאמר, ובו הוא העלה לראשונה את האפשרות שיוסף בן יהודה הוא שמם של שני אישים שונים. ראה: Salomon Munk, "Notice sur Joseph ben Jehuda," Journal Asiatique 14 (1842): 5-70.
מאז פרסם מונק את מאמרו, נתגלע ויכוח ספרותי בנוגע לסוגיה זו, והוא נמשך כמאה שנים, עד שפרסם דוד צבי בנעט מאמר, שבו חזר על מסקנות מונק. במאמרו הזה הוכיח הוכחה מכרעת שמדובר בשני אישים שונים, ששמם הפרטי ושם אביהם זהה, אך שם משפחתם שונה. האחד - יוסף בן יהודה הברצלוני אבן עקנין, והשני - יוסף בן יהודה אבן שמעון. מאז פרסם בנעט את מאמרו, מוסכם במחקר שאבן עקנין ואבן שמעון הם שני אישים שונים. אך בכל זאת עדיין יש במחקר אי בהירות בנוגע לביוגרפיה של שני אישים אלו ובנוגע לחיבורים המיוחסים לכל אחד מהם. ראה: דוד צבי בנעט, "יוסף ן' שמעון התלמיד החשוב של הרמב"ם ויוסף ן' עקנין," אוצר יהודי ספרד, ז (1964), עמ' 20-11.

3 A. S. Halkin, "Aknin, Joseph Ben Judah Ben Jacob Ibn," Encyclopedia Judaica, Vol. II,Jerusalem, Keter Publishing House, 1971, p. 501.

4 יוסף בן יהודה אבן עקנין, ספר מוסר:פירוש משנת אבות, מהדורת בנימין זאב באכער, ירושלים, חש"מ, תשכ"ז, עמ' עמ' 61.

5 יוסף יצחק קאבאק, ספר גנזי נסתרות: בו נאספו העתקות מתוך כתבי יד עם הערות מאת חכמי זמננו, כרך שלישי, באמבערג, דפוס שמידט, תרכ"ח-תרל"ט, עמ' 200-185.

6 יוסף בן יהודה אבן עקנין, מבוא התלמוד:חלק ממאמר על המידות והמשקלות בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, ברעסלויא, דפוס ב"ל מאנאש, תרל"ב.

7 בהקשר זה ראה: Moritz Steinschneider, Die Arabische Literatur der Juden: ein Beitrag zur Literaturgeschichte der araber, grossenteils aus handschriftlichen Quellen, Hidelsheim, G. Olms, 1964, p. 170
8 אברהם שלמה הלקין, "לתולדות השמד בימי האלמוחדין," בתוך: לעדה: קובץ מחקרים לזכר יהושע סטאר, ניו-יורק, המועצה לחקירה במדעי החברה, תשי"ג, עמ' 147-25.

9 יוסף טובי, "הפרק השישי ב'טב אלנפוס' לרב יוסף אבן עקנין," בתוך: לראש יוסף: מחקרים בחכמת ישראל, עורך יוסף טובי, ירושלים, אפיקים,:תשנ"ה, עמ' 342-313.

10 הלקין, "לתולדות" (ראה הערה 8 לעיל), עמ' 110-101.

11 יוסף בן יהודה אבן עקנין, פרק כ"ז מספר מרפא הנפשות, מהדורת שמעון אפנשטיין, ורשה, שולדברג, תרס"ד.

12 Moritz Guedemann, Das Juedische Unterrichtswegen waehrend der spanisch-arabischen Periode: nebst handschriftlichen arabischen und hebraerischen Beilagen mit Berichtungen und Nachtragen, Wien, Gerald, 1873, Amsterdam, Philo Press, 1968, pp. 43-138. (reprint)

13 אבן עקנין, ספר מוסר (ראה הערה 4 לעיל), עמ' 61.

14 Halkin, "Aknin" (cit. n. 3), p. 502.

15 אבן עקנין, התגלות (ראה הערה 1 לעיל).

16 להלן: כ"י מוסקבה. התעתוק של כתב היד ואף תרגום לפרק הראשון והחמישי ישנם בעבודת הדוקטורט שלי, ששמה "חיבורו הרפואי של יוסף בן יהודה אבן עקנין 'אכ'תצאר שרח גאלינוס לפצול אבוקראט': מקומו בהגותו של אבן עקנין ובמסורת הפרשנית לפרקי היפוקרטס". עוד פרטים על כתב היד אפשר למצוא ב-: Y. Tzvi Langermann, "Some New Medical Manuscripts from Moscow," Korot 10 (1993-1994): 62-66.

17 קלאודיוס גלינוס (200-129 לספירת הנוצרים), יליד העיר פרמגון, היה גדול הרופאים בתקופה הרומית. עוד פרטים עליו ראה: Leonard G. Wilson, "Galen," in Dictionary of Scientific Biography, ed. Charles Coulston Gillispie, Vol. V, New-York, C. Scribner, 1972, cols. 227-237.

18 היפוקרטס (370-460 לפני ספירת הנוצרים), יליד קוס, היה גדול הרופאים של יוון העתיקה, ונחשב לאבי הרפואה. עוד פרטים עליו ראה: Robert Joly, "Hippocrates of Cos," in Dictionary of Scientific Biography, ed. Charles Coulston Gillispie, Vol. V, New-York, C. Scribner, 1972, cols. 418-431.
החיבור האפוריזמים שכתב מכיל שבעה מאמרים, הבנויים בצורת אמרות (בסך הכול 412 אמרות). הוא נחשב לאחד מספרי היסוד של הרפואה העתיקה, מכיוון שהוא הקיף את כל הידע שהצטבר בתחום הרפואה עד לימי היפוקרטס. החיבור היה נר לרגלם של רופאים ומשכילים למעלה מאלפיים שנה, ונחשב ל"תנ"ך" של הרפואה. הוא היה פופולרי אף בקרב תלמידים שלא התמחו ברפואה. הפופולריות של החיבור הזה וחשיבותו באו לידי ביטוי במספר הרב של התרגומים שהוכנו לחיבור, בעיקר בשפות הערבית, העברית, הסורית והלטינית. ישנם כ-140 כתבי יד של החיבור ביוונית, 232 בלטינית, 70 בערבית, 40 בעברית ואחד בסורית. החיבור אף זכה למספר רב של פירושים. להרחבה ראה: האפוריזמים של היפוקרטס, מהדורת מיכאל דוד, ירושלים, המכון לתולדות הרפואה, תשמ"א, עמ' 586-585; רבינו משה בן מימון, פירוש לפרקי אבוקראט, מהדורת זיסמן מונטנר, ירושלים, מוסד הרב קוק, תשכ"א, עמ' xxv-xxiv;H. Gossen, "Hippocrates," in Pauly-Wissowa, Realencyclop?die der Klassichen Altertum Wissenschaft, Band VIII, Stuttgart, Alfred Druckenmueller Verlag, 1913, cols. 1844-1846; Jacques Jouanna, ppocrates, Baltimore and London, John Hopkins University Press, 1999, pp. 57-58; 67-68; Hippocrates Works, translation by W. H. S. Jones, Vol. IV, London, Heinemann, 1931, pp. xxxiii-xxxvii.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן